יומנים > יומן - מלא 16/09/1930

{P001} {0103-54} ברלין, 16.9.30 הקטין היקר - קראתי את מכתבך בענין רב ודאגה גדולה. עוברת עלינו תקופה קשה, קשה מאוד, ואין לדעת אם הגענו כבר עד הקבעת. לפי התפתחות הענינים בעולם בכלל ובאימפריה הבריטית בפרט, ביחוד בהודו, חושש אני שאנו עומדים לפני נסיונות קשים ומכות פוליטיות חדשות, מפלגת הקונגרס בהודו מסרבת להשתתף בועידה האנגלו- הודית, והמשלחת ההודית אשר נתמנתה על-ידי הממשלה האנגלית אינה בת-סמך, מלבד חלקה המושלימי, ואין ספק שהשפעת המושלימים בהודו, המשמשים עכשיו המשען העיקרי של אנגליה בהודו תתגבר עכשיו לאין ערוך, ואם כי עניני א"י אינם נוגעים לגמרי להודים. וכל מה שיעשה בארץ נגדנו לא יעזור אף במשהו לביסוס עמדת אנגליה באימפריה, ירימו עכשיו מתנגדינו ראש. כשראיתי את מקדונלד בצ'קרס אמר שיש עליהם לחץ עצום של המושלימים הבנגלים לספק את דרישות הערבים. הפסיחוזה של הלחץ הזה תגדל עכשיו שבעתים, ומשרד הודו בלונדון בלי ספק ישפיע על משרד המושבות, שגם בלאו הכי אין העומד בראשו ידיד גדול שלנו - במדה רבה באשמתנו אנו, - ולמרות כל זה אין המצב הפוליטי מפחיד אותי אלא המצב הפנימי. משברים פוליטיים מצויים בל תנועה, ואין להמנע מהם, גם סכנתם אינה גדולה ביותר - במה דברים אמורים ? כשלתנועה יש כוח פנימי רב לעמוד בפרץ, כשהיא יודעת לפגוש את המשבר באומץ ובבטחון בכוחותיה, כשאינה נרתעת לאחוריה או אינה מתבלבלת {0103-55} ומאבדת את דרכה, היש הכוח הפנימי הזה לתנועתנו ? לדעתי, זוהי השאלה. ולא מדאיג אותי כל כך מצב הרוח בקרב הציונות הכללית, אלא בתוכנו אנו. אם גם במחנה שלנו תתגבר הפסיחוזה . של אסון, קטסטרופה, כשלון, אם גם אנשינו לא ידעו ולא יבינו ששום מאורע חולף חיצוני - ויהי מר ורע ומוחץ כמאורעות של השנה האחרונה - אינו מסוגל לערער את עמדתנו ואינו רשאי לרופף את רצוננו ובטחוננו בכוח עצמנו - כי מרכז כוחנו הוא בנו , אז באמת יש לחשוש לעתידנו. אני חושב לחשש הבל את הדאגה שמא "אנחנו נלך שבי אחרי נאמנות לממשלה הנוכחית ונעצור בעד מאמצי מלחמה נגד ממשלת המנדט". איני יודע מי ניהל באומץ ובקנאות את המלחמה נגד עמדת הממשלה הנוכחית - מלבדנו. אבל חושש אני שגם חברינו יגררו אחרי הלך- הרוח העקר והחולני הרואה במלחמת-דברים ובאספות ובצעקות את מרכז הענינים, ולא בביצור מתמיד ועקשני של עמדתנו, גם בארץ וגם בגולה. אני אהיה מהאחרונים אשר אזלזל בחשיבות החיונית של החזית הלונדונית, אבל איני רואה בה - אפילו במומנט הנוכחי - חזית הכל. התבצרותנו בארץ והגברת תנועתנו בעולם, בשורה הראשונה בקרב הנוער - היא גם עכשיו.עומדת בעיני בשורה הראשונה. ברגע זה - דוקא מפני רוע מצבנו הפוליטי ועכוב העליה - עלינו לחשל את תנועתנוגם במובן האידיאולוגי וגם במובן הארגוני. עלינו להביא לגולה אתאאמונתנו בציונות גדולה הנשענת על צורך- המונים מצד אתר ועל יכולת-יצירתנו והאפשריות הכלכליות הגנוזות בארץ מצד שני, עלינו לחזור בפעם המאה והאחת על האמת הגדולה {0103-56} של תנועתנו. שעתידנו תלוי לא באנגליה ולא בערבים - כי אם בנו, בנו, בנו ! לדעתי, זוהי ההנחה העיקרית המבדילה בינינו