יומנים > יומן - מלא 11/10/1929

{P001} {0081-96} ז' תשרי 11 אוקטובר יום ו' המשך. י . יודילביץ: ברוסיה ובדומניה היינו מעורים בתרבות הארץ, והדבר לא עמד לנו ביום זעם. אם לעשות דבר מה בקרב הערבים - יש להתחיל מהעיר. יש לסדר תאים ערביים שנתקשר אתם, שנתן להם חנוך סוציאליסטי. ע"י תא זה נסיו תעמולה מעמדית גם בכפרים. בעד הוצאת דבר ערבי צריכים להשתתף נם בעתוני חוץ. חיים שטורמן: לא קל להקים כפרים לפרעות, אם כי יש קבוצות ובודדים המוכנים לכל מעשה גבורה. הכפר בכללו מפחד מעונש הממשלה ומהתנגדות הממשלה. ענין חולדה יוצא מן הכלל ותמוה. למקום שיש בו התנגדות עזה לא ילך הערבי. הפלח שומע הכל אך אינו מאמין. נקל לו להאמין שמה שספרו לו הוא שקר מאשר ההיפך. בכוח עתון בעמק אנו לא נוכל לעשות כלום. אנו יכלים לבוא בדברים בפגישות אישיות. עלינו לחדול מהיות אלמים. השפה המובנת לערבי היא דוקא השפה המשובשת שלנו. אולם מעטים בתוכנו היודעים גם שפה זו. {0081-97} יש צורך שהמתישבים ידעו ערבית. בתוכו נפוצות גוזמאות ובדיות לאפחות מבקרב הערבים. בין הערבים נקל לפעול ע"י פרובוקציה - ורק המכיר את נפש הערבים יוכל להנצל מפרובוקציה זו. עתון ערבי, כמו כל עתון, יש בו תועלת. אולם עתון שיצא עכשיו ויתעסק במאורעות לא ישפיע, העתון צריך לצאת לאחר ש'היה שקט. בכפרים לא תהא נכרת השפעת העתון. כאן יש צורך בסידור פגישות ובבקורים. הערבים אוהבים מאוד להתיעץ ולהפגש. בימי המאורעות היו יחוסים טובים בין עין חרור ובין קומי. הערבים התאמצו להסביר שהם לא יתנפלו ולא יפגעו - כל זאת עושים אחרים. אטקין - גם דעתו שהסבה העיקרית למאורעות היתה דתית. חברון וירושלם אינן ראיה לסתור. אצלנו ספרו שהמסגד כבר נהרס, בחברון הרגיזו ע"י הסכנה הנשקפת למסגד. גורם שני היה - המשטרה: ההרגשה שהממשלה לא תפריע, שהיהודים הם הפקר. אולם כעבור ז מן - החלו לפעול גם גורמים אחרים. בימים הראשונים של המאורעות היה רצון של הכפרים להתקרב אלינו, אחר כך הורע המצב. כששמעו על המאורעות נתקררו. השפעת המשפטים - נפגשתי עם ערבי והיה בינינו וכוח מי אשם. לבסוף אמר לי באירוניה - האמת אתך. כששאלתימה סבת האירוניה, ענה: הממשלה אתכם ובכן גם האמת אתכם. כשמוצאים אצלכם נשק - אתם משלמים לירות אחדות, כשאצלנו מטיילים 30 איש על-יד הים - אוסרים אותם לחמש שנים בעבודת פרך. הטלת הקנסות זהו האמצעי האחד למניעת הפרעות להבא. {0081-98} נותן ערך רב לעתון. צריכים להוציא מיד. הערבי נותן ערך רב למלה נדפסת. העתון יכשיר את היחסים בינינו ובין השכנים. היה חומך יותר בעתון כללי מאשר עתון ההסתדרות. אם הערבי יראה שזהו עתון של הפועלים יזלזל בו. אבישר: היו ערבים שעזרו לערבים במאורעות. אם נפנה אליהם בספור המעשה וציון מעשיהם - זה יפעל. על-ידיהם נוכל לחדור לחוגים יותר רחבים. למען עשות רושם יש צורך בעתון יומי, שיוכל להגיר מיד על כל מאורע. וולף: חילק על הדעה שקשה להקים ערבים. הדבר דווקא קל מאוד. יש בארץ 20% בידוים המוכנים תמיד