יומנים > יומן - מלא 09/11/1940

{P001} {0063-03} ניו-יורק, 9.11.1940 בואי לאמריקה ערב הבחירות עיכב החלק העיקרי של התכנית שלשמה באתי הנה: הכנה מוקדמת להקמת היחידה היהודית. היה ברור שלפני גמר הבחירות אי-אפשר, מטעמים פנימיים וחיצוניים, לעשות שום דבר ממשי, וזו היתה גם דעתם של ב., פ. ו-ב.כ. אפילו בלונדון ראו צורך לדחות ההחלטה בענין זה עד לאחר הבחירות. לא נשאר לי אלא לחכות עד עבור הבחירות - והזמן שלפני הבחירות ניצלתי בעיקר להכיר את מצב הרוח באמריקא בכללו, וביחוד המצב בקרב חוגי הנוער היהודי והציוני. [ קטע מחוק בקו בכתב היד, לא נידפס ] הבחירות עברו, אולם הידיעה שאנימחכה לה מלונדון טרם הגיעה, ואין לי עדיין הבטחון שההחלטה תהיה חיובית ושתהיה בקרוב, ואיני יכל עדיין לגשת לעבודה ממש, אם כי יש בדעתי לארגן בכל אופן הכשרה אווירית. אולם הבחירות עצמן היו מאורע גדול - הקובע ברכה לעצמו. הייתי נוכח באמריקא בבחירות היסטוריות מעין אלו לפני עשרים וארבע שנים, כשוילסון עמד להבחר שנית. וגם אז היתה מתיחות בלתי רגילה לפני הבחירות, וגורל המלחמה העולמית היה תלוי במידה לא קטנה בתוצאות הבחירות, אולם אין כל דמיון בין מה שהיה אז ובין מה שראיתי עכשיו. קודם כל התמונה העולמית היתה שונה אז מזו של עכשיו. גרמניה של וילהלם קיסר לא היתה גרמניה של היטלר, ואירופה בשנות {0063-04} 18 - 1914 לא היתה אירופה של 1936-40 למרות המלחמה היה אז עדיין מינימום של אנושיות והגינות אפילו ברוסיה הצרית וגרמניה הקיסרית, היו ארצות נייטרליות - וכולן היו ליברליות, חפשיות. איש לא היה יכל אז להעלות על דעתו מעין משטר נאצי או אידיאויוגיה נאצית. הדימוקרטיה היתה משמשת בכיס איתן לשלטון או לכל הפחות אידיאל רצוי וכללי. ההבדל ביןשתי המפלגות באמריקא לא היה עמוק וחשוב ביותר, ושני הקנדידטים לנשיאות באמריקא בשנת 1916 היו שניהם אנשים ישרים והגונים - אם כי שונים בערכם ורוחם. וילסון, בלי ספק, עלה על יוז מכל הבחינות, אולם בשאלות יסוד לא היה . הבדל מהותי ביניהם. לא וילסון ולא יוז לא נתכוונו להפוך את הקערה הפוליטית באמריקא על פיה, וילסון היה יותר פרוגריסיבי, יוז היה יותר ריאקציוני, אבל המרחק ביניהם לא היה גדול ביותר. הכל שונה עכשיו - המצב העולמי, קודם כל. במלחמה זו אין שאלה רק אם מדינה זו או אתרת תנצח - אלא אס העולם, והעולם כולו, ישאר חפשי או ישועבד - שעבוד שלא היה דוגמתו בתולדות האנוכיות. לא רק מדינות אלא השקפות-עולם וערכי- חיים יסודיים מתאבקים עכשיו לחיים ולמוות, ואף פעם לא היתה צפויה לעולם כולו סכנה איומה כזו הנשקפת לכל האנושיות מהתנשאותו של היטלר לשלוט בעולם ולדכא עד עפר כל יקר האדם וחרותו. בהתאבקות איומה זו שמור לאמריקא תפקיד עצום, אולי מכריע, כי במשך ארבע השנים הקרובות יפול הגורל (אם כי אין זה מן הנמנע שהמלחמה תמשך יותר מארבע שנים, אבל השנים הקרובות יהיו רבות הכרעתן והשאלה מי יעמוד