יומנים > יומן - מלא 11/09/1935

{P001} {0125-34} טרוגן יג אלול תרצה, 11.9.35 גאולה ועמוס היקרים - כמה טוב להחליף את קבוצת ב' בשמש צהרים שעל הרי שווייץ, כשהגעתי לעצם דף החמשים בפנקסי - שהוא הדף האחרון - {0125-35} יצאתי עם אמא באחד השבילים שמצאתי חבוקר, ועל שדה-שחת משופע מול השמש שכבתי לנוח מזכרונות הקונגרס, היו צהרים והשמש זרחה בכל גבורתה על הרקיע הבהיר - אך האויר היה צונן, השמש לטפח, מי האגם הבהיקו בגוון ירקרק, היער שתק בכבד-ראש של עצים חשובים וגבהים הבטוחים בכוחם ובאיתנותם. והשחת המתייבש נחן ריחו המתוק - ברוכת תחיי שווייץ חיפה והמרגיעה - - - ולצהרים באה הדסה גרזובסקי (סמואל) וכיבדה ביין. מה קרה? היום יום הולדתו של אדווין סמואל, מלאו לו 38 שנה. והריקונו הכוסות לכבודו, ואז נזכרנו שוב שגם לך גאוליק מלאו היום 17 שנה (לפי התאריך האירופאי) - ואני כיבדתי אותם ביין והריקונו את הכוסות לכבודך, ואחר כך אמרנו: הן ודאי נולדו עוד אנשים אחרים גדולים וקטנים ביום זה, ואנחנו לא ידענום, מדוע תגרע זכותם? שתינו גם לכבודם כוס אחת. ואז העירה הדסה בצדק: הלוא יוולדו עוד כמה וכמה אנשים ביום זה - נשתת גם לכבודם, אמרנו ועשינו, וקיימנו ארבע כוסות, ואחרי שנת הצהרים אני שב לסיעת בי, מנהיגי קבוצת ב' גרשו את אנשי אי מועידתם בקרקו, כי ראו שלא' יש רוב, והנהגת חברית תעבוה אליהם, אם יעשו ברית אחת. בחירות לקונגרם יצאו אנשי ב' וידם על התחתונה. קיבלו רק 85.055 קולות (מחוך 632.446) - 13,4%. רק בשלוש ארצות קיבלו רוב מוחלט: בגליציה מערבית 21.061 מתוך 40.427, בארגנטינה 2.561 מתוך 4,607 ובבולגריה 1.762 מתוך 3.118. בארץ קיבלו פחות מציוני אי (4131 נגד 6 .6). בס"ח נבחרו כחמשים צירים (החלק התשיעי של חקונגרס), הם חצינו אח אוסישקין כראש רשימתם, אולם אין לראות באוסישקין את מנהיגם או הפילו את חברמ. אוסישקין כנראה הסכים לעמוד ברשימתם רק, מפני שויצמן עמד בראש רשימת א'. אישים חשובים אין בקבוצת זו, וערכה ככלל לא רב, השפעתם האמתית היא רק בגליציה וגם כאן אין כוחם מכריע. הייתי בכל זאת כעד הכנסתם לקואליציה, למען לא יזיקו בחוץ, אולם החשבתי את הקואלי- ציה אתם הרבה פחות מאשר את המזרחי. ולא הייתי מוכן לעשות להם הרבה הנחות, ולהיפך רציתי להציג להם תביעות קשות: הכרת הסתדרות עובדים אחת, תכרח שויון זכיות של כל היהודים בכל המוסדות הישו {0125-36} ביים (כבנסת, בעיריות, במועצות המושבות) וכדומה. מנהיגיה של הקבוצה הם: בגליציה מערבית ד"ר שוורצ- בורם - איש כיגוני עם אמביציה להיות נשיא הציונים הכלליים. זוהי בעצם הפרוגרמה העיקרית שלו, אינו אוהב את הפועלים, אם כי בלבו הוא מכבד אותם, לא טפש ויודע את מלאכת הפרלמנטריזם הציוני. בגליציה מזרחית המנהיג הוא ד"ר שמקק (בגליציה יש רק ד"ר'ים) - יותר ישר משוורצבורט, אך יותר טפש ומטומטם, פחות גמיש, וראאקציוני מסוגו של סופרסקי, מהארץ תופיעו שני "מגהינים" - סופרסקי ומורכם היקר ד"ר מוסינזון. במו"מ השתתף נם מורכם השני - ד"ר כוגקשוב. למוסינזון היה פה בעצם ענין אחד: להבחר להנהלה, ולאחר שהדבר לא עלה בידו - עזב את קבוצת ב'... עזבו את קבוצת ב' גם אליהו ברלין וכמדומני גם בוגרשוב, הפגישה