לשוב. אנחנו בעיניהם עשירים, בשיחות הם כחלקים את הרכוש שלנו. אולם הם מפחדים מכוח, יותר מכל עם אחר. הפלחים לא הלכו להתנפל כי הם בזמן הראשון נדהמו, הם גם קשורים לעבודה. היה אצלם מעט נשק, אולם אם ישנו המאורעות - ירבו התוקפים. הערבים שחיים בתוך היהודים יותר מסוכנים. האנגלים מחנכים להם עבדים, היהודים מחנכים להם מתנגדים. עלינו לחפש דרכים איך לפלג. בין הפלח והנושך . בין הבדוי והכפרי. נחוץ אורגן של פעולה תכופה. לתשלום הפיצויים תהיה השפעה רבה. העתון נחוץ - אבל זה דבר ממדרגה שלישית. היחסים הישרים הם יותר חשובים. יש צורך לארגן חבר אנשים שיודעים ערבית ויכלים לבוא בדברים עם הערבים. הם יאספו ידיעות וגם יעבדו הוראות להתנהגות. {0081-99} נגד עתון עכשיו. ישראל שוחט: אין לדעתי תנועה לאומית של הערבים בא"י. אסף נשען על העתונות ועל אינטלגנטים בודדים. רוב האנשים שנפגש בהם הם נוצרים, והם ודאי לא לאומיים ארצישראליים. האינטלננציה הערבית קטנה מאוד. רוב עורכי העתונים - פלשטין, כרמל - הם נוצרים. על מי נשענים אינטלגנטים אלה ? ההמונים הערבים הם מגוונים ומנומרים בארץ. באינטלגנציה יש מלחמה על השלטון. הם רואים בנו קונקורנטים. הפלחים לא האמינו שזרקו פצצות במסגד, הערבי הוא ערום אבל הוא מתמם. הוא ידע שלא הרסו את המסגד אבל הוא רוצה לשדוד. דברתי עם עשרות ערבים אחרי המאורעות, כל אחד אומר לי: אנחנו יודעים שכל זה שקר, אבל הג'הלין מאמינים. יש משפחות גדולות שרבות ביניהן - חוסיינים ונששיבים. יש משפתות יותר קטנות שהן רבות על ענינים יותר קטנים. מנצלים את המאורעות בשביל אינטרסים פרטיים. החוסיינים הבטיחו שישלמו פנסיה תמידית לאלמנות אם בעליהן יהרגו, הבטיחו למורים משרות תמידיות. הממשלה תפסה מכתב מיום 12 אוגוסט שבו הזמינו שיכי שכס ותל-כרם לירושלם לגמור עם היהודים. המופתי אומר שהוא לא חתם, ויתכן שבאמת החתים אחר בשמו, למען שיוכיח אחר כך שזהו מזויף. הנוצרים מצטרפים לענין זה מפחד. אמר לי נוצרי אחד: אני שונא את הערבים יותר ממך, אבל אני מפחד מהם, הם יכלים לשחוט אותנו. רק מתוך אינטרסים כלכליים הם מונעים. אין שום קשרים {0081-100} קולטוריים. יש תחום בין פלח מושלימי ובין פלח נוצרי. כל המאורעות באו מתוך אינטרס המופתי לשלטון. גם האופוזיציה אינה לאומית. הם אומרים לנו: אין אנו נגדכם, אנחנו אפילו לא נגד הצהרת בלפור, אולם למען שנוכל להלחם בחוסיינים עלינו להופיע כמתנגדים שלכם. אם למען עלות לשלטון יהיה צורך לאופוזיציה לסדר מהומות - יעשו זאת. יש להבחין מה שההסתדרות צריכה ומה שיש לעשות בכלל. יש שני נגודים. המופתי והאופוזיציה, הנוצרים והמושלימים. בין הפלחים ובין הבידוים יש נגוד וגם קשר. הפלחים מפחדים מהבידוים אולם כשילכובידוים נגד יהודים יצטרפו אליהם פלחים. הערבים צריכים להרגיש שאנחנו כוח. בלי שנהיה כוה לא נוכל לבוא אתם בדברים באופן נורמלי. איוה יחסים למחולה ואיזה לכפר גלעדי ? העמק עכשיו סגור. ערבי מפחד להכנס. אנשי כפר- גלעדי נסו לאסוף השיכים