יומנים > יומן - מלא 14/12/1939

{P001} {0171-31} שיחה עם המפקד הראשי, ביום 14.12.39, בשעה 11:00, במלון "המלך דוד". שיחה זו היא פרי התערבות בלתי מוצלחת של פ.ר. בעניני הגיוס. ב12- לח.ז. מסר לי פ.ר. שהוא ראה הבוקר את בארקר, שסיפר לו על השיחה אתי בדבר גדוד "החלוצים". ר. אמר לו, שלדעתו היינו צריכים לתת את האנשים וחבטיח לבוא אתי בדברים למען אשנה את דעתי. מיד אמרתי לר. שהוא עשה משגה כבד בדברים אלה, ושאין אין אני נכון לשנות את דעתי, וההנהלה תעמוד בסירובה. אתמול לפנות ערב בא אלי פ.ר. שנית ואמר לי שהוא ראה שוב את המפקד ואמר לו, שיש לי נימוקים מספיקים לסירוב, כי יש הסכם לגיוס דוויזיה יהודית ושהיה רצוי שהוא ישמע מפי את הדברים באופן פרטי. מיד הודעתי לשליש, שאם המפקד ירצה לראות אותי אני עומד לפקודתו בכל יום מלבד ביום השבת. כעבור זמן מה טלפן להודיע שהוא רוצה להפגש אתי הבוקר בשעה 11:00. הוא פתח בשיחה: שמעתי מרוטנברג שיש לך ידיעות על גיוס יחידה לוחמת. אני מתפלא שלא סיפרת לי זאת. אני צריך לדעת על הדברים בעוד מועד, כי העבודה תוטל עלי ועלי לעשות ההכנות הדרושות. אין זה דבר פשוט וקן לגייס יחידה לוחמת, ומוטב שהדבר יגיע אלי לא ברגע האחרון. עניתי לו, שבשיחתי האחרונה אתו סיפרתי שאנחנו הצענו הקמת דוויזיה יהודית, בעיקר מחו'ל, ואז ענית לי שאין אתה מתענין לדעת מה שאנחנו עומדים לעשות בחו'ל, כי אתה ממונה רק על ארץ-ישראל, משום כך לא נכנסתי לבירור כל הדבר. הוא חזר ואמר, שאם עומדים לגייס פה יחדה לוחמת עליו לדעת דבר זה במקדם למען יעשה את כל ההכנות הדרושות. העירותי, שאין אני יכול להגיד שעומדים לגייס, כי אין עדיין שום החלטה בדבר. אנחנו הצענו את הדבר זה מתוך הסכמה מוקדמת של ראש המטה האימפריאלי, וראש מטה הסכים לדבר בפרינציפ, והטיל על יועציו לבדוק את השאלה לפרטיה, אבל אין להגיד שהדבר כבר מוחלט. בימים האחרונים קבלתי ידיעה שגם הגנרל וייוול הביע את הסכמתו בפרינציפ. לפי שעה אין אני יודע יותר מזה בנוגע לדוויזיה, אולם אני סבור שעלי לספר את השתלשלות הדבר, שבתוכם כמה דברים שלא סיפרתי לחברי, אבל אני בטוח שאני אוכל לספר הכל לו. {P002} {0171-32} עוד לפני פרוץ המלחמה ביררנו בינינו לבין עצמנו את השאלה, במה נוכל לסייע לאנגליה במקרה של מלחמה. התיעצנו גם עם ידידענו באנגליה, ובאנו לידי מסקנה, כי עזרתנו בכלל יכולה להיותר רק נצועה, אבל היא אולי אינה משוללת כל ערך ועש בידנו לסייע ב3-2- דברים: א. בכוחות המדע והתכניקה שיש לנו בארץ, ואלה ביחוד הודות לעליה הגרמניתש ל השנים האחרונות אינם פחותי ערך. מחוץ לאוניברסיטה, התכניון ומוסד זיו ברחובות יש לנו שורה של אנשי מקצוע חשובים ביחוד בחימיה. משרד החוץ ומשרד החלחמה הטילו פעים אחדות על ד'ר וייצמן שליחויות חשובות בענין זה. הוא בא בדברים עם גדולי החימיה בארצות אירופה. ורק לפני ימים אחדים קבלתי בענין זה דו'ח חשוב, שאני מוכן להראות למפקד אם הוא רוצה. בארקר אמר, שהוא שמע דבר מה על ענין זה. ב. הרברהשני שאנו יכולים להציע זוהי אפשרות התעשיה שלנו בארץ לצרכי אספקה בכלל וגם בשביל תוצרת צבאית. הדבר הוצע למיניסטריון המלחמה ושם נתקבל בדרך כלל ברצון, אולם ממשרד המושבות באה התנגדות חריפה מטעמיטם פוליטיים, כי אין רוצים שאנגליה תיעזר ביהודים, למען מנוע הגברת מעמדם הפוליטי של היהודים בארץ. ג. הדבר השלישי הוא החומר האנושי שלנו בארץ ובעולם, ז.