יומנים > יומן - מלא 10/09/1931

{P001} {0088-06} כ"ט אלול 10 ספטמבר יום ה' בבוקר - בקבוץ השה"צ - כ90- איש, מפולין 2-3 שגיס בארץ, קבוץ עליה א', כפי שקובא הסכים. הקבוץ הכי קרוב לקומוניזם בתוך קבוצי השה"צ בארץ. עוקבים את הספרות חק- בגרמנית, רוסית. {0088-07} אם כי באו בזמן אחר עם קבוץ חדרה אבל כבר אז היו נוחים אחרי חברי ההנהגה מהדור הצעיר - אם לחשוב את יהודה ל"דור הקשיש". נכנס אחר-כך שנפלד - ושוחחנו ארוכות על שאלות אידיאולוגיות - סוציאליסם ריפורמי. ריבולוציוני וקומוניסם במסגרת המציאות הארצישראלית. קובא בכל אופן, עשה עלי רושם של ציוני טוב. לא קבלתי רושם זה משינפל.. בצהרים שיחה עם כהנוביץ והלל כהן. בהתחלה אפשר היה למנוע כניסת עבודה ערבית - אילו ההסתדרות ופיקא עמדו בפרק. עכשיו האכרים המעסיקים פועלים עברים, אין להם השפעה, וכהנוביץ מציע שבאי-כוח ההסת', יבואו בדברים עם האכרים עצמם המעסיקים ערביים. יש להפגש עם בן-צבי מוכרון, זילבר מציחיה ופייקוביץ ממסתה, לדעת כ. ידרשו הורדת שכר יומי עד 1/2 17 ואולי עד 18 גרוש. חדשית יציעו 1/2 1 לא"י,וחדשיים אפשר יהיה להכניס 40 פועלים. מצב רוב האכרים קשה מאוד. מלבד הזכרונים - אכרים מלדה. החוכרים הרבה אדמות ועובדים רק עם ערבים ומנצלים אותם עד קצה האפשרות - אין המשקים נושאים עצמם.מתפרנסים מהכנסות צדדיות: הנהלת משקים אחרים, כסף מהורים, הלוואות וכדומה. מלבד לזכרונים הפלחה אינה מכניסה, המחלבות כמעט בטלו ומחכים לפרדסים אשר עתידם מעורפל, מצד הפועלים אין יחס לעבודה. לפני שש שנים היו {0088-08} הפועלים רוצים ללמוד זמירה, הרכבה ועוד. עכשיו אין להם שום אינטרס לעבודה, אצל ליראי - אכר קמצן ושוקד המעסיק רק עבודה עברית - הציע לפועלי הקבוץ שעבדו אצלו שתילים, והם קנו דוקא משכנו המעסיק ערבים, מפני שהוריד המחיר. כששאל אותם לסבה, אמרו לו מי דורש ממך להעסיק עבודה עברית. מסרו לי גם על עניני מועצת הכפר. עד עכשיו היו מסים עקיפים, אבל מזמן שהפועלים סידרו מאפיה ואגודה צרכנית כמעט בטלו המסים האלה, עכשי ו עומדים ליסד שני גופים נבדלים: ועד חקלאי שיטפל במשקים, ומועצת כפר שחוקתה תוגש לאישור הממשלה. תפקיד המועצה שתבחר עכשיו חוא רק לעבר הצעת חוקה. בשלוש אה"צ - בקור בשכונת יעקב, 25 בתים. 1/2 2 דונם (מהם דונם יסמין), לפני שנתיים הבתים נבנו ע"י מול. פיקא הבטיחה להם עבודה קבועה, מלבד משק עזר. טפלו בואת שקולניק ושטרן. שלחו אותם לעבוד ביסמין - ולא היו מרוצים, כי רצו בעבודה אחרתה והיסמין רק לילדים. רק חמישה מהמתישבים עובדים עכשיו עבודה קבועה - במשתלה, השאר עובדים דרך הלשכה או ביסמין. צפויים לת"ע. מתאוננים כי נשקעו בדפיציטים מפני חוטר עבודה קבועה, לחורף שוב צפוי להם ח"ע. דורשים הגדלת שטח הקרקע. רובם מטופלים בהרבה ילדים, ודורשים אדמת השקאה 10 דונם. פרה ולול. פרנק הבטיח פרה בינונית לכל משפחה, אולם אחרי נסיעת פרנק אמר ויקטור כהן שהשנה אין אפשרות לקנות פרות. {0088-09} למול צריכים לשלם 2 לא"י בכל רבע שנה. בתקופת היסמין התשלום אפשרי.