יומנים > יומן - מלא 07/01/1949

 7.1.49, יום ו', ו' כסלו תשט.

בבוקר - תשובה למכתבים. טלפן לי יגאל אלון. לא תפסנו את נקודת ההצטלבות אבל בידינו המשלטים מסביבו באופן שהכביש למצרים מנותק למצרים. אנו במרחק של בערך חמשה קילומטר דרומית מהגבול. יגאל מפקפק אם יש שבויים בכיס, אבל הבוקר נשלח ירוחם כהן להיפגש עם המפקד המצרי, ואם יש שבויים - לברר אם אפשר להחליפם. דיברתי מיד אחרי זה עם יגאל ידין. ניתנה כבר הוראה להפסיק אש בשעה 2 אה"צ. אבדות שלנו (מחוץ לסביבת הכיס - 80 הרוגים, 160 פצועים. ע"י הכיס המספר לא קטן - אבל לא ידוע בדיוק. לדיוק יגאל ידין לא יוכלו המצרים (מבחינה צבאית) להחזיק מעמד ברצועת החוף. 

- יגאל אלון בא לקריה על פי הזמנתי. אתמול היתה סופה איומה, והכלים לא יכלו לפעול. המצרים לחמו בגבורה ופגשו את יצחק באש אנטי-טנקית איומה. הם כל הזמן נלחמים בגבורה. המצרים הוכו רק כשהוטעו או הופתעו. יגאל סבור שהם הוציאו צבאם מעזה (החליפו אותם במקומיים) ואלה השתתפו בהתקפות נגד. יש לדברי יגאל 14 גדודים בין עזה ורפיח. בכביש עזה רפיח הם עומדים 3-4 קילומטר מזרחה. למצרים יש עוד כשלושת אלפים איש בסביבות חברון ירושלם - השרותים שלנו עבדו יפה, גם "אגא" ביחוד הצטיין שרות רפואי, חיל הנדה ותחבורה. חיל האויר שלנו פגע לפעמים בחיילים שלנו - בטעות, כי צבאנו התקדם במהירות. אוירוני המצרים לא פגעו אף פעם, ורק אווירוניונו פגעו. איבדנו טנק אחד - נתקלקל והשמדנו אותו. כארבע משוריינים שלנו נפגעו ונשרפו, שלשה משוריינים עלו על האויב ונפגעו, ששה - חמשה זחלים הפסדנו. תפסנו יורק אחד אם תחמושת. נתתי לו הוראה להתקדם בערבה עוד כארבעים חמשים קילומטר דרמה, בתנאי שלא נתנגש עם איש. וגם לחפש דרך בתחום שלנו דרומה מעוג'ה. ברפיח יש למצרים כמאה הרוגים ומאתיים פצועים, בין עזה וביר עסלוג כחמשים הרוגים והרבה פצוים, ויש כשש מאות שבויים, ביניהם כ25- קצינים (300 איש מגדוד אחד). - ישיבת ועד הבטחון. - בצהרים בא וויז'יה למשרד החוץ. קיבל מברק מבונץ שרצוי להתחיל מיד במו"מ עם מצרים, הנציגים לדעתו צריכים להיות מהרמה הגבוהה ביותר. מקום הפגישה במקום ניטרלי - חשב מקודם על ארמון הנציב, אבל שם אחד הצדדים ירגיש עצמו לא טוב (אין גישה ישרה למצרים) ולכן הוא מציע רודוס. התנגדתי לרודוס שזוהי אנגליה ולא יהיו 

לנו הקלות לקשר. הצעתי או על הגבול בדרום או באנית מלחמה של או"מ (אמריקנית) - אולם אין לעשות מזה שאלה אולטימטיבית. יעצתי שאם מצד מצרים יבוא שר החוץ, יבוא מצדנו משה, ואם לא - איש מקביל. ראובן שאל אם לא לדחות השיחה עם טל שצריכה להתקיים ביום ב' - יעצתי לא לדחות. עלינו לברר בלא כל דיחוי כל אפשרות של הבאת שלום, שנחוץ לנו יותר אולי מאשר לצד השני, אם כי הם בלי ספק מפסידים לא מעט - משתעבדים יותר ויותר לאנגליה (שלטונו של נורי סעיד מוכיח). הפסקת אש בשתיים אה"צ. ירדתי לטבריא. בשש טלפנו לי ראובן ויעקב שהופיע על פני רפיח אווירונים בריטים (6 או 8), אנחנו הפלנו שלשה, תפסנו שני שבויים בריטיים. יעקב ענה על שאלתי שאחד הופל בשטח שלנו של רפיח, ושנים מהעבר השני. ראובן הגיד לי בטלפון שיש הפסקת אש, אולם יעקב שדיבר אחריו אמר שאנחנו הפסקנו האש, אולם המצרים מתקיפים. ראובן הודיע גם על התלקחות בסביבות כפר סבא. אמרתי לו שישקיטו חזית המזרח - בראשית הפעולה נתתי הוראה לשלמה לכבוש היצר ולהמנע מכל פעולה בחזית ההיא, - ראובן אמר לי שהמטה שלח איש מיוחד לחזית ב - להשקיט הפעולה. - הידיעות שקיבלתי הדאיגו אותי. אווירונים בריטים, הפלתם מעבר לגבול, אי-הפסקת האש ע"י המצרים - יתכן שהדברים קשורים. חזרתי לת"א. בדרך שמעתי חדשות מרמאלה - בשעה שבע: הודעת משרד החוץ שהיהודים נמצאים בשטח המצרי, 3 מילים מהגבול, ושבשעת ההפוגה קיבלו נשק ואווירונים מציחיה. ניתנו פרטים שמהם יש ללמוד שאחד הטייסים שעבר בחיל האויר מסר להם הידיעות. 

- בתשע בערב הגעתי למטה. לע"ע אין ידיעות נוספות. טלגרפתי ליגאל אלון שיבריק מיד אם הקרבות נמשכים ואם אווירונים בריטים הופלו מעבר לגבול ובאילו נסיבות. לפי ידיעות אגם נתקבלה בפלוגה פקודה מצרית להפסיק אש בשתים - ושם האש נפסקה. יש סברה שנשלחה פקודה כזו גם לרפיח, אלא שהמפקד המקומי על דעת עצמו רצה לתפוס חזרה משלטים לפני ההפוגה. בשבע שקטה האש - אבל אין זה עדיין ראיה חותכת, כי המצרים תמיד מפסיקים בערב. יגאל חושד גם באנשינו שהם לא הפסיקו, אם כי יגאל אלון קיבל ממנו הוראה ברורה בבוקר. ידין סבור שבשובו לדרום אמרו לו אנשי "החמולה" - רבין, יצחק שדה ואחרים להמשיך. יגאל ידין הבטיח לי לשלוח עוד הלילה איש מיוחד לחזית שידאג להפסקת האש, במקרה שהמצרים לא יתקיפו. - באחת עשרה בערב נשמע רדיו קהירו שהכריז על בדידות הצבא המצרי וגבורותיו, ושעל פי דרישת או"מ ולחץ אמריקא החליטה הממשלה להפסיק אש ולגמור המלחמה. מכאן שנכונה הסברה שהמפקד המקומי - המצרי או שלנו - לא נשמע לפקודה, ואין זה אלא דבר זמני. אחרי שתים עשרה בלילה הביאו לי ידיעה מהמטה ששקט בכל החזיתות, ושהטייס השבוי האנגלי אומר שנסעו לסיור, והמדריך הופל, הם נתפזרו אז ולא ידעו דרכם.