יומנים > יומן - מלא 07/09/1935

{P001} {0125-01} [7.9.35] ט' אלול תרצ"ה שוב לא הונח לי בלחי עד היום. ישיבות הסוכנות העסיקו אותי, ולא יכלתי להמשיך מכתבי. אתמול לפנות ערב נסתיימה ישיבת הסוכנות, והיום החלטתי לא לסדר עוד כל {0125-02} ישיבה פה. בישיבה מצומצמת שהיתה שלשום של חברי ההנהלה הפוליטית (וויצמן, ברודצקי, משה ואנכי) הוחלט שאני אלך ללונדון לחדשיים, עד שוב הנציב לארץ. אשהה אולי עוד שבוע ימים בשווייצריה לנוח, ואני מקווה לסיים מכתבי זה... אומר לכם תחילה מה רציתי מקונגרס זה. קודם כל ראיתי צורך שבקונגרס תוצג בכל היקפה שאלת הגשמת הציונות. הדגשתי "הגשמת" - מפני שנראה לי, כי אין צורך מיוחד הפעם לגולל את שאלת העם היהודי, כלומר הצורך בציונות. כי אף פעם לא היה ברור כל כך גם ליהודים וגם לעולם כולו שהמצב הקיים - קיום העם היהודי בגולה - הוא בלתי אפשרי. הדבר הפרובלימטי (בגדר שאלה) הוא - המסוגלת הציונות לפתור את השאלה, כלומר המסוגלה א"י לקלוט המונים יהודים גדולים וכיצד. לא רק העולם הרחב, לא רק העם היהודי בכללו, אלא אפילו המוני ציונים אינם יודעים זאת ואינם מאמינים בכך. וראיתי צורך להרחיב את ראית היקף ההגשמה, להציג את חזון-ההגשמה אם לא בגדלו המלא והשלם, הרי לכל הפחות בשעור-קומה מספיק לתקופה דור אחת. כוונתי היתה להראות לא רק מה שאפשר לעשות - כי אם כמה קשה הדבר לעשותו, כמה מאמצים פנימיים וחיצוניים דרושים למען בצע הגשמה זו. לכך היתה מכוונת הרצאתי ביום השני לפתיחת הקונגרס, אשר בוודאי קראתם אותה ב"דבר". היו לי שני קשיים בהרצה זו: זמן ולשון. {0125-03} לפי הקווים שציינתי לעצמי (אני איני מכין הרצאה בכתב, אבל הפעם רשמתי לעצמי ראשי-פרקים) היתה ההרצאה צריכה להמשך לכל הפחות ארבע שעות. אריכות זו לא תתכן בקונגרס ציוני, והייתי מפני כך נאלץ לקצץ כמה דברים עיקריים. הקושי השני הוא בלשון. דבר שנוגע עמוק לנפשי אני יכל להגיד רק עברית. אבל רבים הנאספים בקונגרס שאינם מבינים עברית, וראיתי הפעם הכרח לדבר בלשון שתהיה מובנת כמעט לכל השומעים. משום כך דברתי יודית. אבל דיבור ביודית על ענין זה קשה עלי מאוד, כי עלי לתרגם תוך כדי דיבור ממחשבתי העברית, ולעתים קרובות חסרו לי מלים ביודית - והדיבור עלה לי בקושי רב. כשגמרתי הייתי שטוף זעה עד מעילי העליון. עיפות זו ניכרה כמובן גם בדברי , אבל נדמה לי שהמטרה העיקרית הושגה: אפקי ההגשמה הציונית הורחבו בהכרת התנועה ונתבלטו ביתר בהירות קשיי-ההגשמה והמאמצים העצומים הדרושים לבצועה. הדבר השני שרציתי בקונגרס זה - ליכוד החזית הפנימית והקמת קואליציה (צרוף מפלגות) רחבה (מלבד מפלגת "מדינת היהודים", שיש לה כל החסרונות של הרוויויוניסטים, בלי הכשרונות של ז'בוטינסקי). בקונגרס השמונה עשר בפרג הוקמה קואליציה קטנה. רק הפועלים וציוני א' (הפרוגרסיביים) נכנסו