יומנים > יומן - מלא 07/12/1930

{P001} {0104-19} 7.12.30 יום א' קלאולנד. לאמריקא הגעתי לאחר שמונה ימים באניה, בבוקר של 27.11.30, יום ה'. נכנסנו לנמל בלילה - ופסל החרות לא נראה בהכנסי ובצאתי. הראשון שפגשתי באניה היה בוטוויניק מהפורוורטס. בלי כל קושיים יתרים נפטרתי מפקידי ההגירה - ברץ נעכב באליס איילנד, - ובבית המכס חכו לי המלין וברץ וארנרייך. ניו-יורק כשהיתה לפני 14 שנה, אך נוספו בנינים גבוהים אחדים. אותה העתונות, אותם האנשים - אך ימי הרוחה חלפו. לזמן מה ? העתונות קבלה פנינו יפה. רק בתמונותינו נכשלו קצת. במקום ברץ נתנו תמונה של איזה אכר שמן, ואני הופעתי כשהצטלמתי לפני 15 שנה באלכסנדריה לפני לכתי לאמריקה. הסטייטמנט שהכינותי בשביל העתונות לקח ממני בוטוויניק בשביל הפורוורטס בהסכמת המלין, והייתי צריך להבין סטייטמנט שני. הפורוורטס נתן את המאמר באופן נאה. מהמורגן זשורנל בא אלי אוורבוך ופרסם את השיחה באופן מסולף קצת. מיד בקרנו במערכות הפורוורטס והטאג. כהן קבל אותנו בשמחה ובסבר יפה - וכמובן צלם שוב. הוא דורש - ובצדק גמור - את כניסת חברינו למפלגה הסוציאליסטית. עד כמה גדול כוח האינרציה ! מה מעכב את כניסת חברינו ? פוליטיקה מיוחדת אין להם פה, ואינם חושבים כלל עליה. בבחירות הם תומכים במועמדי המפלגה. מדוע, איפוא, {0104-20} להניח את המקום הזה רק לגנימין ? מלבד זאת - אין חבר יכל להתקבל לפורוורטס אסוסייאיישין אם אינו חבר במפלגה ואנשי הבונד מתאמצים לתפוס את האסוסיאיישון. הספקתי עוד באותו יום לראות את משפחת פוליה. בערב ישיבת ועד המגבית. כאשר ידעתי ואמרתי בארץ - כן היה. המלין החל מהדרישה שאשאר יותר מהזמן שהוסכם לו למפרע. דבר את הדברים אשר נבאתי בארץ בישיבת הוה"פ בהשתתפות ברין ושלוסברג. ביחוד עמד על שיקגו ודיטרויט שרק בראשית ינואר יפתחו במגבית. הודעתי נמרצות שלא אוכל להשאר יותר. ההכנות לועידת המגבית לא נעשו עדיין אין החלטות. צוקרמן הסתלק מעבוד ההחלטות. ברל לוקר נמצא מחוץ לנ.י. ורק למחרת יבוא. הצעתי לטלפן ללוקר להבין הצעה. מקוים שהועידה תעלה על קודמותיה במספר המשתתפים. למחרת בבוקר בא לוקר. שוחחתי אתו על האיחוד ועל נסיעתו לארץ. הוא גם בלאו הכי לא היה רוצה להשאר עוד באמריקה. היחס אליו מצד חברים מנהיגים אחדים הוא לא טוב. עבודתו אינה פוריה ביותר. הוא מסכים לנסוע בדבר האיחוד. הבטיחני שהוא מחייב אותו, אך עליו להתחשב עם החברים בחו"ל. יציאת אמריקה מהפרבנד תביא לידי רוגז רב ותזיק לפולין, אם המפלגה המאוחדת תשאר בפרבנד - יסכים. אמרתי לו עלינו להתחשב גם עם הצד השני. גם ההתאחדות צריכה לקבל סיפוק באיחוד. הוא עומד על השתייכות המפלגה המאוחדת בברית. , {0104-21} הועידה - לפי דברי החברים - היתה הגדולה שבועידות המגבית עד עכשיו. האספה בקרנגי הול הצליחה. דברי כהן וטומס ודברי המשלחת נתקבלו בהתלהבות. אני כשלעצמי ניהניתי מהחלק המוסיקלי שהיה הפעם באמת חשוב. ברץ ספר על האשכוליות שהצליחו - והופתעתי לראות שהקהל הבין את ערך הדבר וקבל אותו בשמחה ובהתלהבות. אני גליתי להם שני "סודות" - ששעת משבר זו אינה ראשונה בארץ, כי כל ימי בארץ היו רוויים משברים, יסוד שני שכל יצירותינו הגדולות היו פרי "משברים". מלבד עצם עליתנו לארץ שהיא פרי משבר היסטורי של עם בגולה, הרי יצירת משק הפועלים היא פרי "המשבר" - הקושי של קליטת הפועל היהודי במשק הפרטי, לרגל מציאות עבודה ערבית זרה; הקמת השומר פרי המשבר של חוסר-בטחון והתקפות. תל חי - פרי המשבר בגמר המלחמה. גידול תל-אביב - פרי הפרעות בשנת 1921, בניני הפועלים בערים והחזרה למושבה - פרי חוסר העבודה בערים. המשבר החדש צריך לתת גבוש ההכשרה של העם והכפלת הישוב בזמן הקרוב. בועידה הרצאתי על - העור הלבן - על שאלת הקרקע, העליה, העבודה והיחסים את הערבים. בטרם תגמר הועידה ביום 30 נובמבר הוסעתי לפילדלפיה, ועד המגבית סדר "בנקט" - ארוחת ערב באחת ההוטלים לשם אוסף כסף. השופט לואיס דבר באופן נבון והגון על ערך העבודה בארץ. ספרתי על המצב בישוב במשך השנה האחרונה. האוסף הכניס בשלושת אלפים דולר. בלילה שבתי לנ.י. ביום השני בערב, 1 דיצמבר, ישיבה עם הצ.ק. עוררתי {0104-22} שאלת האיחוד, והיה לי וכוח חריף עם לוקר. החלט (פיטסבורג 21.12.30) לבחור בועדה שתבוא בדברים עם צ"צ: המלין, בונציק, סיגל. נחברר שבשאלת התכנית והשם באו למעשה לכלל הסכם. רק בשייכות לברית היה קושי. הועידה בבופלו החליטה על שייכות לשתי הבריתות, אולם המועצה אחר-כך בהשפעת לוקר וקפלנסקי שנתה את העמדה. לפי הדו"ח שמסר לוקר מהקרן הפוליטית נאספו $3.000. מזה נשלחו ללונדון 150, לורשו 200. לרוסיה ישלחו 250, כל השאר למפלגה באמריקה, למעשה. ביום ג', 2 בדיצמבר ראיתי את מזכירו של ורבורג, היימן, והוא הראני את הטלגרמה מלונדון על המו"מ של הסוכנות עם הממשלה. נמסר במלואו ה"דרפט" ששלח מקדונלד לויצמן, בטון שנוי רב מהעור הלבן, בתוכן - שנויים מדומים. לא יאסרו על רכישת קרקע, אולם לועדת הפיתוח תהיה זכות הויטו. לא יפסיקו העליה גם מתוך חוסר עבודה ערבי, בהחאם לסימפסון, אולם בתנאי שלא ישפיע לרעה על המצב הכללי בארץ. לא יתנגדו לקהק ולעבודה עברית. כל השלטון נמסר למעשה לפקידות המקומית. יישבו תחילה רק מחוסרי הקרקע שנושלו לרגל ההתישבות היהודית, אחר-כך יישבו יהודים וערבים. על עבר-הירדן אין אף מלה. בערב סעדתי יחד עם ברץ אצל צוקרמן, ובלילה נסענו לושינגטון להפגש עם ברנדייס. בתשע וחצי, 3 דיצמבר, נפגשנו עם ברנדס בביתו. נזדקן. שוחחנו על המצב בארץ, על העור הלבן, על הקונגרס הציוני. ברנדיס הסכים אתנו שאסור עכשיו לכנס את הקונגרס, אולם אינו {0104-23} רואה יסוד חוקי לדחיתו. אמרנו לו שאם אמריקה תעמוד על כך - ידחו לקיץ. אמר שיכתוב לדי-הז דעתו ועלינו להפגש עם די הז. ספרתי לו על עבודתנו בקרב הערבים. הדבר ענין אותי ובקש שאגיש לו תקציב בכתב. אה"צ, ביום ה', 4 דיצמבר, נפגשנו את האכסקוטיבה של הדסה בביתה של יעק'בס. נוכחו כשלושים נשים. סולד דברה דברים נלבבים, בקשתי שיציגו שאלות ואענה עליהן. שאלו : א) עמדתנו לערבים, ב) השפעת המאורעות והנוער הלבן על רדיקליזציה של צבור הפועלים, ג) יחס הפועלים לשאר חלקי הצבור והכפלת המוסדות. ברץ ענה על שאלה ב', ואני על שתי השאלות האחרות. דברתי אנגלית לפי בקשת הנאספות. אח"כ שוחחנו זמן רב לא פורמלית. הרושם שלי שזהו לע"ע הכוח הציוני המאורגן, באמריקה. לפני זה נפגשנו עם מק, גם הוא בעד דחית הקונגרס, אולם בלי כל רצון לפעול. שאלו על התחלת בנין