אילו יכלו להשיג הלוואה לפרות, היה זה מקל על מצבם מיד. נחוצים פה שעורי ערב לעברית להורים, כעשרים ושמונח איש ואשה אינם יודעים עברית. אין פה חדר קריאה. רק אחד או שנים מקול ים עתון יש כאן שאלת בית-הספר שנמצא בידי האכרים, וההורים מתאוננים שבה"ס אינו מתאים לילדיהם. בה"ס נמצא ברשת מחלקת החינוך, פיקא משתתפת ב100- לא"י, ע"ח השכונה, וב125- ע"ח בנימינה, מחלקת החינוך נותנת 60 לא"י, מועצת הכפר 125, השכונה 33 לא"י, האכרים איזו עשרות לירות. כל התקציב של בה"ס 570 לא"י לשנה. למתישבים דרושה הדרכה חקלאית בענף הירקות ולול. (הבטחתי לשלות להם ספר "גידול ירקות" של אליעזר יפה). אברר בבנק חפועלים אפשרות של הלוואה קונסטרוקטיבית בשבילם וכמו כן אפשרות סידור קופת מלווה בבנימינה. בערב - אספת פועלים כללית. סנדיק(בא לפגי 5 שנים לבנימינה) הפועלים עבדו אז במסירות, כל עבודה קשה, וכשכר נמוך, לפעמים רק ב5-10- גרוש ליום. הרבה פעמים לא קבלו גם שכרם - וכשהחלה עבודת פיקא חית טבעי שהלכו לעבוד אצלה. אכרים אמרו אז שעבודות פיקא אלו תבאנה לידי כך שהמושבה תהיה לערבית. כל פועל חרוץ הלך ונשלת לעבודות פיקא. ורק הנמושות שפנו ללשכה, נשלחו לאכרים - והללו לא {0088-10} רצו בהם, סובול - (קדם לסנדיק בבנימינה) לא מסכים לסנדיק, יחס האכרים לפועלים היה מצוין. אנו אשמים בכניסת עבודה ערבית. נשתנה יחסנו לעבודה העברית - לרעה, עבודת פיקא גרמה לכך. אשמים ביחוד המוסדות המרכזיים - שלא שמו לב למושבה. אילו סידרו משק עזר היו יכלים להמשיך לעבוד בעשרים גרוש אצל אכר. עוד עכשיו אפשר לתקן המצב. צריך לשנות היחס של הפועלים לעבודה חקלאית. משק פלחה אינו סובל 8 שעות עבודה. שנערי - "הימים חטובים" בבנימינה שדבר עליהם רזניק - הלואי לא ישובו יותר, היתה אז בצה חברתית. פרדקין - אין ארגון אמתי במקום. העובדים זרחניה שייכותם להסת' מתבטאה רק בתשלום מסים. בשכונת יעקב יש 50 חבר - כולם פסיביים ואינם באים גם לאספות.בשכונת הרכבת - אפילו לא משלמים כולם מסים, היות החברים בעלי משפ חה מביא אותם לידי פסיביות. בקבוץ יש חברים בעלי יכולת צבורית - ואינם מגלים פ עילות. בוכות בין סיעת המפלגה וסיעת הקבוץ היו הגזמות, הוברר עכשיו שיש לנו אפשרות כל פעולה משותפת. המזכירות אינה מקבלת עזרה מהחברים. מבקרים - אבל לא נענים לצרכי ההסת'. חברים לא רוצים להכנס לעבוד במוסדות - כי מיד ישתנה אליהם יחס הצבור לרעה, אנדוולט - עבדו פועלים אצל האכרים מבלי להשגיח בשכר ובשעות עבודה. מפני שרצו להכשיר עצמם להתישבות, עכשי ו נתאכזבו. מבלי תקוה להתישבות לא יעבוד פועל אצל אכר. {0088-11} פרל רוזן - כשהאכרים היו עובדים בעצמם היינו עובדים אצלם מבלי להשגיח בזמן, עכשיו הם רוצים להיות בעלי אחוזות ש עבודתם תעשה רק על-ידי פועלים - אנו רוצים גם אנו להיות פועלים - לעבוד 8 שעות ולהשתכר כהוגן. למרות היות בנימינה שטח פלחה מצוין הם עוברים לפרדסנות ונעשים לפ"ח. ובאשר לפסיביות - כל זמן שהמפלגה תנהל המוסדות יהיה הצבור הבלתי מפלגתי פסיבי. (חיה חבר במפלגת הפה"צ, והוא זוכר שכל הענינים נחתכו מקודם במפלגה). בלס - מאשים אף הוא את המפלגה. לא רצו לשתף את הבלתי מפלגתיים. בעבודה ערבית אשמים האכרים. בנהלל יש עבודה עברית, כי הסביבה מחייבת, אם אנשי נהלל יבואו הנה יעבדו גם הם בפועלים