יומנים > יומן - מלא 12/05/1933

{P001} {0113-52} וורשו, 12.5.33 למזכירות גבעת השלושה - חברים יקרים - אני רואה חובה לעצמי לפנות אליכם בדבר נסיעתו של הח' בנדורי. אני רואה שחברי המזכירות דורשים את שובו, ואני בטוח שמציאותו בקבוץ ובפתח-תקוה בימים אלה היא נחוצה, אולי חיונית. כל זמן שהדבר היה פרטי - מצב ילדו - לא הרשיתי לעצמי להתערב. אין איש רשאי לקחת על אחריותו גורל ילד - בלי רצון הוריו. אולם כשדרישתכם לחזירתו של בנדורי מיוסדת בצרכי הקבוץ - יש לי רשות וחובה לגלות לכם את דעתי. יש חברים ביניכם המזלזלים ב"נאום תעמולה באספת בחירות לקונגרס", וחברים שאני מחשיב מאוד את דעתם, אולם עלי להגיד לכם חברים שאם כי ב"נאומי תעמולה" אלה וב"בחירות לקונגרס" אין כל "מהפכנות" דרמטית, אין כל נפנוף בדגלים והתנגשות של גבורה בשוטרים אנגלים וערבים - יש במלחמתנו הפעם לקונגרס, בכל ארץ וארץ, וביחוד כאן בפולין, מלחמת-גורל לתנועת הפועלים ולציונות, "אפילו" יותר מבשביתת פ"ת ובתהלוכת אחד במאי, שבוודאי איני מזלזל בערכם. אנו יכלים להכשל בשביתה - ותנועתנו לא תהרס. הפועלים בעולם נכשלו כבר בהרבה שביתות ונתגברו על כשלונותיהם. אבל, דעו חברים, אט נכשל הפעם בבחירות, ובלוק רוויזיוניסטי-מזרחי- סמילנסקאי ישתלט על ההסתדרות הציונית - תסתלקו לשנים רבות מעליה חלוצית, מהתישבות עובדת ומבנין משק קבוצי. הכל כך תמימים {0113-53} אתם לחשוב שז'בוטינסקי וסירקיס וסופרסקי יתנו לחלוצים שלנו - סרסיפיקטים, ולחברי ההסתדרות - אדמת קרן הקיימת ותקציבי קרן היסוד? הכל כך תמימים אתם לחשוב שהעלאת עשרת או עשרים אלף בריתאים שכורי-נצחון לא תעקור כל אפשרות של מלחמה מעמדית ויצירה מעמדית לכמה וכמה שנים? האמנם הוכיתם כל כך בסנוורים, גם אחרי מאורעות גרמניה, לבלי לראות את כל הסכנה האיומה המרחפת על מפעלנו ותנועתנו מנצחון ההיטלריזם הציוני? הכל כך בטוחים אתם שפעולתו המשקית או הארגונית או התרבותית של בנדורי במשך שני חדשים אלה - חדשי הכרעה גורלית לכל התנועה הציונית, וקודם כל לתנועתנו הציונית הסוציאליסטית - יותר חשובה בקבוץ - מאשר פה בחזית ההכרעה ובימי ההכרעה? המוכנים אתם במלוא הכרה ושקול דעת להחליש לחדשיים אלה את המפקדה הראשית של החלוץ בפולין - המחנה העיקרי במלחמתנו המרה והנואשת - בשביל סידור ענינים של מאה או מאתים חברים של הקבוץ? האמנם כל כך קהו בתוכנו רגשות האחריות לגורל התנועה כולה, האמנם כל כך שקענו בדאגות פרנסה - ואיני מהמזלזלים בדאגות אלה בימים כתיקונם - עד שאפשר בלא כל חשש והיסוס לעקור איש מרכזי מחזית מרכזית בשעת הקרב המכריע? אין לכם כל רשות מוסרית להחזיר בשעה זו את בנדורי, כי אחריות יותר מדי כבדה אתם לקחים על עצמכם בהחלשת חזיתנו פה. תסלחו לי את גלוי הלב שלי - חובתי עשיתי - הזהרתיכם! ואתם תעשו אשר תעשו. ד. בן-גוריון