בראש אמריקא אדירה זו בארבע שנות גורל אלו - אינה שאלה מקומית בלבד. ואמנם המצב הבין- לאומי תפס בבחירות שנתקיימו מקום מרכזי, אס כי אי-אפשר להגיד בוודאות המקום המרכזי, כי בשביל חלק גדול של הבוחרים השאלות המקומיות היו המכריעות אולי. {0063-05} אולם גם מבחינת השאלות המקומיות והשפעתן בבחירות אלה - היתה החזית העולמית רבת-משקל, כי ההתגוששות הפנימית באמריקא אינה רחוקה לגמרי מההתגוששות באירופה, גם כאן ישנם כוחות פשיסטיים ונאציים, ואם כי אין לזהות. את כל המפלגה הרפובליקנית וכל מתנגדי רוזוולט עם תומכי היטלר (היו אישים ועתונים רבים המתנגדים בכל לבם בהיטלר .תמכו הפעם מטעמים שונים בווילקי) אולם הפתוס של הרוב הפנימי שאב את כוחו מהסכסוך האיום שמתחולל בעולם כולו. בווילקי תמכו כל הריאקציונרים המרודים באפריקא, כל אוהדי היטלר ומוסיליני, כל אויבי הדימוקרטיה בעולם ובאמריקא, כל האנטישמיים וחסידי תורת הגזע - והם לא מעטים - וכל אלה שבעצם חשוב להם מכל. קשה לתאר הוכחנליה של התעמולה הפרועה, הדימגוגית והבזבזנית שעמדה לרשותו של וילקי. כמעט כל העתונים (מלבד 20%) הקפיטליסטיים (והם כל עתוני אמריקא), כלאמצעי הפרסום, הרקלמה והתעמולה, אלפים ורבבות של נאומים שכירים, הרדיו, החשמל, אמצעי התחבורה, האוירונים, עשרות מיליונים של דולרים, כל אמצעי הלחץ של מעבידים, מנהלי בנקים, ראשי חברות בטחון וכדומה - ניסו במשך שבועות להבאיש את ריחו של רוזוולט בעיני העם, ונישאו ורוממו והיללו ושיבחו את וילקי כגואל ומציל; אחד ואין שני לו. וילקי בעצמו, שאגב אף פעם בחייו לא עשה .שום דבר לטובה אמריקא או לטובת הצבור, והתעסק כל ימיו רק ברדיפת בצע ושרת חברות- הון גדולות - זרק הבטחות לימין ושמאל, הבטחות הסותרות זו את זו, שבאו לספק את השאיפות והאינטרסים המתרוצצים והמתנגדים של כל הסיעות והמעמדות - וגם של שני המחנות הנלחמים באירופה. ואנגליה (ולידידי אנגליה פה) הבטיח עזרה יותר מרוזוולט, ולהיטלר (ולידידי היטלר פה שתמכו טת) הבטיח שבשום תנאי לא תשתתף אמריקא במלחמה {0063-06} ותקף את רוזוולט כאילו הוא מכניס אמריקא למלחמה. לפועלים הבטיח בי זר התיקונים הסוציאלים שעשה רוזוולט, ולבעלי הון הבטיח ביטול כל הרפורמות. כל ה- new deal . למחוסרי העבודה הבטיח - עבודה, ולעשירים - הפחתת מסים. לרוצים בתגבורת הזיון באמריקא הבטיח צי חזק וחיל-אויר אדיר וצבא ענקי, - ויחד עם זאת תקציב קטן וביטול החוב.הממשלתי או הקטנתו. דרכי התעמולה שלו הזכירו לי את התעמולה של הטלר בטרם הגיע לשלטון. הסתה פרועה נגד רוזוולט ניהלה העתונות. הרחובות המו מנואמים של וילקי. בכל פנה היה "קלוב וילקי". הקירות היו שטופים בקריאות הסתה נגד רוזוולט. על כל צעד ושעל החרישו הקריאות [כתב יד באנגלית] את האזנים, והיה נדמה כאילו כל אמריקא נשתגעה ואין לה שום רצון מלבד - ווילקי, בכל אופן זה היה הרושם בניו-יורק. לתומכי וילקי נוסף גם המנהיג של