יומנים > יומן - מלא 12/02/1938

{P001} {0139-35} מיומנו של ד. ב ן ג ו ר י ו ן בלונדון. 12.2.38 בחמש וחצי אחה"צ ראיתי את ארצי סינקלר במשרדו ב"בית". צברתי לבירינט של מסדרונים ופרוזדורים ומדרגות ומעלות וכל מיני מבואים ומוצאים עד שלבסוף הגעתי אליו. הוא רק שב מהמשלחת. הממשלה הודיעה להט שמצם הבטחון בארץ הוטב. הצבא פועל במרץ, אולם הדעה הנפוצה שכל המרד זהו רק ענין של אפנדים - אין לו שחר. יותר מחמש מאות איש - ממעמד האפנדים - עצורים בעכו ובמחנות הסגר, ואף על פי כך המלחמה נמשכת. א.ס. שאלני עד כמה זה נכון, אמרתי שבלי ספק אין זה ענין רק לקבוצה אחת, אולם רוב העם, וביחוד הכפרים, עיפים ויגעים ורוצים להיות ולעבוד במנוחה, אולם מקרי הרצח המרובים בקרב הערבים גופם מוכיחים ש"המורדים" אין העם כולו מאחריהם. שאלני אם נכון שהצבא פועל. אמרתי - נכון, אולם באמצעים צבאיים בלבד אין לדכא טירור. כל זמן שמנהיגי המירור יכולים לספר לעם שהממשלה נבוכה, מפחדת ונסוגה - השפעתם על חלקים מהעם תתקיים. והספר הלבן חיזק את הכנופיות יותר מכמה משלוחי נשק וכסף. ביחס למדיניותה הודיעה הממשלה, השיבני ס., שהיא עומדת על דעתה שהפתרון היחיד הוא חלוקה הועדה תעבד תבנית, אולם הממשלה אינה מתחייבת לקבל אותה, ואם תראה צורך - תכניס שנויים. לדעתה אין מוצא אחר, ואשר לעליה - אין הממשלה רוצה לשנוח אח הסטטוס קבו עד שתהיה תכנית של חלוקה, ואז, אם גם לא תהיה מיד ממשלה יהודית - תגדל העליה לפי רצון היהודים. אמרתי לו - פירוש הדבר "גיבוש" הבית הלאומי. ענה - אני לא מסכים לדעת הממשלה, אבל יש להתיחס בהגינות לעמדתה. אין היא אומרת גיבוש - רק באופן זמני, לתקופת המעבר עד שיוחלט על תכנית, אינם רוצים לשנות יחסי הכוחות. אין זאת אומרת שאנחנו מקבלים דעתה, אבל אין ביחס לממשלה מה שאינה חושבת. היא גם טוענת שהמצוקה בארץ אינה מאפשרת כל עליה, אמרתי לו, המצוקה בעצמה היא במדה רבה פרי צמצום העליה. מבחינה פוליטית עלולה עמדת הממשלה לאמץ {0139-36} את הערבים למעשי השבתה (סבומג') - למען המשיך את המצב הנוכחי שנותן להם את העיקר - הקפאת הישוב היהודי. ס. הסכים שזה נכון והודיע שמלחמתם לא תפסק ויוסיפו ללחוץ על הממשלה. מפי לוריה ואחרים שמעתי אח"כ ספורו של ווג'ווד על המשלחת. היו כארבעים איש - רבים מאלה שלא היו בישיבת הוער הפרלמנטרי. מצד הממשלה היו: נוויל וא.ג. פתח זוג'. - בדרישת דומיניון פלשתינאי. אחריו דבר קזלט על חוסר בטחון וחלוקה. בקר דיבר על המנדט - ותקון תכנית החלוקה: הבטחת הגליל, הנגב, ירושלם והגשמת הטרנספר בכוח. סינקלר דבר על העליה. נוויל אמר: אני רואה שגם אחם אין לכם תכנית ברורה. אחד טוען דומיניון, השני מנדט, השלישי חלוקה. א.ג. באילו המך בדברי בקר על חשיבות הטרנספר (?). הרושם של ווג'. שאין בדעת הממשלה להמשיך במכסימום הפוליטי לאחר מרס. (איני סומך על התרשמותו - של ווג'. סינקלר הוא בלי ספק מסתכל יותר נבון !) שני באי כוח הממשלה הודיעו שהם עומדים על חלוקה כפתרון היחיר. נכון שהשאלות הגדולוח (גליל ועוד) תחליט עליהן הממשלה, אולם יש צורך שהועדה תברר שאלות פיננסיות ועוד (ווגיוור םען נגד משלוח ועדה בכלל). - בערב נפגשתי עם מק-מיכל ב"דינר" של פלדין. ישבתי על ידו ושוחחנו בשעה וחצי - לא על shop . שאלני הרבה על תולדות חיי ויעצני לכתוב אבטוביוגרפיה - שתשמש מקור אינספירציה לפני עמי. ככל אנגלי הוא אדיב וידידותי, שלא כבל הפקידים - מגלה פשטות ורצון להתרועע. בעל הומור, מקשיב למדבר ואוהב לדבר בעצמו. לאחר הסעודה נאם קצרות - כמובן לא shop . לא היה אף פעם בארץ - ויצטרך קורם בל ללמוד. (יגיע לארץ ב3- למרס) בנטוויטש ישב ראש, וסקר פתח ב"וויכוח": א"י מבחינת ערכים אנושיים עולמיים - ומבחינת אינטרס האימפריה. המסקנה - יש לסמוך אך על מפעל היהודים ויצירתם, הערבים מחוסרי ערך ומשענת קנה רצוץ. קול. קולוויל התרעם על שמאשימים את הפקידות. באנגליה ממשלה דימוקרטית, ואם יש בחובה מבוכה - זוהי מבוכת העם האנגלי. אנשים פשוטים שואלים אותו מה לעשות ואיך להחיחס לריב היהודי האנגלי. הם רואים ניגוד בין שתי זכויות. העם האנגלי אינו {0139-37} הב להשיג מטרה טובה באמצעים מגונים. קשה לאיש האנגלי להסכים למפעל יפה , Underdog -שם ביצועו יש לעשות אפילו עול חלקי. האנגלי יש לו אהדה ל וכך הם רואים את הערבי בארץ. על העם היהודי לוותר על חלק מדרישותיו ולהגיע לידי הסכם עם הערבים. סטיין ציין שתי הברירות: קיום המנדט, שעלול להפוך את כל הארץ ליהודית בעיקרה. גזירת מיעוט על היהודים. לא יתכן שהעם האנגלי ישלים עם בגידה כזו, ולכן אינו רואה מוצא אחר אלא חלוקה. אברמסון לימד אף הוא זכות על הפקידים: אין הפקידים צד, אלא עושים כל אחד עבודתו במחלקתו. הוא היה מושל הדרום. שם רוב הישוב הערבי. כל כפר ערבי תבע ממנו איזו עזרה שהיא, ובמדת יכלתו ניסה לעשות. היה גם בצפון. שם יש הרבה יהורים - אבל אלה עשו בעצמם את עבודתם ולא נזקקו לעזרת הממשלה... נוכח גם מוסה חוסיינף - ובקש להפגש אתי.