יומנים > יומן - מלא 12/07/1967

{0204-104} {0204-104} 12.7.67., יום ד' בבוקר באו אבא חושי, יוסף אלמוגי. עוזי פינרמן, שרגא נצר, שמעון פרס. אבא אמר: חיילים וקצינים צעירים שחזרו מהצבא עצובים. שאל: למה? ענו: אם לא יהיה איחוד לא ישלימו. שרגא טען: לא ייתכן שאתה לא תהיה בוועידה היסוד של המפלגה. עוזי טען: יש חרדה בעם למצב כמו בימי המלחמה. אנו עומדים בפני מבחנים גם בשטח הבטחון בצבא ובקצינים חרדה גדולה. עליך - ב.ג. - לשאול שאלה: האם האיחוד הזה צופן אפשרויות, ואי-איחוד יש בו סכנות? אמרתי להם: איני נגד נסיון האיחוד. אם יצליח לשנות ההנהגה - אצטרף. במצב זה איני מסוגל להצטרף למפאי. - אחריהם באו אצלי משה חסון (יוגוסלבי) אסא (בולגרי, עוזרו של תדי), שלחו לי ביאנואר או בפברואר (בימי היותי בארה"ב) מכתב ואלבום גדול של חגיגות השמונים שלי ולא קיבלו תשובה. הביאו לי העתק המכתב (ללא תאריך). אמרתי שאחפש פה האלבום ואבקש את יהושע כהן בשדה בוקר. לחפש אצלי בצריף וכאשמצאו - אכתוב מכתב לאנשי מכסיקו. על האלבום חתמו כל ראשי יהדות מכסיקו. - ניסן מצא האלבום בביתי בת"א. ואוכל היום לכתוב לאנשי מכסיקו. כתבתי המכתב ליהודי מכסיקו. - בערב, בבית ברל פגישה עם רבנים קונסרבטיבים. הרב הרצברג קרא מן הכתב נאום ארוך. באמצע הוגשה לו פתקא - כנראה שיקצר, והודיע מפני קוצר הזמן עלי לקצר, {0204-105} {0204-105} והוציא כמה עמודים מנאומו - והמשיך, אך גם אחרי הקיצור נמשך נאומו עוד זמן רב. נאומו הקריא בישיבה. סוף סוף סיים והיו"ר קרא אז לכבודי, אף זה די ארוך, עם כמה דברים לא מדויקים על חיי וסוף סוף הגיע תורי. אמרתי שאין לי להוסיף הרבה על דברי הרב הרצברג על גודל הנצחון הצבאי של ישראל במלחמת ששת הימים, שאין דומה לו בתולדותינו מימי קדם ולא מימי המדינה המחודשת, אולם למרות שליטתנו בכל מערב א"י וחלק ממזרחה ובכל מדבר חצי אי סיני - הסכנה לא חלפה. רוסיה הכירה בקוצר היד של הפיקוד הצבאי המצרי ובתבוסה זו היא רואה גם מפלת רוסיה, ואין בטחון שלא תוסיף להזרים נשק, בידעה היטב שמטרת מצרים היא להשמיד את ישראל, וייתכן מאוד שלא תסתפק במשלוח נשק אלא תשלח גם מפקדים רוסים - ובכושר רוסיה אסור לנו לזלזל, ומי יודע אם לא צפויה לנו מלחמה חדשה ומסוכנת יותר בעוד שנה או חמש או עשר שנים, ועלינו לדעת כי לא באנו עדיין אל המנוחה. אמנם יש לנו נשק סודי, והוא שעמד לנו בימי קדם וגם עם הקמת המדינה ועד היום, וזהו יתרוננו באיכותו. אולם אסור לנו לזלזל בהתקדמות מתנגדינו. אבל לא די להכיר בחוסר המנוחה - לא הגענו גם לנחלה. אין לנו עצמאות כלכלית, ובלעדיה העצמאות המדינית אינה שלמה. ולא הגענו לנחלה באשר רק 30 אחוזים של שטחנו, כפי שהיה לפני מלחמת ששת הימים, הוא מיושב על ידינו. הנגב התופס 60% של אדמת ישראל לפני המלחמה, וצפון הגליל העליון התופס כעשרה אחוזים הוא ריק מיהודים. ובלי פיתוח הנגב ואכלוסו אין בטחון ואין עצמאות כלכלית, והמלחמה והנצחון הציגו לפנינו ולפני העם היהודי כולו שתי משימוח גורליות: א) ישוב