יומנים > יומן - מלא 07/09/1928

{P001} {0096-15} כ"ב אלול 7 ספטמבר יום ו' בררתי מהלך האניות, למען הגיע ארצה לפני החג. יש אניה ממרסייל, אנקור, מפליגה ביום 11 ספטמבר ומגיעה ליפו ב19- (ה' תשרי). מחלקה ג' 9 לירות (4-3 לירות). מקונסטנצה לא תהיה אניה ישרה ליפו אלא בחודש הבא. אני נוטה לנסוע באניה וו, ואז עלי לצאת מברלין ביום א'. חושש אני ששפרינצק וזלמן לא יתנו לי ללכת כל כך מהר. יש עוד אניה מגנואה ביום 16 ספטמבר המגיעה ליפו ב26- (י"ב תשרי), 10 לירות המחלקה השלישית. מטריסט תפליג אניה ביום 27 ספטמבר ליפו (י"ט תשרי 3 אוקטובר). מחלקה ג' 5 לירות. השיירה ההולכת לארץ מפה תפליג באניה ממרסייל ביום 29 לספטמבר, ותגיע ליפו ב5- לאוקטובר. זלמן ולוקר עומדים על נסיעתנו לפולין. לי בעצמי יש רצון רב לראות בעצמי את מצב הרוחות ויחס חלקי תנועתנו לשתי השאלות העיקריות שלנו בשעה זו: אחוד וקונגרס ההסתדרות. עד כמה יש הבנה שני הדברים ובמה להגביר את ההבנה הזאת. בערב היתה לנו שיחה עם שטינברג. היות שבמקום שמונה באנו לשטינברג בתשע - הלך שפרינצק ולא נשתתף בשיחה. שאלנו ברורות את שטינברג ליחסו לעבודתנו ולתנועתנו. הוא אמר: אם כי לעצם מפעלנו יש לו יחס של הוקרה הוא נתקל בקושיים המפריעים לו לראות את עבודתנו כדבר שלו. הוא שולל את כל הקיים. את העולם הזה {0096-16} חייבים לשרוף ולהשמיד, למען יקום על חורבנו עולם חדש. אבי אבות הטומאה של המשטר הקיים זהו האימפריאליזם האנגלי. אנו נאחזים באימפריאליזם זה. הוא שולל את החברה הבורגנית היהודית ורוצה להרסה עד היסוד. ויצמן, ב"כ החברה הזאת, הוא השותף שלנו. כיצד יתכן שהוא יתקשר אתת דבר המחובר למשטר הקיים ולחברה הקיימת הטעונים עקירה? הנה היתה לנו מועצה בברוסל. כל ההנדרסונים והוונדרוולדים הם משען החברה הקיימת, ואנו תולים בהם את כל מפעלנו. אמרתי לו: אותנו יש לשפוט קודם כל לא על יחסים פוליטיים, שאינם עיקר ויסוד תנועתנו, כי אם על הדבר עצמו שאנו עושים. אנחנו אחראים במאה אחוזים רק בעד המפעל שלנו בארץ - העברת המוני יהודים תלושים, עקרים, פרזיטים לעבודה פורה ולתנועת פועלים יוצרת וריבולוציונית - ובעד התנועה שאנו יוצרים להגברת המפעל הזה. אין אנו יוצרי המשטר הקיים ואין אנו נושאים כל אחריות על קיומו. מי שחי רק על פרוגרמה של דברים יוכל בקלות להסתלק מכל העולם הרע והחוטא הזה. אין אנו מסתפקים בדברים. אנו מתעבים דברים שאין אתם הגשמה. במרכז חיינו אנו רואים את המעשה שאנו עושים בארץ - ועל פי המעשה הזה נשפט. אנו רואים בעבודתנו בארץ מטרה כשהיא לעצמה, ולא אמצעי לאיזו מטרה אחרת. כמו שהרבולוציונר הרוסי רואה את המהפכה הרוסית כמטרה המרכזית שהכל משמש לה אמצעי, כך אנו רואים את מפעלנו - המחולל תמורה יסודית בחיינו ומעלה אותנו לגורם חיובי, פורה ריבולוציוני בהיסטוריה העברית שלנו, מטרה מרכזית, שכל השאר אינו אלא אמצעי לה. המטרה הזאת היא חיובית או {0096-17} שלילית? זוהי השאלה המכרעת. הטוב אנו עושים בהיותנו לחלוצים ובבואנו לחיות בעבודה בארץ ולבנות בה ישוב עובד יהודי, היוצר מחדש את חייו ומחדש את עתידו על יסודות סוציאליסטיים ועל יסוד עצמיות לאומית? הטוב אנו עושים שאנו מחנכים את הנוער היהודי בגולה לתעודה חלוצית זו? את העבודה הזאת אנו עושים לא בשמים כי אם בתוך המציאות הקיימת, ואנו רואים זכות גדולה לעצמנו שאנו לא דוחים את עבודתנו לעתיד המעורפל אלא מגשימים את רצוננו תיכף ומיד, בחוך המציאות הקיימת, על אפה ועל חמתה. ועבודתנו זו נעשית בתוך מסגרת פוליטית. א"י היא בתוך האימפריה הבריטית. ובא"י זו אנו עושים אתת עבודתנו הגואלת והמשחררת. הבגלל זאת אנו אחראים לאימפריה הבריטית ועלחטאיה האימפריאליסטיים? האם ביצרנו צבור פועלים ותנועת פועלים סוציאליסטית בארץ ירודה ומשועבדת אנו מתוקים