יומנים > יומן - מלא 10/10/1960

10.10.60, יום ב

אתמול אה"צ נסעתי עם פוליה לת"א, להשתתף בועידת ויצו. במקום 8 נפתחה ב1/2- 8 בערב. תחילה חשבתי שזוהי ועידה עולמית של ויצו, אבל בבואי להיכל התרבות נתברר שזוהי ועידה ישראלית למלאת 40 שנה לויצו - שיש להם לפי דבריהן 220.000 חברות בערך. שבעים ארצות (גם ביפן). הפתיחה של רבקה זיו באנגלית צרמה אזני, ומשונה שגמר נאומה בפסוקים עברים אחדים. לא עמד לה הטקט לפתוח לפחות בפסוקים עברים אחדים. למזלנו היו כל נאומי הברכה קצרצרים, ואח"כ הראו סרט ממפעלי ויצו בארץ, ולבסוף - נגינה בפסנתר - באופן שבאחת עשרה בערב היינו כבר בבית. הבוקר בשמונה נתקיימה ישיבת המטה - התחילו בעבודה בהעמקת אפיק הירדן ולפי שעה הכל עובר בשקט. נתברר שהיריות מצד הירדנים על יד סגל, כפי שהסביר יצחק רבין, באו בגלל כניסת פטרול שלנו (בטעות) לתוך גבול ירדן לפני הפטרול שירו עליו.

בעשר באו אצלי חברי הממשלה בימי שרת לפי הזמנתי: י. ספיר, י. סרלין, בורג, רוזן וגם רימולט. אמרתי להם כי בשובי על פי דרישת הממשלה בסוף פברואר 1955 כשר בטחון לממשלת שרת ראיתי רק המסקנות של ועדת השנים (אולשן ודורי), ומכיוון שמסקנתם היתה תיקו המטילה צל גם על לבון וגם על גיבלי, אבל בלי וודאות - החלטתי לא לחטט בעבר ובמעשה הביש המצרי, ונטיתי היתה להעניק ללבון "טובת ספק". על בסיס המסקנות האלה העברתי את גיבלי מרשות אמן אבל לא פסלתיאותו לגמרי, אלא לא העליתי אותו בדרגה גם בשעה שלפי התקן הגיעה לו העלאה, והסברתילו הסיבה, אם כי לבו היה מר עליו. כשחזר פנחס לבון מחו"ל לפני כשבועיים פנה בטענה נגד מינוי חיים כהן לועדה. דחיתי טענתו ואמרתי שיש לי אליו אמון גמור והוא מתאים לתפקיד שהטיל עליו הרמטכל לפי הוראתי. אז הציע לי לבון שאני "אטהר" אותו פומבית, ועניתי לו כי לא פסלתי אותו, אבל איני מוסמך ואין לי יסוד לטהן אותו, שאגב פירוש "הטיהור" - האשמת גיבלי, ואשמתו לא הוכחה עדין. אחר כך החלה העתונות "לבחוש" בענין בכיוון מסוים - ובלי דיוק - שלא ניתנו לגילוי. במשך ימים אלה נטיתי לברר לעצמי קצת יותר מה קרה באמת, וקראתי תשובת ועדת חו"ב של הממשלה מימיד לבון - שרת וגם הפרוטוקול של ישיבת הממשלה שבה הסביר לבון נסיבות התפטרותו ועזב הישיבה, וכן דבריו בועדת חו"ב של הכנסת למחרת (22.2.55) שבה חזר מלה במלה על נימוקי התפטרותו פרו לתחיקה שהציע בממשלה ולא חזר על כך.

ונתעוררה אצלי תמיהה, ביחוד לאחר שלבון פרסם בימים אלה כי דרש פיטורי שני אנשים - של גיבלי ושל פרס (מנכ"ל משה"ב). התמיהה היתה קודם כל מדוע לא העביר לבון את גיבלי ממשרתו, כי כשר בטחון היה מוסמך לעשות זאת, אבל פיטורי המנכל אי-אפשר לעשות בלי הסכמת הממשלה, והתמיהה העקרית היתה מדוע לא דנו חברי ממשלת שרת בהצעות לבון לשנויים רדיקליים במבנה מערכת הבטחון", כפי שדרש לבון בדבריו על נימוקי התפטרותו. התמיהה גדלה אצלי בידעי כי שר הבטחון הקודם - אני עבדכם - היה מביא כל דבר לדיון בממשלה, וחברי הממשלה (גם רוזן, גם בורג ושפירא, וגם ספיר, ברנשטיין, סרלין ורוקח ז"ל), ידעו שהממשלה היתה רגילה לדון על כל צעד חדש מצד משרד הבטחון על פי הצעתי אני - מדוע לא דרש אז דיון בממשלה, אלא הניחו הדבר בין רה"מ ושה"ב, ביחוד לאחר שהיה דיון בוועדת חו"ב של הממשלה, ורוקח דרש פיטורי לבון - מדוע לא דנו על כך בממשלה? לא קיבלתי תשובה מניחה את הדעת. הטענה היתה שהיתה להם הרגשה שנימוקי לבון להתפטרות הם מוסכמים בינו ובין רה"מ דאז - מטעמים חיצוניים. השיחה נרשמה סטינוגרפית - והיא נמשכה כשעתיים (ואולי שלוש שעות). [ חסוי ]