ירושלים העתיקה וסביבתה במאה אלף יהודים מבלי לנשל אף ערבי אחד מהעיר הזאת, כי לא די בכיבוש ובשחרור העיר. יש לשקם האוניברסיטה בהר הצופים, לבנות בתי מגורים לסטודנטים ולפרופסורים, ולהקים בירושלים העתיקה ובסביבותיה חרושת גדולה, כי רק העובדה של ישוב יהודי בירושלים העתיקה - יקנה לנו העיר ולא יוציאו אותו מידינו ותהיה דעת שאר הדתות מה שתהיה. אולם אכלוסיה של ירושלים העתיקה וסביבותיה בעשרות אלפי יהודים - אינו מספיק. {0204-106} {0204-106} אנו מעטים, ונישאר מעטים, ושמירת יתרוננו האיכותי לא תיתכן בלי הגדלת מספרנו בשנים שלושה מיליונים יהודים במשך 15-10 השנים הבאות. המשימה המרכזית של דורנו זה - של העם בישראל ושל יהדות התפוצה - היא עליה. סיפרתי על שיחתי עם אינשטיין בשנת 1951 בשאלת עלית אנשי מדע יהודים בארה"ב ועם רוברט אופנהיימר לפני 7-6 שנים. עכשיו זוהי שאלת הקיום, כי העליה מארצות המצוקה כמעט שנסתיימה, ובחדשים האחרונים העליה הגדולה ביותר היא מברית המועצות - אבל זוהי עליה מצערה, והיא ראשונה במספרה, כי מארצות אחרות כמעט שאין כל עליה. סיפרתי על הוויכוח שהיה לי עם חברי בממשלה מאז קום המדינה, שאין למסור הדאגה לעליה לתנועה הציונית - כי מאז קמה המדינה השם ציוני נתרוקן מתכנו. אבל חברי הוסיפו לחיות בעבר, והדבר היחיד שתבעו מיהודי אמריקה - זהו כסף והיהודים נענו. אבל אנו זקוקים ליהודים, וביקורי בארה"ב לפני חדשים אחדים שכנע אותי שתיתכן עליה גדולה וגדלה מארה"ב וגם מארצות רווחה אחרות, לא בגלל אנטי- שמיות ורדיפות והגבלות - אלא מתוך כוח המשיכה של הארץ, אם נדע להביא המאור שבארץ ליהדות, והתלהבות העם היהודי בעולם כולו לנצחון של מלחמת ששת הימים מוכיח הזיקה העמוקה הגנוזה בכל לב יהודי לישראל, ורק העם בישראל, כלומר טובי בניו מסוגלים להביא לנוער בארה"ב ובארצות רווחה אחרות מאור זה ולקרוא לעליה - להרחבת המשק החקלאי, להקמת תעשיות מצוידות בכל שכלולי הטכנולוגיה המודרנית, להעלאת החינוך בארץ וסתימת הפער הרוחני בין העדות, להעלאת הרמה המדעית והמחקר המדעי, להגברת בטחוננו וחיזוק כוחו המרחיק של צבאנו. יש מאור בישראל - לא רק בצבא, יש תאי חברה חדשים שאין דוגמתם בעולם - קבוצים ומושבים (וסיפרתי על בקורו של השגריר הרוסי בשנת 1940 ובקורו בקרית ענבים ומעלה החמשה והשפעת הדו"ח שלו הסודי על הרולד לסקי, רושם פעולתנו בארצות אפריקה ואסיה, שגדול מפעולת רוסיה ואמריקה וסין, כי ביודעים או בלא יודעים אנו מתחילים להגשים הצו הנבואי של ישעיהו (פרק מ"ב 6) "ונתתיך לברית עם לאור גויים", ולשם כך דרושים לנו נוער חלוצי, אנשי מדע, משקיעי הון, - ואם הממשלה {0204-107} {0204-107} והעם בישראל ידעו להביא לתפוצה המאור של ישראל, יזרמו הנה טובי הנוער וטובי היהדות והזרם יגדל משנה לשנה אם נדאג כולנו פה לקליטת העולים, ונהיה לברית עם ולאור גויים. נשאלו שאלות אחדות, ובשעה שתים עשרה (חצות) הלכתי לישיבת רפי. דנו על "האיחוד" - והחלטה נדחתה למחר, ורק באחת וחצי אחרי חצות הגעתי הביתה.