יומנים > יומן - מלא 14/12/1956

1
of
Places:
Bonn
Menuh̠a
Egypt
Porat
France
The use of the photograph is subject to the Copyright Law, 2007
14.12.1956
218430
{P001} {0015-65} ,14.12.56 יום ו' כל הבוקר במזכירות המפלגה. אבוד כמה שעות לשוא, כי כל הישיבה עסקה בתרעומת של אלמוגי על דברי לבון בישיבת המרכז האחרונה. יש לנו מספרים על הנשק הסובייטי שנמסר לסוריה - אינו מבהיל, שולחים מדריכים, אבל לא "מתנדבים." - דיברתי עם פורת על משפט "השורה." פורת סבור שתביעה למשפט היתה משגה. ומוטב לחסל המשפט. עמוס מתנגד לכך - ונראה לי שהצדק אתו . אין עמוס חושש ל"גלויים" מחייו הפרטיים. - סידרתי עם מ.ד. לטוס בשבוע הבא ליטבת ומפרץ שלמה. {0015-66} - קביעה נכונה של העדיפות בצרכים המרובים, המתרוצצים והסותרים זה לזה - היא ראשית החכמה המדינית, בכל אופן בישראל. צרכינו הראשיים הם: בטחון, עצמאות כלכלית, קליטת עליה. האידיאל המופשט הוא מילוי צרכים אלה במלואם בכל שעה, אבל דבר זה למעשה לא יתכן ועלינו לדעת מה קודם. עד מערכת סיני, לאחר שמצרים הזדיינה במטרה לכלותנו - עמד הבטחון - בראש דאגותינו. משה לא הבין כי מדיניות החוץ צריכה לישרת צרכי הבטחון. השנוי במשרד החוץ הקל על השגת הנשק, כי שוחררנו מהגישה הרשמית, הדיפרטמנטלית הטבועה במשה. הזדיינותנו וקשרינו הבלתי אורתודוכסיים עם צרפת אפשרו מערכת סיני, שבה הרסנו כוחו הצבאי של נאצר ומנענו משאר מדינות ערב להתנכל בנו. לא לנצח או לאורך ימים מובטחת לנו מנוחה מאויבינו. אולם יש הפוגה בטוחה שאמנם קשה להגדיר עכשיו תקופת הימשכה, אבל אין ספק שלא תהיה מלחמה בשנה-בשנתיים הקרובות, ואם רק נחזק כוח האויר שלנו נצא ידי חובת הבטחון. עולה חשיבות העצמאות הכלכלית, כי תלותנו מתגלה גם ביכולת המאבק המדיני שלנו. אבל עלינו להבחין מהו טיב העצמאות הכלכלית הרצוי והאפשרי לישראל. המדינה לא קיימת למען תושביה, ועליה היתה ותהיה מטרתה העיקרית עד עת קץ. ובאמרנו עצמאות כלכלית - פירושה עכשיו, בתקופת קיבוץ גלויות, עצמאות כלכלית לישוב הקיים, ללא ביטול העליה, או עליה אך ורק בכוח המדינה בלבד. פירוש הדבר כי אמצעי חוץ ישמשו רק לצרכי קליטת העולים, ולא להעלאת רמת החיים של הישוב המושרש. ועצמאות כלכלית של הישוב הקיים (אם כי לא קל להגדיר התחומים בדיוק בין הישוב הקיים וביןהעליה, כי עליה עולה הוא לא רק מי שירד היום מהאניה, אלא כל מי שעלה בזמן האחרון וטרם נהפך לנושא עצמו מבחינה כלכלית) תיתכן אך ורק על ידי הרמת התפוקה ויעול המשק ,לא ע"י הורדת רמת החיים. בדימוקרטיה דבר זה לא יתכן, ומסופקני אם זה רצוי. יש למנוע העלאת רמת החיים בכוח עזרה חיצונית, אבל יש לעמוד על העלאת פריון העבודה, טיבה ועל יעול המשק כאמצעי ראשי לעצמאות כלכלית. ואם צרכי הבטחון וצרכי העליה מתנגשים אלה באלה יש להעדיף עד מידה מסויימת צרכי העליה, כי עליה היא בטחון, עליה היא עצמאות, עליה היא גאוות עם ישראל. {0015-66} - קביעה נכונה של העדיפות בצרכים המרובים, המתרוצצים והסותרים זה לזה - היא ראשית החכמה המדינית, בכל אופן בישראל. צרכינו הראשיים הם: בטחון, עצמאות כלכלית, קליטת עליה. האידיאל המופשט הוא מילוי צרכים אלה במלואם בכל שעה, אבל דבר זה למעשה לא יתכן ועלינו לדעת מה קודם. עד מערכת סיני, לאחר שמצרים הזדיינה במטרה לכלותנו - עמד הבטחון - בראש דאגותינו. משה לא הבין כי מדיניות החוץ צריכה לישרת צרכי הבטחון. השנוי במשרד החוץ הקל על השגת הנשק, כי שוחררנו מהגישה הרשמית, הדיפרטמנטלית הטבועה במשה. הזדיינותנו וקשרינו הבלתי אורתודוכסיים עם צרפת אפשרו מערכת סיני, שבה הרסנו כוחו הצבאי של נאצר ומנענו משאר מדינות ערב להתנכל בנו. לא לנצח או לאורך ימים מובטחת לנו מנוחה מאויבינו. אולם יש הפוגה בטוחה שאמנם קשה להגדיר עכשיו תקופת הימשכה, אבל אין ספק שלא תהיה מלחמה בשנה-בשנתיים הקרובות, ואם רק נחזק כוח האויר שלנו נצא ידי חובת הבטחון. עולה חשיבות העצמאות הכלכלית, כי תלותנו מתגלה גם ביכולת המאבק המדיני שלנו. אבל עלינו להבחין מהו טיב העצמאות הכלכלית הרצוי והאפשרי לישראל. המדינה לא קיימת למען תושביה, ועליה היתה ותהיה מטרתה העיקרית עד עת קץ. ובאמרנו עצמאות כלכלית - פירושה עכשיו, בתקופת קיבוץ גלויות, עצמאות כלכלית לישוב הקיים, ללא ביטול העליה, או עליה אך ורק בכוח המדינה בלבד. פירוש הדבר כי אמצעי חוץ ישמשו רק לצרכי קליטת העולים, ולא להעלאת רמת החיים של הישוב המושרש. ועצמאות כלכלית של הישוב הקיים (אם כי לא קל להגדיר התחומים בדיוק בין הישוב הקיים וביןהעליה, כי עליה עולה הוא לא רק מי שירד היום מהאניה, אלא כל מי שעלה בזמן האחרון וטרם נהפך לנושא עצמו מבחינה כלכלית) תיתכן אך ורק על ידי הרמת התפוקה ויעול המשק ,לא ע"י הורדת רמת החיים. בדימוקרטיה דבר זה לא יתכן, ומסופקני אם זה רצוי. יש למנוע העלאת רמת החיים בכוח עזרה חיצונית, אבל יש לעמוד על העלאת פריון העבודה, טיבה ועל יעול המשק כאמצעי ראשי לעצמאות כלכלית. ואם צרכי הבטחון וצרכי העליה מתנגשים אלה באלה יש להעדיף עד מידה מסויימת צרכי העליה, כי עליה היא בטחון, עליה היא עצמאות, עליה היא גאוות עם ישראל.