יומנים > יומן - מלא 12/02/1947

{P001} {0036-20} לונדון, 12.2.47 פוליה יקרה - הבוקר היתה לי שיחה פרטית עם א.ב. במיניסטריון החוץ שנמשכה שעה ועשרה רגעים. נתברר לי בשיחות הגדולות - בהשתתפות שני המיניסטרים והרבה פקידים - דנים על הרבה רבדים שאינם מענינים באמת את א.ב., ולא דנים על הענינים המעשיים שהם הם קובעים באמה את עמדתו, והודעתי לו אתמול שיש ברצוני להפגש אחו באופן פרמי, לשיחה בלתי רשמית, אבל לדבר אתו "ביזנס" - ומיב בערב טלפן לי שאבוא אליו הבוקר רבע לפני עשר. השיחה היתה: נרמה לי, חשובה, כי בררנו אח הענינים ממש, ונסיתי להוכיח לו את ההכרח וגם האפשרות המעשית של הפתרון שאנו מציעים. איני יכל להגיד שהוא קיבל דעתי - אין הוא ממהר לשנות דעתו, - אבל נדמה לי ששמע כמה דברים שהיו כענינים בשבילו וגם השמיע כמה דברים שהיו מענינים בשבילי. מהשיחה אחי הלך לפגישה עם הערבים, ומההודעה הרשמית שנתפרסמה היום אני רואה שהוא אמר להם דברים אחדים ששמע מפי באותו בוקר. בפעם הראשונה, כמדומני, הודיע פומבית שמפלגת and there was a strong feeling העבודה מתנגדת לספר הלבן that they had a perfect right to ask of revision of that policy. They felt that the restrictions imposed by the White Paper could not be enforced by British troops indefinitely." {0036-21} בדבר שני שאמר לערבים שמצאתי הד לדברים שאמרתי שאמרתי לו הבוקר: Attempts have been made to bring the Jews and the Arabs together in the same room. Once more he extended an invitation to the Arab representatives to consider whether or not a number of them could meet the Jews." אנחנו כמובן דחינו הצעות הממשלה, גם הערבים דחו אותן, אם כי נעשה עוד נסיון שהמדינות הערביות יתנו את תמיכתן. השאלה העיקרית - ובשעה זו אולי היחידה - היא מה יהיה בינתים עד שימצא (אם ימצא) הפתרון הסופי. אמרתי לא.ב. הבוקר שהכרחית עליה נכרת וביטול מידי של העלבון בהפליה הגזעית של חוק הקרקע. לא קיבלתי עדיין הבטחה מסוימת, אבל, נרמה, שהיתה אוזן קשבת. באתי לשיחות האלה בלונדון בלי אשליה: ולכן לא אסע מפה מאוכזב. השאלה היא אם אסע מפה מעודד ? -------- טלגרפתי ככר היום למרי שחפציה נמצאו. מתברר שאמא שלה שלחה החפצים פה לחברה אחת, מבלי להגיד להם מה לעשות בחפצים ולמי למסור או בשלוח אותם. החפצים - שני ארונות - נתקבלו בחברה בסוף אבגוסט, ומפני שלא ידעו מה לעשות בהם שמו אותם במחסן ושכחו על אודותם. לאחר שבאתי החלה חקירה והארונות נתגלו: והיום ניתנו הוראות לשלוח אותם לארץ, ואני מקווה שסוף סוף יגיעו (איני יודע מתי) למרי. היי שלום ונשיקות לכולכם דוד.