הראשונה שלנו עם קבוצה זו היתה 4 ימים לפני הקונגרס (בי"ז אב 16 אבגוסט). מטעם ב'תהיו ד"ר שוורצבורט וד"ר שמורק, רצו לדעת מה היא תכניתנו, למען הביא את הענין לפני ועידתם שחיתה צריכה להתכנס כעבור שני ימים כלוצרן. אמרתי להם שתכניתנו היא שיטת הפעולה של החנחלה במשך השנתים - שיש רק להרחיב את מידותיה והיקפה, ושאלתי אותם מהי תכניתם הם, שמורק מסר לנו אז את תביעותיהם - שהיו בעיקר מכוונום להקטין את כוח הפועלים בהסתדרות הציונית ובקונגרסים הבאים: כגון: לבטל את הזכות שיש לא"י לבחור ציר אחד לאלף וחמש מאות שוקלים, במקום שבגולת יש וכוח רק לשלשת אלפים שוקלים לבחור בציר אחד. שזכות הבחירה תנתן רק למי ששקל פעמים, או מי שהוא תבר קבוע בהסתדרות ארצית: כמו כן דרש שנויים בהכשרה ובעליה אשר יקטינו כוחה של ההסתדרות: הכרה בארגון הפועלים שחקים מופרסקי ועוד, וחיוב הפועלים לבוררות חובה. שוורצבורד עמד בעיקר על הכרת ארגון הפועלים שלהם כתביעה אולטימ- טיבית. בנוגע להרכב ההנהלה תציעו 40% לפועלים, 60% לשלוש המפל- גות (א',ב', מזרחי), 20% לכל אחת", לאחר שכינסו את הסיעה עיבדו ומסרו לנו בכתב פרוגרמה שלמה: צמצום זכות הבחירה לקונגרםרבע התקציב ההתישבותי ל"מעמד הבינוני" ורבע - לנוער הציוני הכללי, לתת 50% של מגרשים סביב הערים למעמד בינוני ולנוער ציוני כללי, מסירת קרקע הקה"ק {0125-37} לבעלי תעשיה זעירה ובינונית, ביטול ההכשרה החלוצית כיסוד לחלוקת סרטיפיקטים חלוציים, הקמת לשכות עבודה "ניטרליות", איסור שביתות והשבתות ומסירת כל הסכסוכים לבוררות "נייטרלית", לרגל הקושי עם המזרחי שהכריז שביתה לא יכלתי כמה ימים לבוא בדברים את קבוצת ב'. ורק אחר שסודר הסכסוך עם המזרחי נתחדש המו"מ עם ציוני ב'. מו"מ זה, כמו המו"מ עם מזרחי, הייתי מוכרח לנהל אנכי, וע"י כך לא השתתפתי כל הזמן בישיבות הקונגרס ועד עכשיו אינני יודע מה החלט ומה דובר (מחוץ לועדת הפוליטית שבה הייתי פעיל) בקונגרס ובועדות בשאלות פרוגרמתיות (תכניתיות). כמעט שאי אפשר היה למצוא שפה משותפת עם מנהיגי קבוצת ב' - ביחוד עם הגליצאים ועם סופרסקי, אולם במו"מ נתברר לי שהשאלה העיקרית אינה פרפגרמה - אלא הנהלה. הם רצו שני מקומות בהנהלה, והקנדידטים שלהם היו רוטנשטרייך מגליציה ומוסינזון שלכם. ואשוב לענין זה כשאספר על סידור ההנהלה, ולע"ע אגיד מלים אחדות על הסיעה השלישית - הידידה שלנו: ד) קבוצת א'. סיעה זו היתה אתנו בברית במשך השנתים הקודמות - אבל אף פעם לא היתה מאורגנת ומגובלת. כבר סיפרתי לכם שבמשך השנה האחרונה נעשו נסיונות לאחד כל הציונים הכלליים בברית אחת. אנחנו תמכנו בנסיון זה, אולם מכיוון שלקבוצת א' היה רוב לא נתנו אנשי ב' שהאחוד יקום, הארגון השיטתי של ציוני א' החל בארץ ע"י קבוצת גרמנים עם בלומנפלד בראש, נצטרפו אליהם האנגלים והציכים - ואח"כ הפולנים (מלבד גליציה). כשבא הפירוד בקרקו בין א' וב' - נשארו כמה ארצות מחוץ לשני הארגונים (כגון רומניה, אמריקא, אפריקא ועד). בבחירות לקונגרס קיבלה רשימה זו - 70.994 קולות. אולם בקונגרס נצטרפו לסיעה לאט לאט הצירים "הכלליים" של כל שאר הארצות שעמדו מחוץ לכל ארגון, ובאופן כזה היוותה סיעת א' - את הסיעה הכי גדולה לאחר