מיליוני פועלים המאורגנים ב-C.J.O [כתב יד באנגלית] ג'ון לאויס שכעס על רוזוולט על שלא העניק לו די כבוד ומשרות. לואיס זה עשה גדולות בארגנו מיליוני פועלים בתעשית הפחם, הברזל וכדומה על יסודות חדשים ומוצקים - אורם האמביציות האישיות שלו העבירו אותו על דעתו ומכר נפשו לאויבי הפועלים המרודים ביותר ויצא בהתקפה ארסית ודימגוגית על רוזוולט ואיים על הפועלים C.J.O שאם רוזוולט יבחר - יתפטר מהיות נשיא של אף פעם לא הוצא כל כך הרבה כסף בבחירות כמו שהוצא הפעם ע"י וילקי ותומכיו. משערים שחניכי וילקי הוציאו כמאה מליון דולר. כשהייתי עדיין בלונדון היה ברור כמעט שרוזוולט יבחר שוב. זו היתה דעת כל החוגים המעונינים והמתענינים. זו גם היתה {0063-07} דעת הכתבים באמריקא. כשבאתי הנה - היתה זו הרגשה כללית בצבור. אולם כל מה שנתקרב יום הבחירות והתעמולה של וילקי נתגברה והחריפה והמרירה - נתעורר ספק בלב רבים, גם בחוגים הקרובים ביותר לרוזוולט. רואי העתידות החלו לנבא נצחון לוילקי. מנהיגי הרפובליקנים התפארו שהבחירות יגלו lands lide לטובת וילקי, ושכל המדינות מחוץ לדרום ימרדו ברוזוולט ויבחרו בוילקי. התוצאות ידועות. אני חושב בחירות אלה לנצחון הגדול הראשון של אנגליה במלחמה זו, ומכה הקשה ביותר שתוכה הפשיזם בעולם ובאמריקא. הורמה שוב קרן הדימוקרטיה ונתגלה כוח העם תתפשי. י תוצאות הבחירות הוכיחו שאין בכוחה של העתונות המכורה לבצע - להוליך שולל את העם. יום יום קראו מיליוני הבוחרים - ואין כמעט איש באמריקא שאינו קורא עתון! - דברי שכנה ושמצה בלי סוף על רוזוולט - ותהלות ותשבחות לגואל החדש בדמות וילקי, - והעם לא נתעה ולא נבהל ולא רומה. איני יודע דוגמא יותר מעודדת לאמונה בעם ובחרות ובבחירות חפשיות כזו שניתנה עכשיו באמריקא. (וכמה תמוה ונלעג שדווקא בימים אלה מצא רוטנברג צורך לתקוף הנסיון לארגון מחודש של הישוב על-ידי בחירות וחידש שוב הנסיון ל"איחוד" הישוב א לא מוסוליני. כמה צר ומעציב -לא ניתנה בארץ תשובה הגונה ופסקנית לנסיון חצוף ואוילי זה של פ.ר.) אני עדיין מחכה לידיעה מלונדון, ובמשך השבוע הקרוב אחליט על תכניתי הקרובה. עד עכשיו טיפלתי בברור המצב בקרב הנוער, ונפגשתי עם שליחי ארגוני הנוער ועם בודדים. גם השתתפתי בשתי ועידות - בועידת המגבית ובועידת הדסה. {0063-08} דבר אחד תתברר לי: היהודים באמריקא שרויים בפחד. הם מפחדים מהיטלר, הם מפחדים מידידי היטלר, הם מפחדים ממלחמה והם מפחדים משלום, בבחירות פחדו שוילקי יבחר, וגם פחדו לתמוך בגלוי ברוזוולט. הציונים מפחדים מהלא ציונים, והלא ציונים מפחדים מלא-יהודים. בקרב הנוער שולטת הפרזה הנוחה: פציפיזם, או י-אימפריאליזם, אינטרנציונליות - ורדיקליזם שאינו מחייב לכלום. אולם אין זה הבטוי האמתי של היהדות האמריקנית. עוד לא נשמעה התביעה הציונית והמצפון טרם נוגע. ויש מצפון, ויש יכולת, ויש שותפות בגורל - ואם נדע מה ואיך לדרוש - אני בטוח שנענה.