האוניורסיטה. הדבר ימשך עוד כששה חדשים. התכניות לא מוכנות. במעמדנו טלפן לאדריכל והלה אישר את דבריו. בכלל שוררת אצלו אפטיה פסימיסטית. סופיה יודין ולכסון דברו אתי על שאלות הנוער. נסו לקבץ את כל ארגוני הנוער סביב מפעל חלוצי. הסתדריות הנוער נענו ונוסד ועד, אבל נתערבו פוע"צ והציונים ובטלו {0104-24} ההתחלה. במקומה יסדו ועד של המפלגות אשר לא פעל כלום ואינו מסוגל להשפיע על הנוער. יש יונג' י'ונדה - 8.000 - 10.000 חבר, יוניור הדסה - 20,000 חברות, אבוקה - 500,חבר, מנורה 8.000 חבר, 80 סניפים, יונג ישראל - דתי, 10.000 חבר בנ.י. בלבד. יוניור מזרחי - 300 - 400 חבר. גורדוניה - 200, השה"צ - 500 חבר (בראש זייגר, פיין, לייבנר) - נדברנו להפגש שנית. ביום ששי בערב, 5 דיצמבר, סדר המלין "ארוחה" בבית פרושנסקי. נזדמנו כשלשים איש, אמידים. גם הלקין. ספר על הישוב והמאורעות. מהארוחה מהרתי לרכבת לנסוע לקליוולנד, כפי שהמלין מסר לי אחר-כך אספו כחמש מאות דולר. בצהרים, 6 דיצמבר, באתי לקליוולנד. מיד הביאו אותי להוטל שבו נתאספה ועידת צעירי ציון. כאן נפגשתי בפעם הראשונה עם גרינברג. נכנסתי לועידת גורדוניה. גרינברג דבר על תעודת הנוער לא חלוציות (כי הנוער לא יוכל לנסוע לארץ), לא עברית - כי לא ידברו ולא יקראו עברית ) - עלינו לקרוא לעבודה. דברתי נגדו. גם הקריאה לעבודה תהיה באמריקא קול קורא במדבר. אין לנו עכשיו פרוגרמה בשביל כל הדור הצעיר באמריקא אולם יש לנו פרוגרמה הכל שבנוער. עלינו לדרוש מהנוער את כולו: גם חלוציות, גם עברית וגם עבודה. רק מקסימליזם ייצור התחלה של תנועת נוער, אשר תהיה לכוח משפיע למחנך בקרב הדור הצעיר. לא דבר השוה לכל נפש כי אם הנפש כולה של המעטים אשר ישמעו לנו. {0104-25} בערב נפתחת ועידת צ"צ באספה פומבית. דברתי על האיחוד ודרשתי שזו תהיה הועידה האחרונה של המפלגה. למחרת בבוקר דברתי בועידת צ"צ על המצב הפוליטי. אח"צ היתה פגישת חברים של פוע"צ. ברץ דבר על האפשריות המשקיות, אני סקרתי על מהותה ותפקידה ומבנה של ההסתדרות. שבנו לועידת צ"צ, גרינברג הרצה על השאלה המדינית. שלל לגמרי אנגליה. המוצא רק בברית עם ערבים, בקר את עמדת ההסתדרות בשאלת משפטי המות. בכלל היתה מגמת דבריו נכונה, אולם חסר להם בהחלט מצע המציאות הפוליטית והישיבות . עניתי לו. בערב סידרו נשף - ושוב נאומים. הפעם דברתי עברית - כי הייתי כבר עיף ולא היה בכוחי לדבר מתוך תרגום. בעשר בבוקר יצאתי לרוטשסטר, ובארבע אה"צ הגעתי שמה (8 דיצמבר). בביתו של אטלס נתאספו חברים. שולמן טען מדוע אין אנו דואגים לחברים באמריקה שיתישבו בארץ. בערב - אספת עם - ובחצות ברכבת לשיקגו. בשיקגו שהיתי ארבעה ימים מיום ג', 9 דיצמבר עד יום ז' - 13 דיצמבר. כאן עיפו אותי עד מות. 9 נאומים, מלבד שיחות, פגישות, ראיונות עם עתונאים, חברים וסתם מכרים וקרובים. ברכבת פגשוני הולנד (מאנשי הגענאסען) יו"ר ועד המגבית, מספר חברים וב"כ עתוני הורסט שצלם אותנו וראין אותי. משם הלכנו למערכת הפורוורטס. המנהל סיגל - לאחר שיחה - {0104-26} הוא בן עירי, היה שם בבונד כשנהלתי נגדו מלחמה (בשנות -1905 1906), משם הלכנו למערכת הקוריער - ראיון, שנמסר לא רע. אח"כ פגישה עם הדסה - כמאה נשים מההנהלה. שוב ברכות ונאום. זו