מפלגת הפועלים, והיו להם 101 צירים, בסיעה זא נמצאו גם כל האישים החשובים בציונות שמחוץ לסיעת הפועלים (מלבד אוסישקין). חשיבות מיוחדת היתה להצטרפות צירי הדסה מאמריקא לסיעה א'. בשאלות פרוגרמתיות לא היו חילוקי דעות עמוקים בינינו ובין אנשי א' - מלבד חילוקי דעות קלים בשאלת יחסי עבודה. אנשי {0125-38} עמדו בכל תוקף על הסתדרות עובדים אחת, ומטעם זה נפלגו מאנשי ב'. הם גם היו ברובם בעד החזרת ויצמן לנשיאות, אולם הקושי עם קבוצה א' היה - בריבוי המועמדים שלהם להנהלה.. אילו היו מחלקים את חברי ההנהלה באופן מדויק בין הסיעות לפי גודל כל סיעה, היה מגיע .4« - 1, לסיעה א' - 2, לפועלים« לסיעה ב' - חבר אחד, למזרחי מובן מאליו שחלוקה זו לא תתכן, לא רק מפני שאין חצי אדם, אלא מפני שבקואליציה אין מדקדקים במספרים, ולמי שיש פחות נותנים קצת יותר,ולמי שיש יותר נותנים קצת פחות. לכל הדעות היתה צריכה סיעת הפועלים לקבל המספר הכי גדול בהנהלה. אולם בסיעה א' היו קנדידטים להנהלה פי שנים מאשר בסיעת הפועלים, כי בעצם אין סיעה אי מהווה עדיין מפלגה מגובלת, ואין קשר ודבק בין משלחת של ארץ אחת למשלחת של ארץ שניה. הגרמנים בסיעה זו הם לחוד, והפולנים לחוד, והאנגלים שוב לחוד, ועל הכל - האמריקנים ישכנו לבדד. וכל משלחת יש לה הקנדידט שלה להנהלה. הגרמנים: רופין, בלומנפלד ושוקן, הפולנים -גרינבוים (וגולדמן). האנגלים - ברודצקי ופרלצוויג לסקר ואידר, האמריקנים - את ליפסקי. באופן כזה הוצגו למעשה ע"י סיעה אי בצורות שונות לא פחות משמונה מועמדים להנהלה. ואם להם שמונה - כמה לפועלים? ולשתי המפלגות האחרות. ה. הרכב ההנהלה. וכאן אני בא לפרק הקשה ביותר שבקונגרס זה - שנסתיים לדעתיבהצלחה רבה, אם כי לא מלאה, אבל מיום זה עורר תמיהה וגם רוגז בקרב רבים - והפתיע את כולם. כי איש לא פלל שהפעם תבחר הנהלה המייצגת את כל המפלגות, כלומר קואליציה רחבה, שתהיה מורכבת רק משבעה חברים, כלומר הנהלה קטנה. המו"מ עם המפלגות על הרכב ההנהלה התנהל בעיקר על ידי, כשיצאתי מהדיון על שאלות פרוגרמתיות והגעתי לדיון על הרכב ההנהלה ראיתי בזוועה שאנו עומדים לפני בחירת הנהלה בת 18 22- חבר, ונתחלחלתי. סיעת ב' דרשה לעצמה לא פחות משנים. המזרחי דרש שלושה - ולא פחות משנים בשום אופן, הרי יש כבר 4 - 5. היות שההנהלה יושבת בחלקה בירושלים ובחלקה בלונדון, ובשביל לונדון יש לבחור בעיקר מציוני אנגליה שכולם בסיעה א' - הרי דרושים 2 - 3 בשביל לונדון בלבד מתוך סיעה א'. סיעה זו {0125-39} לא תוכל לוותר על השתתפות בהנהלה בירושלים. עד עכשיו היו לה שם רופין וגרינבוים. מלבד שני אלה רצו הפעם להוסיף את בלומנפלד. הנה לכל הפחות 5 לסיעה א'. מלבד זאת דרשו שיהיה חבר אחד של ההנהלה באמריקא, כמו בשתי השנים הקודמות, וזה צריך להיות ליפסקי, הרי 6. ואם לשלוש המפלגות האחרות יש 10 11- חברים לא יתכן שלפועלים יהיו רק 4, כי סיעת הפועלים היא כמעט החצי של הקונגרס, ויש להוסיף לכל הפחות עוד שנים לפועלים. הרי 16 - 17. אך אין זה עוד חבל. יש עוד גם "לא-ציונים" המשתתפים בהנהלת הסוכנות. בשנתים הקודמות היו להם 3, הפעם דרשו 8 (על זה עוד אספר לחוד). יוצא שתהיה לנו הנהלה של 22 - 25, שמהם 4-3 יהיו