יומנים > יומן - מלא 15/01/1955

{P001} {0045-03} 15.1.55 בא אצלי הבוקר ישראל בר (בן 42, בא לארץ בשנת 1938, אחרי כניסת היטלר לאוסטריה). לפני שנתיים עזב את מפ"מ - בימי משפטי פרג. הכיר כל הקבוצות שם. השה"צ - סחיזופרניה צבועה, הדבר הממשי - האינטרס של הקה"א. א"ה - מבחינת השקפה הולכת בדרך הנכונה, אבל לא מסיקה המסקנה הנכונה: שומרת על מסגרת נפרדת, לא היה יסוד לפילוג הקיבוץ, לא לפילוג מפ"מ. {0045-04} היחידי שהסיק המסקנה היה סנה. בר היה בחטיבת שמאל וקרוב לסנה. סנה אמר לו עוד לפני שנתיים שדרכו למקי. לא אמר זאת לכל המפלגה ולא לכל אנשי החטיבה, אבל אמר למקורביו. לפני בר העמדה ברורה: מקי או ציונות. בחר בציוניות. ברירה זו עמדה לפניו לאחר שרותו בבריגדה הבינלאומית בספרד. היה חייל בצבא באוסטריה וגמר האקדמיה הצבאית ( מכינה עד סגן ורב סרן). בספרד נלחם שנתיים. בבריגדה זו שמע בפעם הראשונה על ציוניות. בבריגדה הפולנית היה גדוד יהודי, ובו היו פוע"צ שמאל. בפברואר 1938 פורקה הבריגדה. חזר לאוסטריה. נזדמנה לו הביוגרפיה של הרצל כתובה ע"י ביין - ונעשה ציוני. בא היטלר והחליט לעלות ארצה. פה נכנס להגנה, בצהל עבד כסגנו של יגאל ידין, בדרגה של סגן אלוף. רצה לפני שנתיים לשוב ל"ביתו" (לחצה"ל). לבון הסתייג ממנו. שוחח כמה פעמים עם מ.ד. דווקא הוא אמר לו שהוא מעונין בשובו. לפני חודש נפגש שוב עם לבון, וזה אמר לו שהוא חוזר בו מהסתייגותו. דובר על קתדרה להיסטוריה צבאית, לבון התייחס בחיוב. אבל הפעם דווקא מ.ד. אמר שבצבא אינו רואה לו מקום. ואשר לקתדרה אין זה עסקו של הצבא. בר רואה בכך שאלה מוסרית, ולא בעיה של שיבוץ. מציג לי השאלה - מ.ד. אמר כי בתור ראש מועצת פועלי כ"ס הוא אומר לו שאין לו עבודה בשבילו, אבל אם ב.ג. יאמר לראש מ.פ. כ.ס. שיש לסדר אותו בעבודה - כמובן שימצא לו עבודה. מענו: רחוב ברנדייס 67, ת"א. {0045-05} אמרתי לו שאני מחשיב לימוד היסטוריה צבאית, אם כי אין זה מדע, וממאורע צבאי מלחמתי אחד אין ללמוד על שנ', אבל ידיעת ההיסטוריה נחוצה, גם כללית, גם היסטוריה צבאית של הארץ (בה עברו כל המפקדים הגדולים, מחוץ לחניבעל), וגם ההיסטוריה הצבאית היהודית - לפי תנך, פלוויוס ושרידי היריות על בר כוכבא בנימין מטבריה ויהודי היפה. בינתיים שאלתיו לדברי אבידן ב"עולם הזה" שקיבל לפי דבריו פקודה לעזוב לטרון, מטעמים פוליטיים". לי זה לא היה ידוע כלל, אך לורך ברר שזה קרה בלילה שלאחר הכרזת המדינה, והפקודה ניתנה ע"י י. ידין. בר אמר לי שהוא זוכר היטב הדבר, הפקודה לעזוב את לטרון ניתנה ע"י יצחק רבין שהיה אז מפקד הראל שתפס הרמה בין בב-אל-ואד וירושלים; ביקשתיו לברר פרטי האינצידנט. סיפרתי לו על שני המקרים שבהם חלקתי על י. ידין - ונכנעתי לו, ועשיתי משגה בכניעה זו: פעם כשדרשתי, אחרי בואי בשיירה האחרונה לירושלים (ערב פסח) ונודע לי שדיר איוב נתפסה על ידי ערבי, לשלוח כוח מספיק לתפוס דיר איוב - ויגאל ענה שאין לו כוחות. הזמנתיו לירושלים - ושוב יגאל עמד על דעתו. היות והייתי אז מוכרח להשאר בירושלים לא רציתי להכריע נגד יגאל, בלי ידיעת פרטי המצבבשאר החזיתות. בפעם השניה - בקרב הראשון עם המצרים, דרשתי להביא עוד חטיבה אחת למען לגמור לגמרי עם המצרים, או לתפוס את עזה, ויגאל אמר - "רק על גופי תבוא החטיבה" ונכנעתי לו - וזה היה משגה. בר סיפר שגם הוא דרש מיגאל להביא עוד חטיבה, ויגאל התנגד.... {0045-06} מיד לאחריו באה "החברה" (בני המושבים והקבוצים): הבעיה היא תקציב. אפשר בזמן קצר להביא הישובים לעצמאות כלכלית, בלי היזקקות לעבודות חוץ. המתיישבים מאמינים בעתידם, עובדים בחריצות על מגרשיהם, כמו כוורת דבורים. יש תכנית של תקציב? יש תקציב להתיישבות ויש תקציב לביסוס. הגורם העיקרי - הגדלת שטחי ההשקאה. בסתיו הבא יגיעו המים, יגיעו ל20- דונם השקאה. דיברתםעם הסוכנות? דיברו עם כהנוביץ וויץ. כהנוביץ הגיש תקציב לשנת תשט"ו תקציב של 15 מיליון - לרסוס. יש לתת פרה לאחד, תוספת חדר לשני, מחסן ועוד. המחלקה אישרה 4.2 מיליון. איפה ה60- מיליון? 31 מיליון לחבלים (דרום, פרוזדור, תיכון, הצפון) וגם לעליות חדשות. יתנו 700 עד 1000 ל"י ליחידה משקית השנה. לשם קיום - לא ביסוס - דרושים 4.2 פלוס 30.000 לכל ישוב, ויש 60 ישובים, כלומר 6 מיליונים - בלי סכום זח הישובים עלולים להתפורר. (עמוס הורוויץ, רחוב ריינס 6, ת"א, תנועת המושבים). הבחורים סיפרו לי שבקבוץ הארצי יש תסיסה רצינית בקרב הצעירים הרוצים להצטרף אליהם. הבעתי השתוממות על אפשרות זו בקרב נוער המתחנך כרובוטים בקבוץ. אמרו לי שהתוססים הם מי שהיו קצינים בצה"ל, והם נכונים למרודבקבוץ. לעומת זה שקט בקה"מ. ויניה כהן הרצה בפני חניכי סמינריון כי בני המושבים שהם קולקים לא רוצים לעבוד והלכו לישובי העולים, האיחוד השטוף בעבודה שכירה מחד ממרד הצעירים ושלח אותם להיות פקידי הסוכנות בישובים. {0045-07} - הבטחתי להתקשר עם אשכול ולסדר פגישה ביום הששי הבא.