ביום 9.4.50, ערב התחלת העליה המוטסת נזרקה פצצה על יהודים בבגדד וגרמה נזקים קשים. ביום 14.1.51 נזרקה פצצה על בית הכנסת "מסעודה שם טוב", ששימש מרכז לעליה. יהודי אחד נהרג ושלושים נפצעו. מבין הפצועים מתו אחדים בבית החולים. ביום 19.9.51 נפלה פצצה על לשכת המודיעין האמריקנית בשארע- אל-רשיד - הרחוב המרכזי בבגדד. ביום 10.5.51 - פצצה על בנין לאוי, בית מסחר יהודי בבגדד. בימי 5-6.6.51 - פצצה על בית סטטי שעשוע (?) בית מסחר יהודי בבגדד (כל זה מפי איסר). ר. שילוח שהיה ראש המוסד (איסר ירש תפקיד זה אחר כך) מינה ועדה לחקור אם נכונה טענת העיראקים שהיו פצצות. הוועדה מצאה שארין יסוד לאשמה זו. בעקב המשפט ניתלו שני יהודים [ ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ...] [ ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ] [ ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ] [ ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ] [ ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ] [ ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ] נמצאים עכשיו בארץ הממונה על שאלם (?) - שמו חבזה (עכשיו בית הלחמי עובד במה"ב), וממונה על חבזה שמו דרור, בגדדי שהיה כבר בארץ ונשלח מפה

חזרה לבגדד, נמצא עכשיו באחת מעיירות פיתוח. בועדת שילוח השתתפו: שלמה הלל, יעקב כרוז (עוזרו של איסר) ומרדכי וורצמן - היה ראש אמן, עכשיו עובד אצל איסר. איסר מסר תשובת ה-ן לשדר ששלחתי ע"י פרס:
On the eve of our departure of the N.S.O we wish to send you
our Sincere appreciation for your peaceful Stand and assurance
og goodwill you have continuously conveyed to us during the last
four years through which my people and myself have been struggling
with the enemies of peace and stability in this area and depending
our freedom and integrity. We will carry on this
struggle with the determination to bring about a better future and
our ways are also peaceful so long as we can achieve our only
ambition. With renuewed thanks and regards X
השדר שאני שלחתי היה ביום 29.8.60, אחרי רצח מג'אלי.
יהודה ארז הביא תרגום ספרדי של הספר של סנט ג'ון עלי. הוא יברר בלונדון מי הרשה ליוספסון (?) להוציא מהדורה אנגלית של ספרי שהופיע בארה"ב. בארבע אחר הצהרים חזרנו בדקוטה לשדה בוקר. הטיסה נמשכת 32 דקות. בחמש בערב באו אצלי המפקדים דותן (שמו היה מקודם דוחובק מיכאל) ומתי דן בענין הדרוזים. דותן בדק המצב, אורי לוברני שוחח עם כל הדרוזים

ונמצאו נקודות שיש בהן אפליה. דנו כל כך באג"ם. יש בעית התאמת קצינים יהודים לדרוזים, לימודים, תעסוקה ואימונים של יחידה. הם משרתים כל הזמן בנגב, ואין פגישה עם כפריהם שהם בצפון, אין אפשרות של לימוד בסמינריון, אין מרצים בערבית, מבינים עברית קלושה, אבל הרצאה יסודית דרושה בערבית. דנו ב16- בספטמבר בכל הנושאים וניתנו הוראות למטות לטפל בדברים, ויש תזוזה לקראת שיפור המצב. מתי דן סבור כי כשהדרוזי משתחרר הוא נתקל בעוד אפליה כבזמן שרתו בצבא. חסר יעוד ליחידה. בסיני שמרו על מיתקנים. הם דורשים פעולות מבצעיות. בא גם הקצין הדרוזי - הוא סרן, בן 30, מכפר רמה, ששלושה רבעי תושביו הם נוצרים. נעשה לקצין בספטמבר 1956. נכנס לצבא בדצמבר 1948; הנוצרים לדבריו מטיפים שנאה וארס למדינה. הוא מתלונן על המצאו תמיד רק במקום אחד, העבודות שיגרתיות. יש צורך לדבריו לארגן תנועת נוער דרוזית - יהודית. יש לפתוח מועדונים בכפרים, שבהם יקראו עתון, ישמעו מרצים. חייל משתחרר אין לו מקצוע. באילת גרים 300 דרוזים. מציע שדרוזים המשרתים בנגב - יתאמנו חצי שנה בצפון. מתאונן שלא קואים דרוזים למלואים. דורש יותר הרצאות. הם מפוצים בין באר שבע ואילת. בכל נקודה כ40- דרוזים. אחרי הצבא הולכים הרבה דרוזים למשמר הגבול. הרוב במשמר הגבול לדבריו דרוזים. מציע לארגן קואופרטיבים בכפרים - לעשות סבן למשל במקום שיש עצי זית. בזמן האחרון חל שיפור. אמרתי לושיוכל לפנות, אם יהיה לו צורך לפנות ישר אלי דרך אלוף משנה חיים בן-דוד.