בלונדון ובניו- יורק, והשאר 18 -.20 בירושלים. היכולים אתם לשער לכם 18 או 20 חברי ההנהלה בירושלים? מה יעשה ההמון הרב הוה? ומה יעשו המזכירים וסגני המזכירים של כל חבר ההנהלה? האם לא יהיה הקונג- גרם לצחוק לשנינה בעיני כל העם בעולם, וקודם כל בעיני הישוב בארץ? הנוכל לשוב לארץ בהנהלה כזו? ומי ישב בהנהלה זו - כמה וכמה אנשים שאיש לא שמע מקודם את שמם. האם לא יאמר אז - ובצדק גמור - שהמפלגות הפכו את התנועה הציונית למקור של מחיה פרנסה ישרה וכבוד בשביל עסקניהם ומנהיגיהם? אנא נשא את פנינו בהנהלה זו? וכשהצגתי שאלה זו לכל מפלגה ענו לי: הקטן את מספר חברי ההנהלה של שאר המפלגות... עצה לא רעה.... ראיתי שיש הכרה להקים הנהלה קטנה, אבל איך לעשות הנהלה קטנה וקואליציה רחבה? בשבת באחרונה של הקונגרס (ב' אלאל) הצעתי למספר חברים שעלינו לשאוף להנהלה של שב עה: 3 פועלים, 2 א', l מזרחי, 1 ב'. מא' הצעתי את ברודצקי ורופין, ממזרחי - את הרב ברלין, ומב' את אוסישקין (אם יקבל) או מי שהוא אחר. אולם בעצמי כמעט לא האמנתי שדבר זה יתכן. כי לכל הפחות עשרים איש התהלכו כבר כמה ימים בהכרהובבטחון שהם חברי ההנהלה החדשה. ואיך יוותרו פתאום על כתר זה? מלבד זאת ידעתי שגם המפלגות לא יסכימו לצמצום זה. כלומר כל מפלגה תסכים שיצמצמו לאחרים, אבל לא לה לעצמה... וכך חווה. - אולם מאידך גיסא - לא יכולתי לחשוב במנוחה שמקונגרס זה שאנו בעיקר אחראים לא, תצא הנהלה של עשרים איש... במוצ"ש {0125-40} קראתי להנהלת הסיעה המצומצמת והצעתי אתרעיוני על הנהלה של שבעה... אמרתי שההרכב הוא כמעט דמיוני, אבל אין כמעט כל אפשרות להקים הנהלה גדולה. אחדים מן החברים התנגדו לדבר בפרינציפ, רוב החברים התנגדו משום שלא האמינו באפשרותו. אמרתי להם - תנו לי לנסות, אמרו בחצי לב - טוב. הלכתי. לי היה ברור הדבר תלוי בשלושה גורמים: א)סיעתנו, ב)אוסישקין, ג) המזרחי. מה שיאמרו אנשי ב' לא היה חשוב בשבילי, כי סוף סוף אפשר יהיה להקים הנהלה גם בלעדיהם, אם אלה יתעקשו. ואשר לאנשי א' - ידעתי שאם סיעתנו תחליט על הנהלה קטנה יוכרחו גם אנשי א' להסכים, בכל אופן מצדם אין סכנה, לעומת זאת לא ראיתי כל אפשרות לבצע הנהלה קטנה בלי הסכמת המזרחי, ולמען תשיג את הסכמת המזרחי היה נחוץ לי שאוסישקין יהיה אתי בענין זה. והלכתי קודם כל לאוסישקין. סיפרתי לו מצב מו"מ וגודל ההנהלה הצפוי והבלימה הכרוכה בצרה זו - ח' ס ענה: הנהלה של שבעה בהשתתפותי. צדקת - ענני, אבל אחרת המועד. הנהלה גדולה היא אסון לציונות ובושה לקונגרס, אולם יש כבר 20 איש שהלכו לישון בחברי ההנהלה - ולא תוכל כבר לשנות, כי אלה לא יתנו. אמרתי לו, אף על פי כך - ננסה. אמר: טוב - אני מוכן, אולם אין אני יכול להכנס להנהלה. זקנתי, בריאותי אינה שלמה, ואיני יכול לקחת על עצמי עול גדול כזה. כי אם אהיה בהנהלה אצטרך להיות יו"ר ההנהלה, לכך אין לי כוחות. אני מוכן להיות נשיא הוה"פ הציוני - אם תסכימו שהקונגרס יבחר בי, ובתור יו"ר הוה"פ אשתתף בישיבוץ ההנהלה בדעה מיעצת, הסכמתי לכך מיד. ואמרתי לו: הנהלה של שבעה תתכן רק בהסכמת המזרחי, עליך ללכת למזרחי. דבר עם הרב ברלין. אמר טוב. הלך הוא לרב ברלין ואני שבתי באותו ערב להנהלת הסיעה