יומנים > יומן - מלא 10/02/1946

{P001} {0042-63} לונדון, 10.2.46 פוליה יקרה - כאשר כתבתי לך אתמול הזמנתי את קונין שיבדוק את עמוס, כי רופא מליוורפול (אחיו של ארטור לוריה) אמר לי שיש לו רושם שעמוס סובל מאנמיה, ומכיוון שנזכרתי שעוד בילדותו, סבל מחוסר-דם חששתי שזה עלול להיות דבר רציני, אם כי הרופאים שטיפלו בו בבית התולים בליוורפול - וזה בית חולים מרכזי עם כוחות-רפואה מעולים - לא העירו כלל על טיב הדם שלו. קונין ביקר אותו אחמול ובדק אותו בדיקה מעולה. הוא מצא שהריאות אצלו בסדר גמור (גם בבית החולים הגידו לו אותו דבר) ושבכלל גופו הוא איתן, אולם הרפואות, שנחנו גם לפני. ארבע שנים (כשהיתה לו פניומוניה) וגם עכשיו נגד הדיזנטריה, על-פי טבען הורסות את הדם, כלומר הכדורים האדומים, וצווה לתת לו שתים עשרה זריקות של תמצית-כבד וכן גם שקויים וגלולות שיש בהם ברזל ומחזקים את הדם. אתמול והיום כבר עשה לו בעצמו שתי זריקות. מהטלגרמה שקיבלתי ממך היום אני רואה שעמוס סיפר לך על האחות שנתאהב בה. הוא סיפר לי על כך עוד אתמול, ואנחנו עומדים באמצע הבירור בענין זה. אין תועלת ואין טעם לכעוס או לגעור בו. בכוח או בצעקה אי-אפשר פה לשנות כלום. עוד איני תושב שהדבר הוא כח רציני, אם כי איני בטוח שאינו רציני. {0042-64} אני מנסה להסביר לו - בלי כל רוגז ונסיון של מתן פקודות - עד כמה אין הדבר רצוי - קודם כל בשבילו ובשביל עתידו הוא. איני בטוח כמובן שאצליח, אבל אם יש סיכוי להצלחה הרי זה רק בטיפול חברי, ידידותי, בלי כל אונס וכפיה. דיברתי אתו, כמובן, גם על עתידו, וגם בענין זה עוד לא באתי אתו לידי מסקנה ברורה. הוא סבור שלא יהיה לו כוח רצון והתרכזות - בשביל להתחיל ללמוד מחדש מקצוע (הצעתי לו ללמוד הנדסה). הוא בעצמו נוטה להמשיך במקצוע הצבא, אם כי הוא מרגיש שטוב שיהיה לו מקצוע אחר, ובזאת יעסוק רק כבדבר-מלואים, אבל גם בענין זה עוד לא הגענו למסקנה סופית, ועוד נהיה יחד כמה ימים ונמשיך בשיחות. בכל אופן אני שמח שיש לי הזדמנות להיות אתו יחד בזמן זה כמה ימים, אם כי איני בטוח שאצליח להוציאו מהסבך שנסתבך בו. בכל אופן לא אעשה ולא אנסה לעשות זאת בכוח, גם אילו יכלתי לעשות זאת ככה. לא יכלתי למצוא מקום בהוטל, ולקחתי חדר בשביל עמוס אצל הגב' דינרמן, אבל רק ישן שם. כל היום אנחנו יחד. בררתי היום שהארגזים שלנו נשלחו מפה רק באמצע יאנואר, ויעברו עוד כנראה כמה שבועות עד שיגיעו. גם לו, כל הספרים מפה, כפי ששמעתי, נתקבלו, ואיני יודע הסבה. אצל הגב' דינרמן לא נשתנה כלום, צ'רלס נסע לאמריקא, אבל איזי עוד נמצא שם. הגב' דינרמן סיפרה לי שגמזו מת לפני {0042-65} חמשה שבועות, מת מתוך כאבים גדולים, כי כל דמו היה מורעל. הילד של קונין עומד לנסוע בעשרים לחודש זה לארץ לבקור. אמש אכלנו ארוחת ערב אצל הקונינים, והערב נהיה אצל הלוקרים. את ויצמן עוד לא ראיתי, אבל אמרו לי שמצבו הוטב בהרבה, והוא כבר בא למשרד. במשך השבוע אני מקוה לצאת באווירון ובתחילת השבוע הבא אני מקווה להיות בבית. שלום ונשיקות . דוד.