יומנים > יומן - מלא 07/11/1923

{P001} {0079-12} כח' חשון תרפ"ד, 7.11.23 חגיגת המהפכה האוקטברית. 1923-1917. זה ימים אחדים מתכננת מוסקבה לחגיגה. אתמול היו כבר כל הרחובות מקושטים. {0079-13} כתבות אדמות. בכל חלון תמונת לנין. פה ושם גם תמונת מרכס. תאורות. הבקר, במגרש האדום, צריכה היתה להיות התכונה הרבה. כפי ההודעות המוקדמות בעתונים היו כל המגרשים הקרובים למגרש האדום חסומים בשרשרות אנשי צבא. כל חלקי הצבא היו צריכים לעבור בסך לפני ראש המועצה הצבאית הריבולציונית וקומיסר הצבא והציר ליב בן דוד טרוצקי. הכניסה למגרש רק בכרטיסים מיוחדים. אחמול מסרו כרטיס כזה. הבוקר השכמתי לבל אאחר את התכונה. הטרוי שבת והייתי צריך להגיע מביתי ברגל למגרש האדם. בידעי שעלי לעמוד שם זמן רב - נסעתי לשם בכרכרה. לפני הכניסה למגרש, בחף המוסקבורצקי, העמידו אותי בכל פעם אנשי צבא. אולם כרטיסי העבירני. הראו לי את מקומי על ידי הקיר הכרמלי. עמדתי על יד הבמה הבנויה לנואמים, מול מצבת מינון ופוזרסקי. משני עברי הבמה נבנו שתי במות-עץ זמניות לאורחים. באמצע המגרש עוד במה אחת קטנה עטופה אדומים. על קיר הכרמל כתבות מענינא דיומא: [כתב יד ברוסית] כל הבתים שעל המגרש היו עטופים דגלים אדומים. המגרש נתמלא צבא מכל המינים. באו חבורות של פועלים, שתפסו מקום על יד קיר הקרמל. כמעט כל המגרש {0079-14} נתמלא. הבמות החלו להתמלא. הבמה שמשמאל נועדה לבני חו"ל. הגיעו דיפלומטים מארצות שונות, גרמנים, אנגלים, יפונים, הארצות הקטנות שכנות רוסיה. צילינדר אחד על ראש אחד הדיפלומטים במסיבה זו היו כל כך משונה. הבמה השניה, מימין, נועדה לחברי המפלגה והקומינטרן. אני עמדתי על יד בימת הנואמים. באיזוסטיה שהגיע לידי ראיתי הודעה שמפני מחלתו לא יבוא טרוצקי ובמקומו יקבל את הפרד הצבאי ל.ב. קמניב. כשמסרתי ידיעה זו לעומדים סביבי - הודגש מפח-נפש גדול. גם אני בעצמי הרגשתי רגש מעין זה. ניטל כל עיקרה של החגיגה. בכמה צער דברו כל סובבי על העדרו של טרוצקי. כאלו פנה זיוו של כל הפרד... בחמש לפני עשר החל הצבא להסתדר - ובעשר יצא קמניב משערי הספס ומנגינת האינטרציונל רעמה על המגרש, וכל הדיפלומטים הזרים קמו על רגליהם והסירו כובעים לשמע הימנון הריבולוציה... קמניב בלוית המפקד מורלוב והשטב הצבאי ערך בקרה לצבא ואחר כך עלה על הבימה. הוא דבר על נצחון הריבולוציה הרוסית, על הנסיונות הקשים ועל הריבלוציה הגרמנית, על מלחמת הפועל הגרמני בעד שחרור סוציאלי ולאומי . כל הזמן חכיתי שיזכיר את לנין, אך משום מה לא נזכר שם לנין אף פעם בחגיגה היום. הוא גמר נאומו בקריאות יחי ואורא - ורעם הקריאות של הצבא והקהל ענה ונמשך זמן רב ושוב נגנו ההימנון. ואחרי קמניב דבר בשם הקומינטרן - קולרוב, שנפגש במחיאות כפים. אחרי המלים אני מברך אתכם בשם הקומינטרן פרץ רעם של תרועות ושוב נגנו האינטרנציונל. הדיפלומטים המסכנים גלו שוב ראשיהם, אם כי לבעלי הקרחת היה קר קצת ואחד מהם נסה לכסות במקצת את קרחתו בקצה מגבעתו. {0079-15} אחרי קולרב דברה קלרה צטקין. היום ראיתיה בפעם הראשונה: זקנה נעימה וחביבה כזו טרם ראיתי. פנים יפים, רכים, שוחקים, מאירים מטוב לב ומפיקים בינה. עינים חיות, שוחקות. היא עלתה על הבימה בעזרת שני מלוים שתמכו את ידיה. בת-שחוק טובה, מחממת האירה כל הזמן את פניה. כשקמה והתחילה לדבר נשתנו פניה לגמרי. עוז, מרץ, זעם נשקפו מעיניה. כל שרטוטיה הפיקו אומץ. פניה הפכו להבות. ראשה נדמה לראש לביאה. דבריה חצבו אש, זעם ומרד ושנאה. הזו היא הזקנה טובת-הלב עם בת-השחוק של ילדה הנשענת על ידי תומכיה? כמתוך הר-געש השתפכו דבריה הזועמים על אויבי העם הגרמני, הפועל הגרמני - על האויב הכי גדול שלו - האויב הפנימי, הסוציאל-דימוקרטיה הבוגדת. מלים בוטות, מגולות רעל המשטמה ומלאות-בוז ושאט. היא גמרה וישבה על כסאה ושוב האירו פניה בבת-צחוק של ילדה טובה ורכה ועיניה התנוצצו ושחקו את שחוקן המלבב והמלטף. בגמר הנאומים - יותר משלשת נאומים אלו לא נשמעו - החלה תהלוכת הצבא לפני קמינוב והשטב הצבאי. עברו בסך הרגלים, הפרשים, התותחנים הקלים והכבדים, האוירנים, הקלעים, חיל הטנקים והטרקטורים, תלמידי האקדמיה הצבאית וצבא הגפאו. ועוד. במרומי האויר רפרפו האוירונים במשולש ובעגול על פני כל הככר. התהלוכה נמשכה כשעה וחצי. אחר כך החלה תהלוכת הפועלים, הנוער, הילדים ושוב פועלים ושוב נוער - בשורות אין קץ, בתוך יער של דגלים עם כל מיני כתבות, - עד שעיפיתי ועזבתי את המגרש כשעוד התהלוכה נמשכת. לאורך כל הדרך, עד מרחק לא גדול מביתי היו הרחובות מלאים תהלוכות פועלים, נושאי דגל, תהלוכות בלי קצה... ועל כל בית קשור אדם, וכתובת ותמונת לנין - ועדין מוסקבה חוגגת. חגיגת מלאות שש שנים למהפכה. - ומדוע לא נזכר שם לנין? מדוע לא הזכירהו אפילו תלמידו וידידו הקרוב ל.ב. קמינוב?