הוא מבקש שיארגנו טיולים למקומות שלא ראו - ירשלים, רחובות, קבוצים, למוסדות. הוא בעצמו נמצא בניצנה, ופעם בשבועים הולך הביתה. - יש לו אשה וילד אחד. במקומו מקבלים "דבר", "אליום". אוהבים לקרוא אומר, כי הוא מנוקד. מתאונן שמספר עתונים שנשלח אליהם לא מספרי. במרכזים יכל חייל לקנות עתון. בדרום אי אפשר. יש עוד 4 קצינים דרוזים,ועוד אחד שגמר עכשיו קורס קצינים, ונשלח לקורס של צנחנים. גם הוא צנחן. שמו עקל תרכי (תרכי זה שם אביו). אתמול, לפני נסיעתי לת"א ביקרתי בכפר ירוחם. יושבים פה 400 משפחות, 2000 נפש. בבתי ספר 350 תלמיד, 200 בשני גני חובה ב"גנון" (מגיל 3 עד5), "פעותון" (מגיל 2 עד 1/2 3). 5 לומדים בב"ס תיכוני, 20-15 בב"ס מקצועים. לא היה בכפר ירוחם מקרה שגומר ב"ס יסוגי לא ידע מה למד 0סיפרתי על סקר משרד החינוך בענין זה, שגילה כי 40%-30% מגומרי ב"ס יסודיים כמעט אינם יודעים כלום). יש חיכוכים בין העדות השונות? לא, יש קושי רק עם העדה ההודית (50 משפחות). בעבודה ההודים טובים. - מצב העבודה ? - יש מחסור בפועלים. - למה חסרים פועלים ? - לשני מפעלים קטנים: יהלומים וליטוש קריסטל (הגישו לי מתנה של קערת קריסטל). לו באו עוד 200 משפחות היו מצאים מיד עבודהב. כמובן שיהיה גם נחוץ שיכון. - מה הבעית העיקריות ? - גידול הישוב. יש "מפעל בדרך" קונפקציה, תעסוק 150 פועלי מתפרה תעסיק 40. חסר בנין לבה"ס, שמונה חדרים.

- כמה ילדים למשפחה בממוצע? - 1/2 5 בממוצע לזוג. אחד הנוחכים, אליהו ביטון ממרוקו הוא ממשפחה של 15 ילדים (3 עודם במרוקו). לו עצמו יש 6 ילדים, אם כי נראה עוד צעיר. - בקרב הילגים מעדות שונות שוררת חברות. דרושה ברכת שחיה. מים יש. לכך ידרשו 80.000 ל"י. - היום אין מקלחות בבתים? יש! במקום ארבע חנויות וצרכניה. אבל דורשים עוד חנויות. - היו עזיבות? - כן, הרבה. היו פה 90 משפחות רומנים (הם יסדו "הכפר") נשארו רק 30. יש להוזיל המים. עכשיו עולה קוב 25 גרוש. אמרתי להם כי בשדה בוקר עלה קוב 1/2 5 ל"י - לפני הנחת הצנור. אמרתי להם בתחילת השיחה שלא באתי להבטחי או לסדר דברים. שיכון, עבודה, חינוך ועוד אינם מעניני. יש לכך משרדים, אבל ברצוני לעמוד על המצב, כי אני כשכן מתענין בכפר ירוחם, ועוד יותר - מפני שאני מתענין במיוחד בפיתוח הנגב. לפני שובי לשדה בוקר ביקר אצלי היום לפני הצהרים המנהל הכללי של משרד הבטחון בגאנא פרציסקו ריבירו אייה. פניו העידו שאינו כושי גמור, והוא הסביר כיסבא שלו היה פורטוגלי. בא רק לפגישה של הכרות, כי היה פה לפני שנים אחדות ולא עלה בידו לראותי.