מהחולה. באו אכל קשה היה להדבר כשיהודי נכנסלמקום ערבי פוגשים אותו בקריאות זלזול. (שמוליק וחיים שטורמן מעירים: יש לנו עכשיו יחסים טובים, כשאנו נכנסים עכשיו לכפר פוגשים אותנו בכבוד, אפילו הילדים צועקים: שלום). צריכים להתאמץ לחדש היחסים. יש להוציא עתון. העתון צריך להיות פשוט, בלי פרובלימות. העתונות הערבית היא נבזית ומלאה בדיות שפלות. העתון שלנו צריך להכחיש את כל הבדיות הללו. {0081-101} אנו צריכים לרכוש השפעה על מורים. אמנם זה קשה. כי הםקשורים למגלם איסלמי. אבל יש גם מתנגדים. מלבד העתון יש צורך במקרים יוצאים מן הכלל בפריקלציות. ברית טרומפלדור מסדרת עכשיו אגודת אכרים יהודים - ערבים, יש אחרים שיש להם תכניות כאלה. הדבר הזה מסוכן. לא צריכים לרמות את הערבים. אני חושב שהבידוים צריכים לחיות על צדנו. צריכים לעשות אתם ברית - אבל ברית של כבוד. הבידוים הם הסכנה הכי גדולה. אין . פחד מהפלחים ועלינו לקשור קשרים אתם. עלינו להתקשר גם עם הדרוזים. באו הצעות מצדם. הם רואים בערבים הארצישראליים את שונאיהם. משה שרתוק : לא שמעתי את הוכוח, עלינו לקבוע שבין הערבים כמו בכל קבוץ יש סנטימנט של עם, כלל, גזע. עלינו לקבוע שנית - שלערבי יש פחד סתום מכניסת היהודים. הארץ שהיתה עד זמן מה ערבית בלבד - חודלת להיות כך. מסבך את המצב - ההתרוצצות בין טובת הפרט ובין טובת הכלל. חלק גדול של ערבים ניהנים מכניסת היהודים. יש גם בודדים שסובלים ממגע היהודים, אולם הרוב ניהנה. והפרט מרגיש שכניסת היהודים מהנה אותו, אולם בתור חלק של הכלל הוא סובל. והוא מתבייש בהנאתו הפרטית, והוא מתאמץ להסתירה, וזה שולל ממנו את הכבוד העצמי והוא סובל מכך. אילו היינו יוצרים תנועת פועלים שעובדת יחד אתנו, והיתה נוצרת הרגשת כלל - כלל מעמדית לא היה מתבייש בזה. שאלה {0081-102} היא אם זה היה מתאחד עם הרגש הלאומי שלו" מפני שחסרה מטרה חיובית לתנועה הלאומית - אינם דואגים לחנוך. לצרכי העם - נהפכת תנועה זו לכלי נצול של יחידים ומשפחות בעלי אינטרסים פרטיים. ע"י כך יש התפרדות במתנה הערבים, הם מתאחדים רק בשעת צרה. כי הענינים הפרטיים מתנגדים. יש מלחמה בשעת נצחון של המופתי: המושלמיות, החוסיינים; המניע העיקרי של המופתי הוא ענינו הכספי הישר. מזמן שיצר סמואל את המועצה המושלימית והעמיר בראש את המופתי עברו שנים אחדות עד שהבין מה הריוח שהוא יכל להפיק מהעסק הזה בשביל עצמו ובשביל משפחתו. המועצה המושלימית יצרה כוח משקי מהקופה הזאת, והמופת' ראה שהוא יכל לרכז בידו עושר וכוח, ע"י מסגד עמר וקדשי המושלימים שבארץ יש למועצה המושלימית, ערך בין לאומי. תרכיה נעשתה חילונית, חג'ז נמצא בידי והבים שאינם כשרים בעיני האישלם, והמופתי הבין לעשות את המסגד והבודק לענין מושלימי כללי. הרים צעקה שהמסגד בסכנה, גרה את היהודים, החל לאסוף כסף לתקון המסגד, אספו 90.000 לא"י, לפי הוראת עצמם הוציאו רק 60.000 לא"י ואיך הוציאו ? נולד תיאבון, החלו לרכוש קרקעות. יש פחות בדימוס במצרים עניים שנכונים להמכר למופתי בכסף, ויש להם ענין כספי שבא"י תבער אש ותהיה מחלוקת ואפשר יהיה לעורר את האיסלם ע..