א. גיוס צבא יהודי. לי שעה אמרו לנו שאין הדבר ברגע זה מעשי: א. מפני שארץ ישראל אינה זקוקה להגנה מיוחדת. כי היא מוקפת ארצות ידידודיות; ב. דבר זה עלול למרגיז את הערבים. בערך אותם הדברים שאתה אמרת לאנשינו כשפנו אליך אף הם בענין זה לפני פרוץ המלחמה, אולם בחוגים הצבאיים הגבוהים בלונדון חושבים, שיהיה צורך בדבר זה במוקדם או במאוחר. הם חושבים שהיטלר ייכשל בחזית המערב, אם כי יתכן שהוא ינסה לפלוש להולנד או לבלגיה או לשתיהן, ואולי גם ינסה לרוץ את קו מג'ינו במשך החורף, ואם כי אין זה מן הנמנע שתהיה לו הצלחה חלקית, אין שום אפשרות שהוא ינצח, והוא יהיה אז מוכרח לפנות דרומה. דבר זה יחייב אותנו לפנות צפונה וזה אפשר לעשות רק מכאן, מהמזרח הקרוב. לשם כך - מה שבלי ספק {P003} {0171-33} ידוע לך - מרכזים צבא צרפתי רב בסוריה. כפי שאמרו לד'ר וייצמן בפאריס במשרד המלחמה לא פחות מ200,000- איש, וגם ירכזו צבא פה. המטה חושב שלשם כך הכרחי להקים בסיס לאספקה במזרח הקרוב, כי יתכן שהצבא הזה ינתק מהבסיס שבאנגליה. שתי ארצות באות בחשבון לבסיס זה. קודם כל מצרים. אולם המומחים בדקו ומצאו שמצרים לא תצלח, כי (א) היא מוקעת יותר מדי להתקפה איטלקית, ואין שום בטחון שאיטליה תעמוד בנייטרא- ליותה; (ב) אין בה עובדים מקצועיים וכוחות תכניים לשם זה. הארץהשניה היא ארץ ישראל,והמומחים מצאו שהיא מתאימה מפני (א) שהיא פחות מוקעת להתקפה איטלקית; (ב) יש בה כוחות כוחות עבודה ותכניקה בקרב היהודים; (ג) היא יותר קרובה לתורכיה. מתוך כך מחייב המטה הקמת בסיס אספקה ותעשיה צבאית בארץ. יש עוד התנגדות לכך (א) מאעם מיניסטריון האספקה מתוך נימוקים כלכליים. הקמת בתי חרושת חדשים בארץ והבאת חמרי גולם יעלו ביוקר, והמיניסטריון סבור שמוטב לסדר את האספקה מאנגליה, אולם המטה סבור שהעיקר הוא לנצח ולא לקמץ, ואין הוא מחשיב את הנימוק הכלכלי; (ב) התנגדות מסיניסטריון המושבות מטעמים פוליטיים, כמו שאמרתי. לפי שעהמתנהל מו'מ על ניצול חומר אחד שנמצא בארץ לשם תעשית טולואין הדרוש בשביל חומר מפוצץ. המוסד של ד'ר וייצמן עיבד את הפורמולה הדרושה לפרוצס ההספקה. החומר הגלמי הדרוש לכך נמצא במדבר יהודה. החומר הזה נמצא עד עכשיו רק בבורניאו, אולם ההובלה מבורניאו היא גם ביוקר והיא כרוכה עכשיו בקשיים, ולכן מחשיבים גם בלונדון וגם בפאריס את האשרות הצפונה בארץ. בארקר שסע אותי ואמרף מדוע אינכם עושים זאת, תקימו, אל תשגיחו. אמרתי שאני מניח, שדבר זה יוקם בשעתו לאחר שיוסרו כל המעצורים השונים. מתוך נימוקים אלה גם חושב המטה שצריך יהיה לגייס את הכוח היהודי הנמצא בארץ, אם המלחמה תפנה לצד מזרח, אולם עדיין לא החליטו בדבר. לפי שעה הצענו שעד שיבדקו את כל התכנית ועד שיראו צורך מעשי בדבר להביא לאנגליה כמה מאות בחורים שלנו מהארץ למען תת להם אימון של קצינים. {P004} {0171-34} בארקר הפסיקני שוב ואמר: למה לאנגליה, אני אעשה זאת פה. אמרתי לוף המדונבר הוא לא רק על סגנים, כי אם גם על קצינים. הצענו להכניס את הבחורים האלה לבית ספר לקצינים. בארקר אמר