יומנים > יומן - מלא 13/01/1932

{P001} {0106-19} ה' שבט 13 בינואר בכנוס הארצי של הפועל המזרחי (ת"א' כט-ל' כסלו תרצ"ב) החלט: "הכנוס קובע שההסכם עם הסתדרות העובדים הכללית לא הביא לידי התוצאות המקוות לרגלי אי-קיומו מצד ההסתדרות הכללית במשך כל הזמן הכנוס דורש מאת הוה"פ לפנות להסת' הכללית באזהרה חמורה על התוצאות הקשות בשביל כל צבור העובדים בארץ ע"י בטול ההסכם שיבוא כתוצאה הכרחית ממצב ההסכם כיום". מסופקני אם לאחר החלטה - עלילה זו אפשר להמשיך ב"הסכם". ישיבה עם הפה"מ; שרגאי, קלמר וקסטנבוים. שאלתים קודם כל אם נכונים דברי ארגון הקבלנים בת"א, שהפה"מ הסכים לדרישתם ששאלת המשרד הקבלני ופיזור הקבוצות - תמסר לבוררות. {0106-20} הודעתי להפה"מ שאחרי החלטת הכנוס שלהם אין המזכירות רואה כל תועלת בהמשכת ההסכם ותציע לוה"פ להודיע על ביטולו, עם הוראה לכל הסניפים שבכל עניני עבודה יתנהגו עם פועלי המזרחי לפי רוח ההסכם. בערב יצאתי לכפר סבא. אספת הסניף בצריף - כמדומני זהו הצריף היחיד שלנו במושבות. סודרה שיחה - אך אחרי פתיחתו של נחומי נשתררה שתיקה - נסיתי לדובב את החברים בציון המצב הנפשי שבו שרוי צבורנו בשעה זו, סבותיו וגורמיו - ותפקידי המפלגה בשעה כזו. קוזלובסקי - עומד על האדישות. היכולה עכשיו ההסתדרות ללכד את הצבור לשם דבר מה? כשנגזרה לפני שנה וחצי גזרת העליה - הסתערנו. עכשיו - שתיקה. אבדה האמונה שנצא מן המיצר. אנו במורד. על מאמינים מביטים כעל בטלנים. הצבור - גם המפלגתי - מתיחס באירוניה לכמה פעולות של ההסת'. התישבות האלף נהפכה להתישבות עשרות. ההסתדרות אשמה, כי עוררה תקוות. רבים חושבים שכל הענין לא היה כדאי - בכל אופן לא היה כדאי להשקיע בזה כל כך הרבה כוחות, כשדבר גולומב לפני ימים אחדים על ישוב רבבות - שמעו החברים ולמחרת דברו על זאת בלגלוג. אין אמונה שהעליה תגדל. ואשר לענינים המקומיים. יש כאן אופוזיציה קטנה בכמות וקטנה עוד יותר באיכות - ובכל זאת אנו במצב של נתקפים. האחדים שנושאים בעול - אינם מרגישים שהצבור הוא אתם. {0106-21} היה פה משפט נגד שנוני על השתמשו באלמות. במשפט היו הרבה מסתכלים - אבל לא הגיבו על שסועי ם פוגעים. מה פשר הדבר? רגילים אצלנו לקרוא את המרכז - בשעת דלקה. הפעם רצינו לדון בשעה שהענינים כאילו עדין בסדר - אך באמת קשים. שרייבמן - התרכזותנו במכך השנתים בענינים פוליטיים הוציאה אותנו מהמסלול. מכאן האדישות.ברצון הצבור להשתרש לא היה מלווה בהדרכה מהמרכז. השאיפה להשתרש הפנו את צבורנו מהמרחב של התנועה וסגרה אותו בד' אמות של עניניו הפרטיים. המפלגה חדלה ממלא תפקיד בחיי הצבור במקום. מתרבים החברים ה"נלווים" - באשר ההסתדרות לא מכוונת פעולתם היום-יומית. במושבה יש צבור גדול שהמושבה היא תחנתו האחרונה. לצבור ההס' והמפלגה לא נותנת כלום. לצבור זה אין כל כוון ואין כל הדרכה. דרכנו בחוסר עבודה - הטלת עול העליה על חלקו של הצבור - על חלק דורשי העבודה ולא מקבלי העבודה - יש בה סכנה גדולה. האחרונים יתרגלו להסתפק בדבורים ובריזולוציות, והראשונים יבואו לידי יאוש והתנגדות לעליה. יש לשתף את כל