ערבים. היחס בהסת' לחברים נשתנה לרעה. כשנכנסים לעובד ההסת' אין הוא פוגש אותנו כחבר. עמד על ענין אפטר במרירות (הצבור מחא כף), פקידי ההסת' מקבלים משכורת גבוהה. יש לכולם בתים, בסו"ב ובקפ"ח קבלו אונסים גדולים. היחס בקפ"ח לחבר הוא רע, קוטלר - אני 11 שנה בארץ ושנה פה. כל ימי עבדתי אצל אכרים, אבל בעבודה הערבית פה אשמים רק האכרים. כי גם הששכורת הזעומה אינם משלמים. בלומנקוף (הקבוץ) הסבה לחוסר ארגון ולעבודה ערבית היא בשיטה הרעה של ההסת'. יש חוק ולא יעבור - הרצון להכנסה {0088-12} מכסימלית, ששום אכר לא יעבור עליה. הערבי יותר זול - ונותן העבודה מוכרח לבכר אותו. אומרים לנו שנוריד שכרנו ואז יעסיקו אותנו - אבל אז גם הערבי יוריד, והדבר לא יועיל לנו. כך הדבר בכל העולם. כאן יש רק שאלה מסחרית. אני שכר העבודה שלי, מדוע אסכים לפחות שכר. אין שאלה של טוב ורע. המשק הארצישראלי חדל להבנות על יסוד לאומי - הוא נבנה על יסוד רנטבילי, חלמנו שא"י תהיה ארץ של עבודה - החלום הזה נתבדה, כשהעבודה היתה רק מעבר - אולי לא היה איכפת שכר העבודה. אבל אנו עכשיו מוכרחים להיות רק פועלים. הדרך לתיקון היא רק ארגון הפועל - כל הפועלים שבארץ. אז לא יוכל האכר להוריד את שכרנו. הציונות אמרה להעביר העם היהודי לעבודה, אבל הדבר אינו אפשרי, ועכשיו אומרים לנו שאנו צריכים לשאת באחדיות. בחו"ל חשבתי שההסת' חיא ההסת' הכי מאורגנת. אולם פה אני רואה שההס' אינה תומכת בפועל. לווין - קובל על יחס לא חברי מקפ"ח. אחיו מת באשמת קפ"ח. קובא - לפי המצב הקיים בבנימינה אין לקוות להטבת המצב באופן ניכר. נם כשניהלנו מו"מ על 1/2 לא קבלנו הבטחה על הרחבת העבודה, בשביל הקבוץ לא בא בחשבון לעבוד עם אוכל. האוכל בקבוץ עולה 3 גרוש ליום. ואס אחדים יעבדו אצל אכרים באוכל - לא יקמץ הקבוץ כלוס. אין אנחנו יכלים להביט על שום ענף משקי כעל ענף מעבר, אלא הוא צריך לקיים את הפועל. {0088-13} בנימינה הולכת לקראת מטעים. הפלחה ירודה ושכר עבודתה יקשה על ההסת' להלחם על שכר הוגן. צבור הפועלים האר"י צריך לראות תפקידיו החלוציים בלי אילוזיות, ואחת האילוזיות היא הפניה למצפון האכר. יש לדעת שזוהי כתובת כוזבת. זה אמנם מגדיל את בדידותנו. אמנם אינני תושב שארנון משותף הוא רצפטה גמורה או אפילו לחציה אבל המצפון הציוני של האכרים היא אילוזיה. אנו בודדים, פרדקין - אבל אולי יש דרך ארוכה של מאמצים של ארגון הפועל - אפשר לרכוש את הפועלים הערבים להגברת החוית. באספה נשמעה הרכנת ראש בפני הגורל המר שלנו - היא לא מוצדקת. השנים האחרונות היו קשות - אבל עוד נצא לדרך המלך של פעולה התישבותית מחודשת אבל בדרך ארגון מקצועי אין לנו להרתע, אולי עזרו לנו האכרים במידת מה - נוציא עזרה זו. אבל עלינו למצוא בני ברית בין הפועלים הערבים. בתקופת מעבר קשה זו יש לשמור על ההסת'. אבל אין לשחרר הצבור מבקורת ההסת', שאלת דרגת המשכורת היא רק פרט. יש הרגשה בצבור שהאפרט ההסתדרותי אינו שומר על האופי החלוצי של תנועתנו. דרגת המשכורת בהסת' מתקרבת לדרגה מקצועית. עניתי ארוכות בשאלת מלחמתנו על העבודה, המצב בהסת'. הפקידות ודרגת המשכורת. הטענות נגד קפ"ח ואוונסים ועל יחסי הצבור ושליחיו.