להנהלה. גם אז רציתי קואליציה רחבה והצעתי למזרחי ולציוני ב' להכנס להנהלה. אבל אלה (מזרחי וב') חשבו שבלעדיהם אי אפשר להקים הנהלה, ולכן הציגו לנו תביעות מופרזות ומחוצפות שאי אפשר היה לקבל, ונאלצנו אז להקים קואליציה קטנה (רק של שתי מפלגות) ולהראות לכל ההסתדרות הציונית שאנו {0125-04} מוכשרים לנהל את התנועה גם בלי המזרחי ובלי ציוני ב'. כל המפלגות הציוניות הוכרחו להודות (בלבס, כי לא כולן רצו להגיד זאת בגלוי) שאף פעם לא היתה להסתדרות הציונית הנהלה יותר טובה ויותר מוצלחת. הבחירות לקונגרס הוכיחו שלעם יש אמון רבבהנהלה זו. אם כי גדל מספר השוקלים והמצביעים - לא נפל חלקנו בבחירות, כי אם להיפך. מ43%- בקונגרס י"ח עלינו הפעם ל50%- כמעט. גם השותפים שונו - ציוני א' - התגברו, ולשתי מפלגות ההנהלה היו כ70%- מכל צירי הקונגרס. אפילו במזרחי נתגבר האגף השמאלי על חשבון האגף הימני. ומכיוון שכך - אתם יכלים לשאול. למה להרחיב את הקואליציה? למה להכניס מפלגות חדשות הנלחמות בהנהלה ובפועלים? למה לא להמשיך את ההנהלה הקודמת? כך באמת טענו אחדים מחברינו, וביחור אנשי "השומר הצעיר". הטעמים אשר המריצו אותי לעמוד בעד קואליציה רחבה הם שלשה. א) שלמות ההסתדרות הציונית. ההס' הציונית אינה מדינה, אין לה שלטון ממשי, אין לה כוח כפיה, אין לה מסים, ואין היא יכלה לחייב את מי שהוא שישתייך אליה. זוהי הסתדרות של מתנדבים, הבנויה על משמעת חפשית, משמעת שברצון ולא באונס. אמנם להסתדרות זו יש רכוש רב - שתי קרנות, בנקים, משקים ועוד. יש לה גם זכויות פוליטיות: נציגות כלפי ממשלת המנדט וחבר הלאומים, והיא מחלקת סרטיפיקטים. היא מדברת בשם העם ומרכזת המונימ. אבל אם שתי מפלגות יוצאו {0125-05} מתוך ההנהלה, זאת אומרת, יוצאו מכל השפעה ממשית על כיוון הפעולה וגם יוצאו ע"י כך מכל הנאה שיש בהנהלה - מי יערוב שמפלגות אלו ימשיכו לשאת בעול, יעבדו בעד השקלים ובעד הקרנות, יקיימו את המשמעת? מי יערוב שלא יעזבו לגמרי את ההסתדרות - ואולי גם יצטרפו בחלקן או ברובן להסתדרות הרוויזיוניסטית - ויחתרו תחת הקיום, הכוח, ההשפעה ואפשרות הפעולה של ההסת' הציונית? כמובן, אי אפשר ששתי מפלגות אלו שהן מיעוט (רק כ25- אחוז) יורשו להטיל את דעתן על כל התנועה, או יקבלו בהנהלה חלק גדול למעלה ממה שמגיע להן על פי מספרן. אבל אם יסכימו בעיקר פרוגר מהשלנווי סתפק ובחלקמת איםו הוגןב הנהלה - אין לנו כל רשות להוציא אותן,להיפך, עלינו לעשות כל המאמצים למען יכנסו .