יומנים > יומן - מלא 16/10/1938

{P001} {0144-20} 16.10.38 בא אצלי מלניקוב. יש לו ידידה, ולה חברה אנגלית. חברה זו היא ידידתו של מ.מ. הם לעתים קרובות משוחחים אתה על עניני א"י. השבוע היא באה אליו ואמרה לו: אתה יודע ידידה של מ.מ. הוא עמוס עכשיו בשאלה קשה. הוא מרגיש שאם יפתור כהוגן שאלה זו - דבר גדול "לאנושיות". הוא שומע כל הזמן דעת אנשים רשמיים. תבוא אצלי ביום ה' (ב ארבעה ימים) - ותגיד לי כאיש לא רשמי מה אתה חושב על ענין א"י ואיך אפשר לצאת מ המיצר. {0144-21} היא לא אמרה זאת - אבל היה מובן לדעת מלניקוב, שהיא תמסור הדברים למ.מ. אמרתי לו שיסביר לה שכל הצרות בארץ באו מפסיחה מתמדת של הממשלה על שתי הסעיפים. היה בארץ בשנת 1929 - לא היתה אז עליה גדולה, לא היתה כמעט כלל עליה, והיו מהומ אט יתמידו בחצאי אמצעים - לא יחדלו הבלבולים והטענות של שני הצדדים. או שעליהם אחת לתת מה שרוצים הפוליטיקנים הערבים - וזהו שלטון על הארץ, ואם הם לא רוצים ל את היהודים ולהתכחש להתחייבויותיהם או שהם מפחדים שהיהודים ימררו - ויש להניח שהיהודים ימרדו - עליהם פעם אחת למלא כהוגן את הבטחותיהם ולהכניס עליה גדולה ל לעקור מלב הפוליטיקנים הערבים את התקוה שיפסיקו את הבית הלאומי ויפחידו את האנג והיהודים אז ימצאו דרכים להשתוות עם הערבים. אם אינם יכלים לעשות אחד משני אלה - יחלקו את הארץ, ולערבים יהיה שלטון עצמי, וליהודים יהיה חופש מלא להכניס כמה שירצו ויוכלו, אם יתנו להם מדינה שיכולה לעמ רגליה ולהכניס עליה הגונה. C.J.D אגב סיפר שבאחד מערבי קוקטייל של ידידיו האנגלים היה נוכח אחד הפקידים של בארץ, Fry , שלא ידע שהוא יהודי אר"י, וזה אמר למסובים: יאמרו מה שיאמרו בויסטמ - אנחנו (כלומר הפקידים בארץ) נעשה את שלנו. זוהי ארץ ערביה... עיקר שכחתי: הידידה שאלה את מ-ב לאיזה אחוז היו היהודים מסכימים? ברור שהבחורה לא היתה מסוגלת לבדות מלבה שאלה זו, ואם זוהי השאלה המעסיקו את מ. - אינה אלא מחזקת את ההשערה שטוחו עובד בכיוון "פתרונו" של נורי. - חיים התאונן הבוקר בפני נ. גולדמן שיש סביבו אטמוספירה של אי-ידידות ושאני "ב לשוב לארץ. נ.ג. אמר לו - כך הוא סיפר לי - שאם יש בתנועה הציונית איש אחד שאי פניות אישיות זהו ב.ג. - חיים שאל: ואני? לי יש פניות? נ.ג. ענה: אתה מזהה עצמך התנועה, לכל מה שנוגע לך אתה מרגיש נוגע לתנועה. אין אטמוספירה של אי-ידידות, א יש אי-רצון ברעיון הועידה. חיים אמר שלא התחייב, אמר רק שידון עם חבריו. נ.ג. ט {0144-22} שאין הוא צריך ללכת יחידי למו"מ. חיים שאל: אינכם מאמינים לי? ג. ענה: אין שאלה אמון. אתה מסוגל להשפיע מאין כמוך, אבל כשמגיע ל"תכלית" אינך מבחין: חיים התנצל שדיבר רק ארבע פעמים עם מ,מ.: ובשני מקרים לא היה יחידי.