יומנים > יומן - מלא 17/01/1950

{P001} {0016-20} 17.1.50, יום ג' כה' טבת אשכול: א) ספיר ראה שיש בגרמניה אפשרות של רכישת צנורות בזול: 50 דולר הטון במקום 100, ואפשר מיד לקחת אותם. נחוצים דולרים 150.000 דולר. ב) תקציב הסוכנות - 40 מיליון ל"י, בתוך זה 6 מיליון פונט (3 קיבל כבר מהממשלה). הבטחון מקבל 50% ממגביות העולם, פרט לאנגליה, אמריקא וקנדה, זה מגיע ל2,3- מיליון ל"י. אשכול מבקש להעביר לו סכומים אלה. הדבר לא נראה לי - חשוב שלבטחון יהיו מקורות הכנסה מבחוץ ויקטן תקציב הבטחון של המדינה ממסים, ותקציב יותר אמצעים להתישבות ושכון - היוצרים נכסים, ויגדל הקרדיט של המדינה. - ישיבת הממשלה. - הזמנתי אמש מפ"מ. באו חזן, יערי, ארם, בן-יהודה, י. בן-אהרון, אמרתי להם שמשיחות אישיות שהיו לי עם חבריהם (יערי, חזן, י. בן-אהרון) יש לי רושם שהם רוצים להצטרף לממשלה, אך יש קשיים, והמו"מ עם מפאי לא התקדם בהרבה. החלטתי לעשות צעד להקל על כניסתם. צעד זה לא בא במקום המו"מ עם המפלגה, אלא מתוך חשש שלא יתגברו במו"מ זה עם המפלגה על הקשיים. כראש ממשלה לא השתתפתי ולא אשתתף במו"מ הבין-מפלגתי. במידה שיכולתי עזרתי לכך. הפעם אני פונה אליכם כראש הממשלה, שזכותי היא לפרק ולהרכיב ממשלה, בוויכוח על סקירתי עם פתיחת המושב קראתי להרחבת הקואליציה וקבעתי ששה יסודות (הקראתי בפני הנוכחים ששת היסודות) שנוסחו על ידי, אמנם מתוך התאמה להשקפתי ולקוי- היסוד של תכנית הממשלה, אלא בצורה כזו שלפי מיטב ידיעתי לא יתנגד במלה לתפיסתמפ"מ כפי שאני מכיר אותה. {0016-21} אם מפ''מ מוכנה לקבל יסודות אלה כיבוד לקואליציה - בלי פירוט יתר - אני מוכן לפרק הממשלה ולהרכיב ממשלה חדשה מתוך כוונה שבממשלה החדשה ישתתפו כל המפלגות, של הממשלה הזמנית. אם מי שהוא לא ירצה לא יפריע הדבר לקואליציה, אבל המטרה היא כל מפלגות הממשלה הזמנית. אין צורך שיענו לי מיד - אלא ישקלו ויתנו תשובה. בן אהרון בכל זאת ענה מיד: פירוש הצעתי שהם יכנסו כמיעוט לממשלה, וכשתתעורר שאלה על מסים וכדומה - יוחלט נגד דעתם, מה בצע איפוא, גם יערי אמר משהו מעין זהו. אמרתי להם שאיני רואה אפשרות בשלוש שנים אלה שיהיו רוב, אלא אם תחול מהפכה בלתי צפויה, ואם הם רוצים להיות רוב - הרי זה איאפשר אחנו. חזן קם אז ואמר שהם ישקלו הדבר ויתנו תשובה. אולי יצרפו הצעתי למו"מ עם מפא"י. אמרתי - שאל יערבבו אותי עם המפלגה, אם כי אני חבר המפלגה ולא אעשה דבר נגדה, אבל לא אפעל כראש הממשלה לפי הוראות המפלגה, כאשר נהגתי גם בסוכנות, והדבר ידוע לבר יהודה וי. בן-אהרון. בזאת נפרדנו. - בממשלה המשך הבירור "הדתי". - אכלתי צהרים עם מורגנטוי ומזכירתו ועם קפלן. מסרתי לו על צרכי הבטחון בחו"ל, וקפלן נתן לו תמונה מהמצב הכספי והכלכלי של המדינה: תקציב רגיל, בטחון וביטוח, יבוא ויצוא, הרחבת הייצור ובעיות היסוד של הכלכלכה. מורגנטוי כסר לנו תמונה מהמצב באמריקא וסיכויי המגבית וגם על שיחתו עם אציסון. למצרים מכניסים רק נשק "זעיר", והוא מקווה לשלום בינינו ובין עבדאללה. קבעתי אתו פגישה ליום ו', בשבת יאכל אצלי. {0016-22} - בערב שיחה עם בן-אהרון. הצעתי לדעתו לא מספיקה לכניסתם, כי יתעוררו שאלות מיד, ואם יחלקו הדעות יהיו במיעוט, או שיצטרכו לצאת או שיצטרכו להכנע, ואינם רוצים בשתי הדברים. שאלתיו: פירוש הדבר שאין אתם יכולים להצטרף לממשלה - אלא אם המפלגה תקבללמפרע תכניתם? לא נתן תשובה מניחה הדעת, אלא שאל אם אפשר יהיה להתיעץ בכל שאלה סין שתי המפלגות בממשלה. אמרתי לו שאני שולל סידור כזה, איני רוצה ממשלה בתוך ממשלה, אבל יחסים בין חברים (והרבה תלוי בכך מי יהיו חבריהם בממשלה) מאפשרים שיחות מוקדמות ובירורים לא מחייבים ולא קבועים, שבידם לסלק הרבה קשיים. - בערב באו אצלי רוקח וברנשטיין, מטעם הכלליים. ברנשטיין הביע פליאה על רצונו להצטרפותם. המצב הפרלמנטרי של הממשלה טוב, יש רוב גדול. בממשלה הזמנית עבדו יחד, כ. היה x רק ענין אחד - המלחמה, עכשיו העיקר שאלות כלכליות, ויש חילוקי דעות. הוא הציע לפני שנה יצוא חפשי של מטבע ויבוא מלאכותי של מצרכים, לשם הוזלה. לא שמעו לו. עכשיו זה כבר לא אפשרי. הם בינתיים גדלו פי שלושה, אולם בהרכב הממשלה נתחשב רק עם תוצאות הבחירות. מצטרפים אליהם רוויזיוניסטים ואנשי מפא"י ומכל החוגים. משרד התעשיה והמסחר נתרוקן מתכנו - הם איפוא יהיו אפס בממשלה, ולא יתחשבו עם דעתם, ובכן למה. אמרתי לו - שהמלחמה עם הערבים עברה לפי שעה - אבל עול הבטחון כבד כאשר היה, והתפקיד העיקרי - קליטת עולים - מחייב מאמץ עצום וכללי של כל החוגים הציוניים. ויש צורך במפ"מ ובכלליים לשאת בעול. המחלוקת היא בעיקר בבעית שני הסקטורים - הפועלי והקפיטליסטי, במשקנו, יש להשלים עם הצורך {0016-23} בשניהם, אי אפשר ליישב הארץ בלי סקטור חלוצי, ואי אפשר לבנות הארץ בלי הון פרטי, והממשלה מוכרחה לעמוד מאחרי שניהם. יהיו חילוקי הדעות, ויכריעו נגד דעתם - גם כשהם עומדים בחוץ מכריעים נגד דעתם, ואין הם בורחים מהמדינה. לא תמיד יכריעו נגד דעתם, כי המשותף מרובה על המפלג. עליהם לתת תשובה לגופה של השאלה: אם רוצים להצטרף, ואז נדון על התנאים.