יומנים > יומן - מלא 08/09/1929

{P001} {0081-12} ג' באלול 8 בספטמבר יום א' בבוקר נסענו ברכבת ירושלימה לישיבת הוה"ל. בדרך ראינו את הריסות חולדה והרטוב. במקור=חיים כבר התושבים חזרו לבתים אחדים. ברחוב יפו רואים רק יהודים. לישיבת הוה"ל בא הפעם קהל רב. מהאכרים באו סמילנסקי, שפירא, חפץ, ליברכט. מדבריו של סלומון: בתשעה באב פנה לקלוזנר להניא את הצעירים מהפגנה. בליל ט' באב היה בתפלה סדר גמור - וקסט הביע את הכרתו לשליחי הישוב על הדבר. אולם לא הצליחו לבטל את {0081-13} ההפגנה. למרות בקשתו של הופיין בשם הנה"צ. הוה"ל פנה לממשלה לבל תעצור בעד ההפגנה, ו180- איש יצאו בהפגנה בלוית משמר גדול של שוטרים. סלומון, הופיין וברודה הלכו אתם. המפגינים עברו דרך רחוב יפו בניגוד לפקודת השוטרים. המפגינים הרימו צעקות אז להנה"צ ועוד. בדרך לכותל נצטרפו עוד כמה אנשים, ומספרם עלה עד 300. למחרת הודיעה הממשלה שגם הערבים דורשים רשות להפגנה ע"י הכותל. קסט פנה למחרת לוה"ל בדרישת שקט. הוה"ל נקרא גם ללוק. בי=אבאב - בשבת הפרידה שרשרת שוטרים בין המתפללים היהודים ובין העוברים דרך הפתח. באותו יום נדקר בשכונת הבוכרים מזרחי. מצב הרוחות היה מתוח. ביום א' שוחח הוה"ל עם לוק בענין הכותל. לוק ענה שאינו יכל לעשות כלום אלא ימסור ללונדון דרישות הוה"ל. בימים ב' וג' הורגשה התכוננות. מפי ערבים שונים נשמעו אזהרות. הכל נמסרלממשלה. ביום ג' מת מזרחי. בשעה 9 בערב הודיעו זאת להוה"ל. הממשלה הציעה לקברו בחשאי. המשפחה התנגדה והסכם לערוך הלויה בשש בבוקר. נתאסף קהל. המשטרה הערבית נדרשה לעזוב המקום. ליד הדואר דרשה הממשלה לבל לעבור דרך שער , אולם הקהל התפרץ והמשטרה השתמשה במקלות. ביום ה', 22 אוגוסט, ראיון עם לוק. דרישת בטחון. לא לתת לערבים להכנס העירה בהמונים ולפרק נשקם. לוק ענה: המצב בטוח, אוחזים באמצעים, מעבירים הצבא קרוב לעיר וכו'. למחרת החלו "המאורעות". מדברי בן-צבי: הממשלה אשמה בהרגעה כוזבת. ביום ה' {0081-14} אמר לנו לוק: המצב בידי. המופתי נתן לי הבטחה. באותו יום סידר לוק ראיון בין היהודים והערבים. בן=צבי, ברודה, יצחק לוי, גמאל אל חוסייני, עבד אל הודי, סובחי אבו חדר, גמאל שאל את לוק: האם אתה מודה שראשי הערבים עשו הכל למען השלום ? לוק ענה: כן. גמאל הוסיף ושאל: האם גם ב"כ היהודים עשו הכל - לוק: כן, והסתלק. גמאל הציע אז פתקא לחתימה, ובה נאמר: "אנחנו היהודים מודים שהבורק הוא קנין המושלימים. אנחנו ב"כ המושלימים מודים בזכות היהודים לבקר ע"י הבורק ואיננו מתכוונים למעט בזכות זו. היהודים לא הסכימו והציעו: "אנחנו ב"כ היהודים והמושלמים שנתאספנו לשיחה הוברר לנו שיש אי-הבנה ושאפשר לסלקה, ואנו פונים בקריאה לשמור על השקט והשלום על-מנת שאפשר יהיה להתפשר גם בענין הכותל. המושלימים ענו שהם אינם יכלים לחתום יחד עם היהודים. קודם שנפרדנו דרשתי מהם שיטיפו לשלום - והם הבטיחו לעשות זאת. עלי השפיעו הדברים והאמנתי בהם. למחרת העליתי אותם על-הניר. 2) ביום ה' דרשנו ביטול התהלוכה שהתכוננה ליום הששי (23 אוגוסט) או לכל הפחות פירוק הנבוטים המסומרים. הס ענו We cant interfere in their religious duty. 3) ביום ו' דרשנו גיוס קונסטבלומ. סנדרס הסכים. באותו מעמד זיינו כארבעים פקידים יהודים, קצתם במגרש, קצתם בשכונות. דרשנו זיון השכונות - הבטיח תשובה למחרת. בערב הבאנו למשטרה רשימה של 500 מתנדבים. דחו התשובה למחר. למחרת היינו {0081-15} אצל לוק. מתוך השיחה נודע לנו