הצבור בדאגת חוסר עבודה ובדאגת קליטת עליה. יש להקים קרן לח וסר עבודה. אבלה - מדוע דברי האופוזיציה מוצאים הד בצבור, כאשר ראינו במשפט שהיה פה? לצבור יש הרגשה שפוע"צ מביעים את הכאב של מחוסרי עבודה, ולא מנהל הלשכה. מדברים הרבה {0106-22} על התישבות האלף - אבל לא שומעים את המעונינים, כי הללו כבר לא באים אפילו לאספות. זהו כשלון גדול של ההסת' - נתגלה חוסר כשרוננו לארגן איזה דבר. לא היתה השגחת המרכז על הארגונים - נתנו לסדר משתלות, לעשות חריש, ולא היה פקוח על פעולה הארגונים. בנקובר - המבוכה אינה מיוחדת לנו - כל הציונות ' שרויה במבוכה, והוא הדין בסוציאליות. הסבה - שהסוציאליסמוס והציונות אינם מחייבים, הם רק פרוגרמה. דוגמא: עניני העליה, האגודה המקצועית, התישבות האלף. לא הגזרות הפוליטיות נגד העליה - כי אם חוסר רצון הצבור לקלוט את העליה והו האסון. ובאגוד המקצועי - השתנינו מאחרים שהציחיזם היה רחוק מאתנו. עכשיו יש הסתגרות בתוכנו ואין יד המפלגת שתטאטא שאיפה מסוכנת זו. ובדבר התישבות האלף אין אשמת ההסת' שבמקום אלף השגנו רק 600, אלא שבמשך שלוש שנים מתנהל הוכוח, ומול והכסטר היו הגורם העיקרי, ובתוכנו היתה הסתגלות. מי שהיה אתמול בחרות - נכנס עכשיו לארגון ג'ודרו. מי שהיה לו כסף - נעשה קנדידט. כוחנו לא במומחיות אלא בערכנו האנושי. לא סכום הכסף אלא החוב וההכשרה היו צריכים אצלנו להכריע, אילו במקום השקעת כחות בהתישבות האלף היתה עובדת בשביל גיר, היינו משיגים יותר, ולא היינו מתכחשים ליסודות הפועלים. עכשיו יש הכרח להסתגל, לעבור מארגון לארגון. רק הגברת פעולתנו ב"ניר" היא התשובה. לשם כך יש צורך להגביר את פעולת המפלגה ולהגביר את המחשבה המשותפת. {0106-23} רפפורט - בצבורנו חלו שנויים. נתרחב היקפו ונוצרו בתוכו ניגודים. כשריחפה סכנת עבודה ערבית על כפר סבא הזדעקנו כלנו, אבל לא נלחמנו דיינו כשנכנסו בריתניקים ברזובסקי - לא על הפרטים - אבל מהי הסבה העיקרית למצב הקשה. לא הקושי שבחיי הפרט, תמיד היו חיינו קשים, ולא המציאות הקשה הולידה את המבוכה. היה כוח החזון. תנועתנו ידעה להרכיב את החזון במציאות חיינו. מציאותנו הקשה ידעה להקרין מתוכה אור. היה חוסר עבודה קשה לפני שנים - אבל רחף חזון. עכשיו נסתלק החזון וחיינו נעשו אפורים. כל אחד נושא יגונו בלבו ופורש הצדה. אולי יתבהר האופק ויתגלה מוצא והמבוכה תרד. טרבילו - נעמוד על דברים קטנים. יש מרחק בין הפועל והפקיד. חבר שעובד 8 - 9 שנים מתנוון. רבים חיים רק על יום עבודה אחד בשבוע. החבר שיש לו מקום עבודה קבוע מביט על חבר שהולך ללשכה כעל שלימזל. אולם אלה הם חברים נאמנים לארגון ואין הגנה עליהם. ההסתדרות במקום לעסוק בדעת הקהל ובפוליטיקה גבהה - צריכה יותר להתבונן לפנים. מדברים על ציונות גדולה ובאים לאבד אותנו - באותו זמן מתעלמים מהופעת משכרות שמנות בשעת חוסר תקציב. גם בהסתדרות אין שויון, ובמקום להוציא רוב המגביות על משקי עזר הוא מוצא על משכורת. ובאשר להתישבות - איני יודע אם יש לי עוד לקוות לזה, אב כי זוהי כל תקוותי. האפשר הדבר במשטר. תשובתי נרשמה בפרוטוקול המקומי.