ובין כל שאר הזרמים בציונות. מבחינה זו אני מיחס ערך רב לקונגרס העבודה שאנו מכנסים בימים הקרובים. אם נצליח להגיד בקונגרס זה את אשר עלינו להגיד, אם יעלה בידינו לתת ביטוי הולם גם למפעל אשר הקימונו בארץ וגם לרעיון אשר בשמו ולשמו עשינו אותו. אם נדע לפזר את המבוכה אשר השתררה במחנה - אני מאמין שנמלא תפקיד חשוב מאוד לשעה, ואולי לדורות. מה היה נותן ברגע זה קונגרס ציוני ? האם היה הקונגרס משמש הפגנה יהודית-ציונית כלפי חוץ ? האם היה במשהו מסייע לתגבורת-כוחות פנימית? האם לא היה נהפך לכיבוס-לבנים משמץ ועכור ? והאם לא היה מגביר את האכזבה והרפיון ? הבחירות שהיו בשבוע זה בגרמניה יש בהן ללמד אותנו הרבה מאוד. אחד עשר מיליון פשיסטים וקומוניסטים לעומת חמשה מליון שלפני שנתים, לפשיסטים בלבד תוספת של כמעט ששה מיליון קולות - זוהי התשובה שניתנה ע"י העם הגרמני לקריאת הקונגרס שלהם ברגע של מבוכה וחוסר עבודה. גם לעם עצום ואדיר היושב על אדמתו זוהי מכה איומה. בבת אחת העמדו בסכנה כל הכיבושים שהפוליטיקה האמיצה והנבונה של שטרזמן כבש במשך 8-7 השנים האחרונות. אבל גרמניה לא תאבד. יש להכתפים רחבות.גם לאחר מפלתה במלחמה העולמית. אולם תנועה רצוצה ונבוכה של עם דווי ותלוש כעמנו כשתתכנס בשעת רפיון ומשבר לקונגרס שבו הנציונל סוציאליסטים" שלנו יחד עם {0103-57} המזרחי יהוו בו רוב - ואלה הם הסיכויים בשעה זו לקונגרס - איזו מכה אנושה היה קונגרס שכזה מנחיל לתנועה! ויצמן חטא חטא גדול בישיבה האחרונה של הוה"פ בעוררו ללא-הכרח את הוכוח של מדינת יהודים, אולם ויצמן, עם כל לקוייו וחסרונותיו, הוא בכל זאת מלא חרדה לגורל התנועה והמפעל, ומכיר ברצינות המצב - אבל מה יתנו ומה יוסיפו ברגע חמור זה הפרבשטיינים והזבוטינסקים בדימגוגיה הזולה והמופקרת על "מדינת"-יהודים שאין בה לא אמונה בכוח העם, לא הערכה לקושי המצב, לא הוקרה למפעל, ולא רצון אמתי לפעולה. אם ישיבת ברלין היתה לא טובה, מובטחני שקונגרס ברגע זה, היה גרוע פי שבעים ושבעה. נחדל סוף כל סוף לחשוב מה יאמרו הרויזיוניסטים עלינו. יאמרו שאנו מפחדים מכוחם - ינעם לחכם. אולם עלינו להגין על התנועה, והיינו מתחייבים בנפשנו אילו היינו מרשים ברגע זה לכנס קונגרס רויזיוניסטי - כי גם גרינבום ופרבשטיין ידברו עכשיו בלשון רויזיוניסטית, והיינו מגלים את קלון התנועה בעולם, דוקא בשעה זו כשאנו מצווים לעמוד על נפשנו ועל נפש תנועתנו. אולם - שמא פשה הנגע הרויזיוניסטי גם בתוכנו? אולי חושבים גם חברינו שהג'סטה הגדולה והפרזה הגבוהה והפוזה ההירואית היא שתציל אותנו? אני נמנעתי בכוונה מנגוע בשאלת "ההסכם". בקונגרס תהיה לי ההזדמנות לברר שוב את השאלה הזאת, - אם עדיין לא עלה בידי {0103-58} לברר אותה עד עכשיו אין לי בטחון שיעלה בידי הפעם הזאת, אולם אנסה. אבל אין אני רואה גם שאלה זו כמרכז הוכוח בתוכנו. אני מצטער ומתפלא על שלא נתנו לך להביע דעתך בעתונותנו. הלוא גם אליהו חולק עלי וגםכתב נגדי בהפה"צ - והן גם הוא במערכת. ברם, זאת נברר אחר-כך, בשובי לארץ. הדברים נתארכו בין כך ובין כך, ועוד חזון למועד. הוכוח בינינו לא תם כנראה. שלום לך שלך ד. בן-גוריון