שניתנה פקודה גם לשוטרים האנגלים לא להשתמש בנשק. אז כבר ידענו על 13 הרוגים יהודים. לוק דחה אותנו עוד לשעות. בין המתנדבים היו חיילים בריטים משוחררים שעמדו במגרש הרוסי. כשראינו הטלגרמות נעצרות וההתנפליות נמשכות - החלטנו לתת אולטימטום, שאלני אם יעביר הטלגרמה. ניסה לשדל אותנו לבל נטלגרף בבוא חיילים בריטים. בימין משה לא היה אף שוטר אחד. העיר הפנימית היתה ריקה מכל שוטרים, ורק ההגנה הצילה. הערבים נסו לפרוץ - ונעצרו שתי שעות עד שבא צבא. אלמלא מתו מספר מגינים במאה שערים היה גורלה כגורל שכונת הגורזים. 27 נקודות בירושלם ניצלו ע"י היהודים עצמם. מבית היתומים דיסקין טלפנו שעות שלמות לעזרה, ורק הופעת ההגנה הצילה. לא הצטרכו אפילו לירות. 4) הממשלה גילתה התרשלות בתחילת ההתקפה. אילו אחזה המשטרה באותם האמצעים שבהם אחזה, נגד המלוים היהודים (בהלוית מזרחי) היו נוטלים מהפורעים את הבטחון שהממשלה אתם. בנוכחות 3 אנגלים ושני רוכבים דקרו הפורעים יהודי ע"י ההנה"צ, פצעו את פון ווייזל, ואי.ש לא נתפס. 5) פרקו את הקונסטבלום, לא זיינו את המתנדבים, פרקו את היהודים הבריטים, בשעה שהנוצרים נשארו עם נשקם. 6) סידרו חיפושים בשכונות ואסרו יהודים. כשסידרו חיפושים אצל ערבים הזהירו על כך, כנראה, מקודם {0081-16} מדברי שפרינצק: ב29- לאוגוסט הוגש תזכיר למזכיר המושבות ודרשו : הגברת הבטחון, פצויים (שאלה זו עורר פספולד בעצמו), הפסקת הפירוק (פעמים טלגרפו מלונדון להפסיק), לזיין מי שהיו חיילים, הודעת הממשלה על המנדט (מקדונלד הודיע שהממשלה תחפש הזדמנות לכך בגנף), עלית חדשה מידית (הממשלה הודיעה שתתיחס בחיוב להקלות בעליה), ועדת חקירה (פעל בזה וג'ווד), קביעת יחסים עם הצבא , פטורי האדמיניסטרציה (ציינו בשמות. הממשלה הודיעה ש"יאחזו באמצעים הרבה יותר רחוקים ממה שאתם חושבים"). מדברי קיש: ויצמן דרש להדיח שורה של פקידים מסוימים, ביחוד את לוק. יש להריח גם מ"מ נציב דרום, מושל חיפה ועוד. הממשלה פה הסכימה להטיל ענשים קולקטיביים. נתמנתה ועדה בראשות אברמסון לבחון התביעות של פיצויים ולהטיל קנסות.. ניתנה הוראה לועדה להטיל מכסימום הקנס. קיש דרש למסור למושבות נשק סגור ומספר נשק חפשי בשביל שומרים. נתקל בקושי - לוק כבר הבטיח לערבים שלא יחולק נשק ליהודים, ויש מו"מ בשאלה זו בין לונדון וירושלם. הוכוח בוה"ל נמשך כל היום. עמדתי על הדרישה לשתפנו במדה מספיקה בחיל הספר אולם בעיקר עמדתי על הדרישות כלפי עצמנו וכלפי התנועה: עבודה עברית, עליה, התישבות. ערך הישוב עלה בעיני העם. ולתביעתנו יהיה משקל רב, בתנאי שהישוב בעצמו יעשה {0081-17} מה שביכלתו: לקלוט מיד עוד 4.000 פועלים מגינים במושבות ובעבודה בעיר. התנגדתי לרעיון החרם נגד הערבים. הרפרסיה נגד חברון מוצדקת והכרחית, אבל אסור לנו להכריז מלחמה כלכלית בערבים. זהו נשק מסוכן שיפגע בנו אולי יותר מאשר בערבים. עלינו להתבצר ע"י משק לאומי, רכוז כוחותינו, משמעת וארגון לאומי שלא ישנו המעשים המחפירים של נערים מסדרי הפגנות העלולות להבעיר תבערה. החלטות לא נתקבלו כי השעה היתה כבר מאוחרת, ונמסר להנהלת הוה"ל - סלומון ובן-צבי, יחד אתנו (חברי הוה"פ של ההסתברות למעשה) לנסח את ההחלטות. בערב נתאספנו בהוטל מרשק ונסחנו טלגרמה לוה"פ הציוני. תארנו את המצב הפוליטי - הסתירה בין הבטחות לונדון ומעשי ירושלם - ותבענו הגברת העליה, העבודה וההתישבות. החלטנו לצרף את רמז וברלין להנהלת הוה"ל. מולדק נתקבלה טלגרמה שאב. כהן יבוא לארץ.