את הריאקציה והאימפריאליזם או מגדלים כוח ריבולוציוני וסוציאליסטי חדש שימלא את תלקו הוא במהפכה העולמית? כשם שאין אנו רוצים להיות אחראים לקיום האימפריה הבריטית - כך אין אנו אחראים לצביונה ודרכה של תנועת הפועלים הבריטית. האם אנו עיצבנו את חנועת פועלי אנגליה והאם עלינו יפקיד מי שהוא את חטאיה, אם יש בה כאלה? על פי טיב עבודתנו אנו ותנועתנו אנו ומפעלנו אנו בארק - נעמוד למשפט. אנו קשורים לתנועת הפועלים האנגלית הקיימת, כי רק זו הקיימת קיימת. אם יש לנו מה להגיד לתנועת הפועלים האינטרנציונלית והבריטית - נגיד, אבל מה אנו כי ילינו על הלקויים שישנם - אם ישנם - בתנועת פועלים זו? מהו הדבר הרע שעשינו בברוסל. נניח שחטא חטאו וונדרוולדה {0096-18} והנדרסון ואחרים לדבר המהפכה ותעודת הפרוליטריון העולמית והיחס של שטינברג לבאי כוח אלה של פועלי אירופה צודק. מה היא הרעה שעשינו אנחנו בברוסל? האם באנו במועצה שסידרנו ונתנו הסכמתנו לדרך "החטאה" של וונדרוולדה והנדרסון? אנחנו הבאנו אותם לתת הסכמים לעבודה ולתנועה שאנחנו יצרנו. כשוונדרוולדה והנדרסון באים לידי הערכה חיובית של מפעלנו בארץ ומרגישים בחובה הסוציאליסטית לעזור לו - האם אין בזה חיוב סוציאליסטי גם אם נסכים להערכת שטיינברג בדבר האינטרנציונל השני? בדרכנו ולפי רצוננו אנו, בגזרת ההיסטוריה והמצפון העברי והסוציאליסטי שלנו עשינו את המעשה בארץ, ואם הצלחנו שתנועת הפועלים העולמית, או חלק חשוב ממנה תכיר בחשיבות הסוציאליסטית של מפעלנו - הוחשב דבר זה לגנאי לנו? ואשר לשותפות שלנו עם הציונות הבורגנית, את התמורה הסוציאלית שחוללנו בחיינו אנו בארץ, אנו רוצים לחולל בחיי כל העם העברי. העם העברי הקיים, כמו שהוא, אינו עם עובד. להיפך, את העם הזה כולו , בלי יוצא מן הכלל, על כל חוגיו ושדרותיו. אנו רוצים להפוך לעובדים בארץ. זוהי תמצית תנועתנו. ואנו פונים במתכוון ובמחשבה תחילה לכל החוגים והשדרות. אם האב הוא בורגני אין זה מן הנמנע שבנו יהפך לחלוץ ויהיה לפועל בארץ. ולכך מכוונת כל פעולתנו החינוכית. אולם לא די לחנך את הנוער העברי לשאוף לחיי עבודה בארץ. יש לנו כיום עשרות אלפים חלוצים וחברי הסתדריות נוער המוכנים לעלות מיד לארץ לחיי עבודה. עלינו לדאוג גם לאפשריות הכלכליות של המעבר הזה. עלינו לדאוג להרחבת הקליטה של {0096-19} הארץ, לאפשרויות של עבודה והתישבות, לאמצעים. ואם אנו פועלים בקרב כל החוגים המעונינים בהגשמת הציונות, אם כי הם בורגנים, למען יגבירו את אפשריות העבודה בארץ - זוהי כל פעולתנו בתנועה הציונית - האם יחשב לנו דבר זה לחטא? במלחמתנו בעד ערכי העבודה, התישבות עובדת, קרקע לאומי, תרבות וחנוך עצמי של עובדים בתוך התנועה הציונית - אנו מגבירים את המשטר הרקוב הטעון הריסה או להיפך מחזקים את כוחות היצירה של העולם החדש שיחד נושאים אנחנו את לבנו אליו? אם הפועל העברי בארץ הצליח להנחיל לתנועה הציונית כולה ערכים סוציאליים חדשים כמו קרקעלאומי, קבוצה, עבודה עצמית, הסתדרות פועלים - היחשב לנו הדבר לגנאי? לבסוף דרשתי משטינברג, שאם הוא קובע עמדה חיובית למפעלנו, שיתמסר כולו לתנועתנו ולעבודתנו בארץ, כי אין אנו מסתפקים ואין לו רשות להסתפק בסימפטיה ובהוקרה, כי אם עליו להשתתף בהגשמה. זלמן המשיך לדבר ברוח זה, וכמדומני שהדברים עשו עליו רושם. ספרנו לו על הקונגרס ועל המועצה הגרמנית, והוא הבטיח להשתתף. בין חבריו אין אנשים שבאים בחשבון. אח עתונו - פרייע שריופטען, יפחת כמובן בשבילנו, אולם זלמן דרש ממנו, שהוא בעצמו ועוזריו יביעו בעתונם אח יחסם החיובי ולא רק יסתפקו בנתינת אפשרות לאנשינו לכתוב בו. הוא קשור לרוסיה, נושא אחריות לחבריו האסירים והגולים, ואין, בכל אופן לע"ע, לדבר ע"ד התישבותו בארץ, אולם הוא רוצה לבוא לארץ לראות בעיניו את המעשה הנעשה בה.