כי על ידי כך אנו מגדילים את כוחה ושלמותה של ההסת '. ביחוד עכשיו כשז'בוטינסקי מנסה להקים הסתדרות מתחרה, וכפי שאני מכיר אותו, לא יעמוד בפני שום דבר במלחמתו נגדנו:ילשין בפני הממשלה עלינו, יתקשר עם כל שונא ואויב ובלבד שיעזור לו להזיק לנו, ישטין ויעליל בתוך העם היהודי ומחוצה לו, ויבטיח לכל מי שיתקשר אתו "הרים וגבעות" (אשר לא יקיים, כמובן) ובלבד שיהרוס את ההסת' הציונית. ולשם מלחמה ברוויזיוניזם ולשם חיזוק פנימי של התנועה הציונית ראיתי הכרח בקואליציה רחבה, אמנם לא בכל מחיר, אבל בתנאים ישרים והוגנים, גם לנו וגם להם. הדבר השלישי שדרשתי מקונגרס זה היה תיקון הסתדרותי. כשנוסדה ההסתדרות הציונית לפני 38 שנה ע"י הרצל לא היו בה כמעט מפלגות. כולם היו ציונים סתם. וההסתדרות {0125-06} הציונית היתה בנויה על ארגונים ארציים. בכל ארץ היתה קיימת הסתדרות ציונית אר י אחת. במשך הזמן קמו מפלגות - פועלי ציון (אחר כך גם צ.ס., התאחדות, השומר הצעיר) ומזרחי ורוויזיוניסטים. (אחר כך ציוני א', ציוני ב', "מדינת היהודים"). עכשיו יש רק מפלגות. כל ציוני מוכרח לפי המצב הקיים להכנס לאחת המפלגות כי מלבד המפלגות אין כלל ארצון ציוני. מה יעשה יהודי שאינו רוצה להצטרף כלל לאחת המפלגות ורוצה להיות ציוני סתם? ליהודי כזה אין עכשיו מקום בהסתדרות הציונית,ויהודים אלה רבים מאוד, ועלינו להרבות את מספרם. אני מאמין שהציונות יכלה עכשיו להיות לתנועת-עם גדולה, ולרכוש המונים חדשים. המונים אלה - הציונות בכללה תמשוך אותם, - המפלגות - לא! יש המון יהודים אשר יכירו בנקל שאין מוצא אחר לעם היהודי מלבד הציונות, אבל אין הם מבינים עדיין את ההבדלים שבין המפלגות הציוניות, ואינם מוכשרים לקבוע איזו מפלגה צודקת. הס מוכשרים באופן כללי להכריע בשאלות כלליות, שהמפלגות נחלקות בהן, אבל אינם רוצים ואינם יודעים את האידיאולוגיה והפרוגרמה המיוחדת של המפלגות. ולפיכך יש לברוא מסגרת כזו אשר תאפשר ליהודים אלה להשתייך להסת' הציונית, מבלי להשתייך לאחת המפלגות שבהס' הציונית. ועוד דבר. יש חילוקי דעותבקרב המפלגות. לכל מפלגה יש השקפה וכיוון שלה. אבל יש דברים יסודיים משותפים וכלליים לכל ציוני. אחרת - לא תוכל להתקיים הסת' ציונית אחת. יש פעולות משותפות: קרנות, שקלים, עליה, חלוציות, עברית וכדומה. בשביל פעולות משותפות אלה מן ההכרח שתהיה {0125-07} מסגרת הסתדרותית משותפת בכל ארץ וארץ. מפני זה רציתי שקונגרס יקים בכל ארץ הסתדרות ציונית אחידה שתכלול כל ציוני וציוני בלי הבדל מפלגה; ובתוך הסתדרות זו יתקיימו המפלגות והארגונים השונים. פרטי הצעתי אני שולח לכם לחוד. עכשיו יש מצב כזה: בכל ארץ קיימת "הסתדרות ציונית" - אבל אין זו הסתדרות של כל הציונים באותה ארץ, אלא רק של הציונים "הכלליים" שאינם כלליים לגמרי, אלא בעלי בתים (בורגנים) פחות או יותר. חברינו אנו, וכן גם חברי המזרחי אינם חברים בהסתדרויות ארציות אלו, ולכן אין היא ראויה לשם הסת' "ציונית", כי אין זו אלא מפלגה. ומשום כך ראיתי צורך בתיקון הרצוף פה למכתבי. (תקראו על ענין זה את הפרק "הפועל בציונות" בספרי "ממעמד לעם", ביחוד עמודים שי - שיג). הדבר הרביעי שרציתי מהקונגרס - היא התווית דרך רחבה ובהירה לפעולתנו בעתיד. ההנהלה שנבחרה בקונגרס הי"ת ( בפרג) פילסה דרך חדשה לציונות גם בשטח הפוליטי, גם בשטח הכספים, גם בשטח העליה וגם בשטח ההסתדרותי. ביחסינו את הממשלה, את הערבים קבענו שיטה פוליטית חדשה - שיטה של ציונות גדולה, של ציונות אמיצה, של ציונות ריאליסטית (מציאותית ומעשית) בראית ההוה ונו ה ומ פילה בראית העתיד ובדרך לעתיד. איני בטוח אם אתם מסוגלים כבר להבין מה שאני אומר בפסוקים אלה. כשתגדלו עוד קצת תבינו בוודאי. וכשיתפרסמו (בעתיד) השיחות שלי עם הנציב העליון - יבין זאת {0125-08} כל העם, כמו שהבינו זאת הידידים המועטים אשר קיבלו בסוד את השיחוה האלה לקריאה. קבענו שיטה כספית חדשה - סידור החובות ומלווה בין-לאומי (הודות לחריצותו והבנתו של קפלן). הגדלנו את מידות העליה (למשה יש חלק רב בפעולה זו). ביצרנו את המשמעת והרימונו את העדן של ההסתדרות הציונית. להבהרת דרך חדשה זו התכוונו ההצעות המדיניות אשר הכינונו בועדה הפוליטית. בדבר הפקידיה ואפשרויותיה של הציונות בשעה זו, דבר שאלת הקרקע, המועצה המחוקקת, העליה ועוד. הצעות אלו סומנו על ידי, ונוסחו אנגלית ע"י משה. הדבר החמשי - המקיף וכולל כל ארבעת הדברים הראשונים - שרציתי הפעם - הוא: לחזק ולבצר את עמדת הפועל בתוך העם, להגביר את תנועעת הפועלים בחוך התנועה הציונית - תוך כדי חיזוקה וביצורה של הציונות כולה. כל ימי האמנתי שעניני הפועל ועניני העם עולים בד בבד. רק בין האינטרסים המעמדיים של בעלי הבתים ובין האינטרסים של העם כולו יש ניגוד וסתירה. אבל אין כל ניגוד וסתירה בין האינטרסים האמתיים, ההיסטוריים של מעמד הפועלים ובין אלה של כלל-האומה. (שני הספרים .ממעמד לעם" ו"משמרות" מוקדשים בעיקר לבירור רעיון זה, ביחוד שני המאמרים "המשבר בציונות ותנועת הפועלים" ו"הפועל בציונות" ב"ממעמד לעם" - כמו כל הפרק "הפועל והאומה" בילקוט זה). ויש קשר אמיץ ומוכרח בין כוחו של הפועל בציונות ובין כוחה של הציונות. {0125-09} הכנסת הכרה זו גם לתוך תנועת הפועלים וגם התנועה הציונית כולה, היא, לדעתי, אחד הצרכים העיוניים הכי חיוניים בפעולת ההסברה ובפעולת ההגשמה. וכל מה שעשיתי בלוצרן גם בתוך הסיעה שלנו, גם במו"מ עם שאר המפלגות וגם בדברי בקונגרס היו מכוונים לדבר זה. כל עבודתי בהסתדרוח במשך כל ימי חיי ועבודתי המעטה בהסתדרות הציונית מקונגרס פרג ואילך - לאחר הכנסי לתוך ההנהלה - היו מודרכות מרעיון מרכזי זה, שעדיין לא נקלט במידה מספיקה לא רק בתנועה הציונית, אלא אפילו לא בתנועתנו אנו, גם בגולה וגם בארץ. כל הוויכוחים שהיו לי עם חברי בשנים האחרונות, וביחוד בימי "ההסכם" נובעים מחילוקי דעות בשאלה מכרעת זו. אני מסתפק לע"ע בזאת. במכתבי הבא אספר לכם מה עשה הקונגרס ובאיזו מידה הצלחתי להגשים את חמשת הסעיפים הנ"ל. שלכם אבא.