י כך אפשר גם לדכא את האופוזיציה והעתון המרבה לצעוק נגד היהודים ולהעליל עלילות - נקרא יותר. עתון שיגן על היהודים לא יקרא, המגין נמצא בניגוד לרגש הכללי, ולא ימשוך אחריו המון. {0081-103} הקורא לא ישעה למאמרו. זהו המצב שאנו נמצאים בו. הערבים מאוחדים בקשרי דם. אמנם נארגו קשרים כלכליים בין יהודים וערבים, במסחר, במשלוח ת"ז ועוד, אולם יש זעזועים שהם יותר חזקים והם יקרעו כל הקשרים. פתרון רדיקלי לכך אין, ועלינו לעשות דברים שאולי לא יועילו כל כך, אבל אם רה יש לנו בטחון שלא יזיק - עלינו לעשותו. צריכים להוציא עתון, ואולי עוד יותר תשוב להוציא עלונים. אין להסביר כיצד לא הופיע עד עכשיו אף עלה אחד. הארגונים המלאכותיים של בן-גוריון: שמענו תאורים אחדים, המקילים על הבנת המצב. הוכוח אם יש תנועה לאומית הוא וכוח במלים. התנועה מרכזת המונים וזהו העיקר. אין אנו רואים תנועת תחיה וערכה המוסרי מפוקפק. אולם במובן פוליטי זוהי תנועה לאומית. יש בתנועה זו הופעה שלילית התלויה באופי הערבי. רציתי כל השנים לעקור מלבי יחסים מוקדמים לערבים, אולם נשארה לי הכרה, כי אין עם שנותן באחוז כח גדול למכירת עצמו כערבים. מזה מסיקים רבים, כי עלינו לקנות ערבים, זוהי דרך קלוריסקי.(זוהי שטת הממשלה האנגלית - וולף) בשביל אנגליה אולי זו שטה טובה. היא מעונינת במומנטים, בשבילנו המעונינים בפוליטיקה של דורות, דרך זו מסוכנת ואנחנו יכולים ללכת רק בדרך האמת ועלינו לעשות כל מה שאפשר לעשות מתוך מצפון נקי. ואני אומר זאת לא מתוך נאיביות. ביסוד הערבים יש כל מה שיש ביסוד האדם, {0081-104} הקורא לא ישעה למאמרו. זהו המצב שאנו נמצאים בו. הערבים מאוחדים בקשרי דם. אמנם נארגו קשרים כלכליים בין יהודים וערבים, במסחר. במשלוח ת"ו ועוד. אולם יש זעזועים שהם יותר חזקים והם יקרעו כל הקשרים. פתרון רדיקלי לכך אין, ועלינו לעשות דברים שאולי לא יועילו כל כך. אבל אם רק יש לנו בטחון שלא יזיק - עלינו לעשותו. צריכים להוציא עתון, ואולי עוד יותר חשוב להוציא עלונים. אין להסביר כיצד לא הופיע עד עכשיו אף עלה אהד. הארגונים המלאכותיים של בן-גוריון: שמענו תאורים אחדים, המקילים על הבנת המצב. הוכוח אם יש תנועה לאומית הוא וכוח במלים. התנועה מרכזת המונים וזהו העיקר. א'ן אנו רואים תנועת תחיה וערכה המוסרי מפוקפק. אולם במובן פוליטי זוהי תנועה לאומית. יש בתנועה זו הופעה שלילית התלויה באופי הערבי. רציתי כל השנים לעקור מלבי יחסים מוקדמים לערבים. אולם נשארה לי הכרה, כי אין עם שנותן באחוז כה גדול למכירת עצמו כערבים. מזה מסיקים רבים, כי עלינו לקנות ערבים, זוהי דרך קלוריסקי.(זוהי שטת הממשלה האנגלית - וולף) בשביל אנגליה אולי זו שטה טובה. היא מעונינת במומנטים, בשבילנו המעונינים בפוליטיקה .