היא ההסתדרות הכי חזקה בעיר. 2.000 חברות. מלבד 1.500 בהדסה הצעירה. בערב אספת חברים. למחרת בצהרים - ארוחה עם ב"כ היוניונים. בערב - אספה פומבית בבית הארבייטר רינג. אספה גדולה ומוצלחת. זריצקי דבר בחום ובכשרון, הורסטיין דברה בשם פצ-פיטריק מהאמ. פיד. אוף ליבור. רבי גולדמן נשא נאום מצוין וקרא להתנדבות. תשובת הקהל היתה מעודדת. מיד נהר הקהל לבימה בידים פתוחות. מדמי כניסה בלבד נשאר ריוח נקי 120 דולר (לאחר נכוי 200 דולר הוצאות), נאספו 350 במזומן, 1.000 בהבטחות. דבר גם איטלקי מהאמלגמייטד. דברים טובים ונבונים. ביום החמשי היה יום העינוי. בצהרים לונץ עם הציונים. דברו גם מק וגולדמן. מיד אחרי זה אספת חברות. דברתי על הפועלת בארץ. הוצגו שאלות ושוב הוכרחתי לדבר. בחמש וחצי דברתי ברדיו של הפידירשון על ההסתדרות והמצב הפוליטי. בערב סידרו "פרלור פרטי" אצל דולניק. נפגשתי עם קבוצת ציונים טובה. נאספו 550 דולר. ישבנו עד שלוש. באפיסות כוחות שבתי להוטל. {0104-27} ביום ו', 12 דיצמבר, היה יום האיחוד. באו לוקר וגרינברג, ועד שלוש בלילה דשנו בשאלת האיחוד. דרשנו שנברר את הפרוגרמה, השם, ההשתייכות לפרבנדום. בשתי השאלות הראשונות לא היו חלוקי דעות. ביחס לפרבנדום הצעתי: למשך שנה, עד האיחוד העולמי שייכת המפלגה המאוחדת לברית פוע"צ, אולם צ"צ קשורים דרך המזכירות של המפלגה להתאחדות. אם לאחר שנה אין איחוד עולמי ושאלת הפרבנדום מתעוררת במפלגה - מחליטים על כך בישיבת ב"כ המפלגה האמריקנית שני הפרבנדים והמפלגה בארץ. לוקר הסכים כמובן לחלק הראשון, אך לא רצה לשמוע על החלק השני. אמרתי לו שההצעה אינה ניתנת להתחלק, בלי החלק השני אתנגד בכל תוקף לחלק הראשון. הנימוק של לוקר היה היחס של חברי פוע"צ בחו"ל. אמרתי לו, שאני מבין שיש לקחת בחשבון את דעת פוע"צ בחו"ל - אבל יש כמו-כן לקחת בחשבון את יחס ההתאחדות בחו"ל. אם אנו מדברים על איחוד עלינו כבר עכשיו לראות את שני חלקי התנועה כחברינו ולהתחשב את שניהם במדה שוה. עלינו להחחשב גם את דעת החברים בארץ. על מדוכה זו ישבנו כל היום וכמעט כל הלילה. עמדת לוקר היתה בעצם עמדה נגד איחוד. עם כל רצונו הטוב - שיש לו בלי כל ספק - אינו מסוגל לראות את הדברים בעינים של הצד השני ובלי כשרון זה קשה להתאחד. לאחר שכלו כל הקיצין והנימוקים וסבלנותו גם פקעה - אמרתי לו שאם לא יהיה איחוד תצטרך המפלגה בארץ לדאוג ליחסים חדשים. אנו רוצים עכשיו שני דברים: שכל חלקי התנועה בגולה יהיה להם מצע משותף - ושיהיו מאוחדים. אם הדבר האחרון הוא {0104-28} בלתי אפשרי ננסה לעשות את הראשון ונכניס את מפלגות ההתאחדות אחת אחת - ע"י א"י - לאינטרנציונל. יקבלו פרוגרמה סוציאליסטית ויתקשרו את המפלגה האר"ית בדיוק כמו מפלגות פוע"צ. דברים אלה, נדמה לי, השפיעו על לוקר יותר מכל נמוקי ולבסוף בשעה מאוחרת בלילה הודיע שיטלגרף לקפלנסקי את כל הצעתי ויבקשהו לבוא בדברים גם עם רייס. ------------- התוצאות הכספיות של האספות בשיקגו היו כשלושת אלפים דולר במזומנים ובהבטחות. ------------ בשבת בבוקר, 13 דיצמבר, יצאתי למונטריאל, כאן היתה שוב אספת חברות, בערב בנקט - ליום ה- 25 של המפלגה. למחרת אספה פומבית. פה לא התחילה עדין המגבית. בבוקר 16 דיצמבר יצאתי לבוסטון.