יומנים > יומן - מלא 16/03/1954

{P001} {0021-33} 16.3.54, יום ג' יא' אדר הבוקר בעשר לקח אותי מפקד הדרום לבאר שבע להשתתף בכנוס קצין המלואים. חידוש שנעשה ע"י המטכל - ונחגג בכל רחבי הארץ. מאחת עשרה וחצי ועד שתים עשרה וחצי הרצאתי בפני הכנוס בבית הפינמה הנהדר. זוהי הזדמנות הראשונה של דבורי כאזרח פשוט לאזרחים, אם כי חלק מהם לבוש מדים (רוב קציני המלואים באו בבגדי "החול" שלהם). {0021-34} שני דברים הצטרפו היום, לכל אחד משמעות: יא' באדר, יום קציני המלואים. יא' באדר לא רק זכר תל חי, אלא עמידת מעטים נגד מרובים, כלל גדול בהיסטוריה היהודית ובגורל עמנו. ועמדנו מפני עליונות הרוח. מעטים נושאי חזון ויעוד ומאמינים בו חזקים מרבים ריקים מחזון. יש ערך לכמות, ויש ערך לכוח ולחייל. גם האיכות זקוקה לכמות, וגם הרוח לחומר. בלי רוח אין לעמוד, אבל אין עומדים ברוח בלבד. משום כך ציפה העם היהודי למדינה - כוח, ולקיבוץ גלויות - כמות. אבל המדינה לא באה במקום הרוח והאיכות, אלא להיפך. היא מגבירה החזון והיעוד ומשמשת אמצעי להגשמתם. אבל אנו לא רק מעטים, אלא גם בודדים. אין לנו בני ברית טבעיים. למפרע. לא קרובי דת, לא קרובי לשון, לא קרובי תרבות, לא קרובי מקום. דוקא הקרובים בגזע ובשטח הם אויבינו הגדולים ביותר. אין זאת אומרת שאין לנו ידידים ושוחרי טובתנו. במפעלנו קיבלנו סיוע מוסרי, מדיני ווחמרי. אבל אין העזרה נתונה למפרע ובאופן אבטומטי, בלי קשר עם התנהגותנו ועם מעשינו, כמו עזרת עמי ערב זה לזה, עזרת העמים הסקנדינווים, הקטולים, דוברי אנגלית וכדומה. עלינו לכבוש - ובכל פעם מחדש - אהדה ותמיכה על ידי חזוננו , ע"י המאור במפעלנו . שמירת המאור במפעלנו והגברתו הוא לפיכך תנאי לנצחוננו, ואולי גם לקיומנו. {0021-35} בזמן האחרון הופנתה תשומת לב רבה לעניני מדיניות חוץ: לדיון באו"מ, במועצת הבטחון, לנעשה בארצות השכנות. אנו רוצים שאו"מ יהיה חזק ושלים. לעולם דרוש משטר של חוק, משפט, צדק ושלום, אבל זהו עדיין בגדר אידיאל וחזון, לפי שעה או"מ זהו עתון עתונאים עולמי. יש ערך גם לכך, אבל אין זה קובע. לא קבעה החלטת 29 בנובמבר 1947, לא ביצעו חחלטתו ולא הגנו עלינו מהתקפת הערבים שבפומבי הפרו החלטות או"מ. ולכן עצה לאזרחים (לא לממשלה, כי אין איש שאינו נושא באחריות הביצוע צריך לתת עצות לנושאים בעול): שמענו שתי תגובות: צמצום חרבות וצחצחי לשון - איני גורס שניהם. גם זה וגם זה יש בו משום אסקיפרסם - מפלט מהמציאות, מצחצחי החרבות נפלטים מקשיי חוץ, מצחצחי הלשון מקשיי פנים. אבל אומר לאזרחים: מדיניות חוץ שלנו נקבעת לאמתה רק במעשינו פה, רק בפנים. תגובתנו צריכה להיות הגברת אונים מתמדת - כלכלית, צבאית, מוסרית, וכאן יש תפקיד לקציני מלואים כל אזרחים. התגברות כלכלית פירושה ראשית כל - לחיות מפרי עמלנו מבלי זיקה