ל דורות, דרך זו מסוכנת ואנחנו יכולים ללכת {0081-105} אלא אצלנו גוברים אלמנטים של לאומיות ויושר . ואצלם גוברים יסודות אחרים, שישנם גם אצלנו. לפנות אנו צריכים אל היסודות חסוכים שבערבי. אין אנו צריכים לוולף להפוך את הערבי לציוני, כי לא יהיה כזה, בזה יש הנגוד האמתי בינינו ובין הערבים. אנו והם רוצים להיות רוב וזהו היסוד המזויף של אנשי ברית שלום, אם הם ציונים ורוצים אך לרמות את הערבים. אלא מה אנו צריכים לעשות? יש לערבים ענינים אחרים שאינם בשטח הציונות ואינם נמצאים בנגוד אתנו. בהם עלינו לעשות מעשים משותפים עם הערבים, עלינו לא לעשות שום דבר שיש בו משום קפוח. זלזול, בוז ועלבון לערבי. זה דורש מאתנו גם הזהירות הפוליטית. נרגיל אח עצמנו להתיחס לערבי כמו לאדם, זה לא מספיק, ויש שטח של ענינים משותפים, שלרגל ההתנקשויות והזרות אין אנו יכולים תמיד לעיזות אותם, אבל חובה הם עלינו. קודם כל ענין עתון. עלינו להוציאו למען הסביר את האמת, הגני נגר עלונים, כי יעבור זמן עד שדברנו יפלס לו דרך, ואני בעד עתון גלוי וישר, כי גם הערבי השקרן יודע לכבד דבר אמת. צריך לבצר פירמה עתונאית, שהערבי יאמין בה. העתון צריך לצאת ע"י ההסתדרות, מתל-אביב, אשר ציונותו תהיה גלויה וברורה. הערבי לא יאמין לכרוז, רק לאיש או מוסד, שידע אותו בתור נושא אמת. אין תעודת העתון לעשות את הערבי לציוני, אלא להקנות לו מושג נכון מה זה ציוני. זה יגזול נשק מידי מעלילים. הערבי צריך גם לדעת, כי הציונות אינה רבד מקרי. אלא כוח עצום. אז לא יאמין בגוזמאות לא על 80 מליון לבלפור ולא על זה שאפשר לכלות את הישוב והציונות. הערבי צריך לדעת את הכוח שעליו נשענת הציונות. {0081-106} הדבר השלישי שהערבי צריך לדעת שהציונות אינה מתנקשת באינטרסים של הערבים בתור תושבים. (קניות קרקע - אסף) אנו לא נקנה מאות אלפי דונמים אם הדבר לא יהיה לטובת התושבים. ועלינו להסביר זאת, צריך לדעת זאת לא רק הפלת שקבל את הפצוי אלא כל הפלחים. מלבד זאת יש שטח של יחסים פוליטיים וכלכליים משותפים - מסים, חקי עבודה וכו'. ובזה צריך לעבוד יחד. ביחס לנצול הנגודים. עלינו לא להתערב בנגודים הדתיים והמשפחתיים. זוהי חרפה שבעזרתנו נבחר נשישיבי - האנטישמי. הנגוד הדתיוהמשפחתי אינו יכול לשמש לנו בסיס. בשעת הגנה הכל מותר. גם הורגים אנשים בשעה כזו, אולם בדרך כלל לא נבנה מהנגודים האלה, אם מישהו יתעלה על ידינו יעשה מעשי מתנגדינו שנגדם נלחמנו. אולם יש נגודים. שאינם כ"כ חזקים אבל עליהם צריכים לבנות, כי הם לא נרגנות, אלה הנגודים הסוציאליים. אין לי אילוזי ות ואני יודע, כי הערבי ילך עוד זמן רב עם האפנדי בימי מאורעות נגדנו. אולם רוב ימי חיינו בארץ אינם ימי מאורעות ואז עלינו לעבוד עבודה משותפת עם הפלח המנוצל ועם הפועל. לא נקבל החלטות. נעבד את הפרטי כל, נשלחו לכל הנקודות ונמשיך עוד בירור. היתה כאן הצעה חשובה לדאוג לכך, שימצאו בכל ישוב אנשים היודעים לסדר יחסי שכנים. אני חושב לבריא את השאיפה להתרכז בא"י בחיינו העצמאיים, ולא להתערב באחרים, אולם עלינו לדאוג לחנוך מספר אנשים, שיוכלו ליצור את היחסים הדרושים עם הערבים.