יומנים > יומן - מלא 09/12/1941

{P001} {0065-22} 9 דצמבר יום ג' כתבתי לסלומון גולדמן. בשעה זו לא יתכן שיעמוד מרחוק. יש לרכז חבר אנשי הסגולה שלגו. בעשר וחצי בא אצלי אדוורד גורמן. הוא מלא מרירות: על הדימוקרטיות, על הגויים, על הטלר ויפן - ורואה שחורות. רוצה בצבא יהודי. מוכן להתנדב ל"משמר החוף" פה - כי יוכל להתקבל כקצין, אבל היה בוחר בצבא יהודי. זועם על אנשי הועד היהודי האמריקני. הוא אמנם חבר שם, אבל אינו מאמין שהם מוכנים לעבודה משותפת אתנו. שאלני אם להמשיך פעולתו בעיראק. זה עולה 100 לא"י לחודש . 100 לא"י לחודש הוצאות. יעצתיו להמשיך, אם כי אין בטחון בהצלחה, מפני "שלח לחמך". {0065-23} שללתי את הפסימיות. אמנם ברור שאמריקא לא מוכנה ומרוב עושר היו בטוחים בעצמם יותר מדי, אולם צפונים כוחות עצומים וסוף סוף יתעוררו. דברנו על מצבנו המדיני והוא הבטיח להפגישני עם רוזמן - שאומרים עליו שהוא יועצו הקרוב של ר-ט. סעדתי עם הלד - ראש אמלגמייטד בנק ויו"ר ועד הפועלים. רציתי לדבר אתו על שתים : 1) לא ציונים, 2) ועד פועלים. אולם הספקתי לדבר רק על הראשון. הוא תאר לי המצב הפנימ'. אין"ועד הפועלים" גרור אחרי "הועד האמריקאי". למעשה הם הכריתו אותם להשתתף במסיבות אלו. בכמה דברים עזרו לקונגרס היהודי, בניגוד לועד האמריקאי, כגון בתרם נגד היטלר, באספות אהדה לאנגליה. הקונגרס יצא מהמועצה לאחר שהועד האמריקאי ובני ברית החליטו לאסוף לעצמם קרן. "הקונגרס" צדק, אך לא היו צריכים לעזוב. הוא מתנגד למנוי ועדה של שלושה. הדבר יזיק. במסיבה כללית כוחנו גדול אם כשיזדמנו רק שלושה שלושה יתעורר אי-אמון. לדברינו לא ימסרו כמו שהם לצד השני. יש להם כמה חששות, בעיקר אם מצבם פה לא ינזק בגלל א"י, ואם נפזר תשש זה - יסודר הכל, אולם יש אחדים. המתנגדים {0065-24} לאחוד; במסיבה כללית לא ישפיעו, אולם במו"מ מקוצץ כוחם גדול. שאלני מהי התכנית. הסברתי לו סעיפי הצעתי (מבלי לקרוא לפניו שום נוסח). הוא עורר ספקות בנוגע לתמיכת ברצון הישוב להיות שותף מלחמתי. נימקתי את תביעתנו זו והודעתי שאם זה לא מתקבל אין לנו מה לעשות אתם. נמנעתי מהכנסת שאלת צבא יהודי בגולה, כי אני מעריך הקושי שלהם, אם כי אני חולק על דעתם, אבל אנו בארץ - גוי ככל הגויים, ולא נשלים עם הפליה נגדנו מצד יהודים. הוא הקשה גם על הסעיף א"י כמדינה - קושית רוב ומיעוט. אמרתי שהקושיה היא קושיה, ועוד חזון למועד. לפי שעה יש לקבל שני עקרונות. שלמוננו על עליה - ושויון פנימי. נדברנו להפגש שנית לשוחח על "ועד הפועלים" ותנועתנו. בחמש נפגשתי עם ווייז במשרד הקונגרס. השיחה המוקדמת שהיתה לי עם גולדמן ואח"כ גם עם ליפסקי לא הועילה אלא להיפך. "בחוגי הקונגרס" החלה התרגזות - והילמן שינס מתניו. ווייז הורגז. אמרתי לווייז שזה כמה שנים אני רואה בדאגה את הפרוד בין תנועתנו ובין שאר תלקי תנועת הפועלים היהודית באמריקא. מטעמים סוציאליסטים אני מתנגד לכך ורואה צורך באיחוד. אבל נימוק זה אינו מחייב את ווייז וגם לא מכריע {0065-25} בנידון זה. הפעם יש לו נימוק ציוני מחייב. מצבנו באנגליה קשה ודרושה כל העזרה האפשרית באמריקא. תנועת הפועלים פה לא כוח מכריע אבל רב-השפעה. עזרתם דרושה לנו - בתוך היהדות האמריקנית (בלעדיהם תקשה השגת עזרת חוגי הגוינט), בתוך תנועת הפועלים והממשלה האמריקנית - וביחס לתנועת הפועלים הבריטית. יש בפועלים היהודים באמריקא חמשה סוגים : 1) ציונים, 2) ציונים למעשה ולא להלכה (רוב אנשי מגבית ההסת'), 3) אוהדים קלוב למפעל הפועל העברי בארץ, אבל מתנגדים לציונות, 4) אדישים, 5) מתנגדים. הסוג הראשון מיעוט קטן, הסוג השני חלק עיקרי, אם לא רוב, ביחד עם סוג ג' אולי רוב מכריע, אבל בלי א' - אין לו עצמאות ואומץ, וה' גובר בהשפעתו. הצטרפות תנועתנו יש בה להבטיח עמדה פרו-ארצישראלית בתנ ועת הפועלים. ולשם כך כדאי לצאת מהקונגרס היהודי. ווייז אמר שא"י קודמת לכל, ואם כי צר לו על הקונגרס אבל הוא מבכר הציונות, והציע להזמין מסיבה של מספר חברי פוע"צ, ליפסקי וגולדמן לדון על השאלה. הסכמתי לכך.