ותלות בחוץ. זה מחייב הרחבת ההתישבות החקלאית, בשורה הראשונה בשני שטחי התורפה בגליל ובנגב (גליל הגויים) בכוח הכיבוש בלבד לא נחזיק בהם. אחרים יכלים להחזיק במדבריות מאות שנים וגם לעשות מדבריות חדשים. לנו זה אי אפשר. התגברות כלכליה פירושה הגדלת פריון העבודה והייצור וכיבושיהם. גורל ישראל ועתידו בעם יהיה תלוי ביכלתנו לנצל במידה מכסימלית האדמה וחים וכל אשר בהם. {0021-36} לא אדבר על הגברת הכוח הצבאי. אציין רק כי הוא נמצא עכשיו בידים נאמנות, ונעשה כל מאמץ להשוות אימונו, ציודו, חינוכו (עכשיו - איני רומז לכך שמקודם לא היה ככה, אלא איני רשאי להעיד על העבר). אולם בטחון - וזאת עלי לומר - לא תלוי בצה"ל בלבד. בלי כוננותמלאה של העם לא יכון בטחון, גם אם צהל יגיע לשיא השתלמות באימון ובציוד ובחינוךי ולא יגיע אף פעם, מספיק שיחתור תמיד לקראת השיא. כוננות העם פרושה קודם כל ליכוד פנימי ואחריות כללית. זה מחייבחזוק הדימוקרטיה שלנו. לא נהיה בלי דימוקרטיה. משטר טוטליטרי הוא סם מוות בשבילנו. לא מפלגה אחת, ולא שפה אחת ודברים אחדים. חילוקי דעות הכרחיים, ונחוץ חופש וויכוח ובקורת ובחירה, אבל הפיצול והפירוד המופרז יש לעקור. הוא סילוף הדימוקרטיה ומחריב האחריות הציבורית וחינוך העם. סחטנים, העדפת עניני הסיעה על עניני העם. דרושה שיטה דו מפלגתית ובחירות ישראות, לא רשימה, אלא איש, כבאנגלית. שתי מפלגות -שתיהן מוכרחות להיות אחראיות, אם הרוב רואה בעין רעה הממשלה ישמעבר קל לממשלה חדשה. יש לעם הכרעה. הבוחר יודע מי נבחרו, הנבחר יודע מי בוחריו. במשטר שתי מפלגות יודע העם מה עומד להכרעה, ובמי הוא בוחר. לא רשימה אנונימית המתחלפת, אלא איש חי. דרוש מיזוג גלויות והריסת כל מחיצות העדה. צה"ל הוא מסגרת של מיזוג גלויות, אין הבדל, בקצונה משותפים כל השבטים, ויש לעקור התנשאות שבטית בעם. כל השבטים תרמו לאוצר הרוח - פעם היה המרכז בבבל: פעם בספרד, פעם בצרפת, פעם ברוסיה וכו'. לא הפליה ולא התנשאות. זוהי חרפת האנטישמיות של יהודי נגד יהודי ויש להגביר המתח החלוצי. {0021-37} המדינה מכשיר עצום ומטרה לעצמה, אבל היא זקוקה להתנדבות. לא הכל יכל לעשות החוק. וקציני המלואים יוכיחו. קצין המלואים חוליה מקשרת בין צהל - מסגרת החובה ללא תנאי וללא שיור - ובין העם. ועליו להיות לא רק מפקד למופת - אלא אזרח למופת, בעבודה, בנימוסיו, באהבת ישראל, בהתנדבותו, בחינוך בניו לחלוציות - ואם הוא נשוא בילידת הרבה ילדים. סעדנו יחד צהרים במחנה ע"י באר שבע, ובשתים חזרתי לשדה בוקר. בבאר שבע נפגשתי עם תדי. לדבריו כבר יש 40 מיליון במזומנים, ויהיו 60 מיליון בשביל ביסוס החירות. עבדו במרץ - מורים ברנשטיין, אד ורבורג, ביל רוזנוולד, וסם רוטברג. - כשבאתי הביתה מצאתי מכתב מיצחק נבון שגנרל בניקה רוצה להפגש אתי. טלגרפתי לו : יבוא.