שוב במרץ: אין צורך באנגליה, אני יכוללעשותדבר זה פה. אמרתי: אנחנו חשבנו שמטעמים פוליטיים, למען לא לעורר רעש, מוטב שהבחורים יסעו לשם וייכנסו לבית ספר. בארקר אמר שובף אין שום צורך בכך, הרבה יותר טוב לעשות את הדבר הזה פה. את היחידה צריך יהיה לאמן בחוץ. אני אמרתיף זה ברור, מפני שהרוב הגדול שלה אנשים שיגוייסו ליחדה לא יהיה מן הארץ, אלא מחו'ל.. בארקר:גם החלק שיבוא מן הארץ צריך יהיה - לאמן בחו'ל. כי אם אני אצעיד גדודים יהודים בארץ הנה ושמה יהיה מרד, תהיה מהפכה, תהיה מלחמה, אולם את הקדר של המפקדים אני יכול לאמן פה, והרבה יותר טוב לאמן אותם פה. אני רוצה גם במקום המדריכים האנגלים שיש לי עכשיו בסרפנד, המאמנים את הבחורים שאתם שולחים לנו, אני רוצה שבמקומם יהיו אינסטרוקטארים יהודים. אני אמרתי אנחנו יכולים להמציא לך בחורים כאלה, כי בגיוס שהכרזנו מיד לאחר פרוץ המלחמה ונרשמו בו כ80,000- גברים, שי 17,000 איש שעבדו בצבא בארצות שונותוביניהם יש גם קצינים. מאלה נוכל להספיק לך אינסטרוק טורים, אם אתה רוצה. בארקר אמר: מי שהיה פעם בצבא אינו מוכרח להיות דווקא סגן טוב. מוטב בחור טוב שלא היה אף פעם בצבא. ממנו אוכל לעשות סגן או קצין. הנה הייתי בסרפנד וראיתי שם את הבחורים שלכם. הראו לי בחור אחד, שהוא היה קצין בצבא הרוסי.רציתי לשוחח אתו, אבל הוא אינו יודע אנגלית. שאלתי את הסרג'נט האנגלי: אים הוא? הסרג'נט אמר שהוא אינו מצטיין בייותר. וחבל שאתם לא תתנו לנו אנשים בדביל הגדודים "החלוציים". אני מבין שאין אתה יכול לתמוך בדבר זה, כי זה מתנגד לעקרונים שלך, אבל אני מבקש ממך: אל תתנגד לכך. אני אומר לךף אם אשיג בחורים טובים אעשה אותם בסגנים, לא אשלח אף אחד מפה. אשמור אותם בארץ. {0171-35} אמרתי לו שרק בימים אלה התנדב אחד מחברי, שהיה אתי יחד במלחמה האחרונה בצבא,והוא נמצא עכשיו בסרפנד,והוא ספר לי על היחס הטוב שהבחורים שלנו מוצאים שם מצד אנשיך. הוא אמר: אמור לי מי הוא הבחור הזה, אני מוכן לעשות אותו לקצין, מה הוא המקצוע שלו? אמרתי לו הוא אינו מן האנשים שאנחנו נותנים לכם, אלא הוא התנדב מאליו לאחר שיחה עם אחד האפיצרים שלך העוסק בעניני ההבלה. בארקר אמר: כדאי שתגש לסרפנד ותראה שם את הסידורים. אם אתה רוצה לבקר אני אודיע לקולונל פראד שיסדר לך שם מסקר. הודיתי לו ואמרתיף ברצון אגש לשם באחד הימים הקרובים. אמרתי לו שלפפני לכתי ממנו אני רוצה להעיר לו הערה אחת אישית. בשיחה האחרונה אמרת לי שכאילו אנחנו חושדים בך. אני כבר אז אמרתי, שאין שום יסוד לדבר, אם כי יש לנו אויבים במקום אחר. אני מצטער שאתה חזרת על דבר זה גם בשיחה עם רוטנברג. אני רוצה שוב להבטיח אותך, שבמשך ארבע השנים הארונות היא היחסים הכי טובים בינינו ובין הצבא ובין כל המפקדים שקדמו לך, ורצוננו אחד הוא להמשיך ביחסים אלה למרות כל הצרותש יש לנו מהאדמיניסטרציה הציווילית. בארקר ענה: אני שמח מאוד למשוע זאת.הוא יכול להבטיח אותי, שאינו פרו-ערבי, אינו פרו-יהודי, אבל הוא פרו-ארץ-ישראלי, הוא ידי, ובכל פעם שאראה צורך בדבר אפנה אליו בארפן פרטי. נכנס אתי לחדר של שלישו ואמר לו שיסדר עם קולונל פראד בסרפנד את הביקור לאחר שאודיע לו באיזה זמן אוכל לבוא לשם. השיחה נמשכה חצי שעה.