יומנים > יומן - מלא 12/09/1915

{P001} {0174-56} ד' תשרי מספרים מחכימים. בימי מלחמת ההשתחררות של אמריקא הרימו (במשך שמונה שנות המלחמה 1783 - 1775) בערך 252.000 איש צבא. מספר המליציה היה 192.000. צבא זה של 444.000 {0174-57} היו מהאוכלוסין הלבנים שלא עלה מספרם (בשנת 1775) על 2.500.000 . המספר השנתי הממוצע של הצבא הקונטיננטלי היה 31,500 ביוני 1777 כתב וושינגטון: מספרנו פוחת ע"י הבורחים "Our mumbers dimnish more by- יותר משהוא מתרבה ע"י התרומה desertion than they increase by enlistments". The war for colonial rights becomes a war for national independence הישוב בא"י הוא רק חלק קטן, חלק מזער מאד של העם העברי - אבל החלק הקטן הזה הוא אותו חלק הקטן - שקוראים לו לב. א"י הוא לב האומה בדם ובדמע היא חרותה על לבנו. ומשום כך משמש הוא מרכז לתשומת לבנו, משום כך כל כך גדולה ההתענינות בכל מה שמתרחש שם. ברגע זה עלינו להזכיר שוב ולהדגיש בכל כח: שגאולתנו ושחרורנו ותחיתו הוא ענינו של העם העברי עצמו. שאלת ההגדרה הלאומית אינה רק שאלת ההיתר והזכות (אפראגע פון מעגען) זו שאלת הרצון, הרצון הסוביקטיב, ושאלת היכלת האוביקטיבית. הרוצים אנו הגדרה לאומית, היכלים אנו להגשים את ההגדרה הלאומית. הכל מותר לנו פה, באמריקא. אנו רשאים לדבר בשפתנו, ליצור בשפתנו, להסתדר כרצוננו, ליסד בתי- ספר משלנו - אלא שאין אנו רוצים והסביבה הזרה שוללת מאתנו את {0174-58} היכלת. בא"י אנו רוצים ויכלים. הפוליטיקא שלנו כלפי חוץ היא שאלת הזכיות. מה שאנו יכלים לדרוש מאחרים, מהמדינות, מהאינטרנציונל הוא ההכרה, מתן-הזכיות. אבל השגת האפשרות המשפטית אינה עדין ערבה מספיקה להגשמת הזכיות הלאומיות. הלא לא נדרוש שיכריחו אותנו ללמד את בנינו דוקא בבתי-ספר עבריים, שלא יתנו לנו ללמוד ספרות זרה, שיגדרו לפנינו את הדרך בפני ההשכלה הזה, שיבנו לנו גיטו שתשמור על עצמאותנו הלאומית. ההיסטוריה שלנו נעשית ע"י אחרים. עושים בנו פרעות - חלק מההיסטוריה, מגרשים אותנו - שוב היסטוריה. אחר-כך נותנים לנו זכיות - שוב אחרים. אנחנו משחק בידי המאורעות, אין אנו שליטים על גורלנו. אנחנו התחלנו לעשות בעצמנו את ההיסטוריה בא"י. א"י היא ערישת ילדותנו בעבר. א"י היא גם קו-מהלך חדש בהיסטוריא החדשה שלנו. בידינו אנו, ברצוננו, בהכרתנו ובבחירתנו - אנו עושים את ההיסטוריה ובונים את עמדתנו. מה עשינו בכל הגלות בתור עם? כתבנו ספרים, ספרים אין קץ ספרים נחוצים ומיותרים, מועילים ומזיקים, בעלי-ערך ומחוסרי-ערך. {0174-59} אין אנו רוצים במולדת של ניר - (אפאפירענע היים) אלא במולדת של ברזל, דם, עבודה וחיים. המולדת - זוהי אינה דרישת-הרגע - אין זו כלל דרישה כלפי מי שהוא כל עיקר. זו המטרה ההיסטורית שהציגה לה תנועת-התחיה של העם העברי. מה שאנו רוצים וצריכים לעשות ברגע הזה הוא - לדרוש את הערבות המשפטיות, שיאפשרו את (את המולדת הזאת אנו רוצים לברא בעצמנו ע"י עבודתנו) עבודתנו, התפתחותנו החפשית בארץ ויבטיחו את קיום שאיפתנו לעתיד.