יומנים > יומן - מלא 17/02/1938

{P001} {0139-44} 17.2.38 בחמש וחצי אה"ב ראיתי את ארצי סינקלר במשרדו ב"בית". עברתי לבירינת של מסדרונים ופרוזדורים ומדרגות ומעלות וכל מיני מבואים ומוצאים עד שבסוף הגעתי אליו. הוא ר שב מהמשלחת. הממשלה הודיעה להם שמצב הבטחון בארץ הוטב. הצבא פועל במרץ, אולם הד הנפוצה שכל המרד זהו רק ענין של אפנדים - אין לו שחר. יותר מחמש מאות איש - ממע האפנדים עצורים בעכו ובמחנות הסגר, ואף על פי כך המלחמה נמשכת. א.ס. שאלני עד כ {0139-45} זה נכון. אמרתי שבלי ספק אין זה ענין רק קבוצה אחת, אולם רוב העם, וביחוד הכפר עיפים ויגעים ורוצים לחוות ולעבוד במנוחה, אולם מקרי הרצח המרובים בקרב הערבים גופם מוכיח ש"המורדים" אין העם כולו אחריהם. שאלני אם נכון שהצבא פעיל. אמרתי- נכון, אולם באמצעים צבאיים בלבד אין לדכא טי כל זמן שמנהיגי הטירור יכלים לספר לעם שהממשלה נבוכה, מפחדת ונסוגה - השפעתם ע חלקים מהעם תתקיים. והספר הלבן חיזק את הכנופיות יותר מכמה משלוחי נשק וכסף. ביחס למדיניותה הודיעה הממשלה, השיבני ס., שהיא עומדת על דעתה שהפתרון היחיד הו חלוקה. הועדה תעבד תכנית, אולם הממשלה לא מתחייבת לקבל אותה. ואם תראה צורך תכ שנויים. לדעתה אין מוצא ארח ואשר לעליה - אין הממשלה רוצה לשנות את הסטטוס קוו עד שתהיה תכנית של חלוקה, ואז, אם גם לא תהיה מיד ממשלה יהודית - תגדל העליה ל רצון היהודים. אמרתי לו - פירוש הדבר "גיבוש" הבית הלאומי. ענה - אני לא מסכים לדעת הממשלה, אבל יש להתיחס בהגינות לעמדתה. אין היא אומרת גיבוש - רק באופן זמני, לתקופת המעבר עד שיוחלט על תכנית, אינם רוצים לשנות יח הכוחות. אין זאת אומרת שאנחנו מקבלים דעתה, אבל אין ליחס לממשלה מה שאינה חושב היא גם טוענת שהמצוקה בארץ אינה מאפשרת כל עליה, אמרתי לו המצוקה בעצמה היא במידה רבהפרי צמצום העליה. מבחינה פוליטית עלולה עמ הממשלה לאמץ אח הערבים למעשי השבתה (סבוטג') - למען המשיך את המצב הנוכחי שנו להם את העיקר - הקפאת הישוב היהודי. ס. הסכים שזה נכון והודיע שמלחמתם לא תפסק ויוסיפו ללחוץ על הממשלה. מפי לוריה ואחרים שמעתי אח"כ סיפורו של ווגוד על המשלתם. היו כארבעים איש - רבים מאלה שלא היו בישיבת הועד הפרלמנטרי. מצד הממשלה היו: נוויל וי.ו.ג. פת ווג' - בדרישת דומיניון פלשתינאי. אחריו דיבר קזלט על חוסר בטחון לחלוקה. בקר דיבר על המנדט - ותיקון תכנית החלוקה: הבטחת הגליל, הנגב, ירושלם והגשמת הטרנ בכוח. סינקלר דיבר על העליה. {0139-46} נוויל אמר: אני רואה שגם אתם אין לכם תכנית ברורה. אחד טוען דומיניון, השני השלישי חלוקה. א.ג. כאילו תמך בדברי בקר על חשיבות הטרנספר (?) הרושם של ווג בדעת הממשלה להמשיך במכסימום הפוליטי לאחר מרס (איני סומך על התרשמותושל ווג סינקלר הוא בלי ספק מסתכל יותר נבון!) שני באי כוח הממשלה הודיעו שהם עומדים חלוקה כפתרון היחיד. נכון שהשאלות הגדולות (גליל ועוד) תחליט עליה הממשלה, א צורך שהועדה תברר שאלות פיננסיות ועוד (וגווד טען נגד משלוח ועדה בכלל). - בערב נפגשתי עם מק-מיכל ב"דינר" של פלדין. ישבתי על ידו ושוחחנו כשעה וחצי על shop שאלני הרבה על תולדות חיי ויעצנו לכתוב אבטוביוגרפיה - שתשמש מקור אינספרסיה לבני עמי. ככל אנגלי הוא אדיב וידידותי, שלא ככל הפקידים - מגלה ורצון להתרועע. בעל הומור, מקשיב למדבר ואוהב לדבר בעצמו. לאחר הועידה נאם קצרות - כמובן לא- shop. לא היה אף פעם בארץ - ויצטרך קודם כל ללמוד. (יגיע לארץ ב3- למרס.) בנטוויט ישב ראש, וסקר פתח ב"וויכוח". א"י מבחינת הערכים אנושיים עולמיים ומבחינת אינטרסי האימפריה. המסקנה - יש לסמוך רק על מפעל היהודים ויצירתם, מחוסרי ערך ומשענת מח רצוף. קול. קולוויל התרעם על שמאשימים את הפקידות. באנגליה ממשלה דומוקרטית, ואם כתוכה מבוכה זוהי מבוכת העם האנגלי. אנשים פשוטים שואלים אותו מה לעשות וא להתיחס לרוב היהודי האנגלי. הם רואים ניגוד בין שתי זכיות. העם האנגלי אינ להשיג מטרה טובה באמצעים מגונים. קשה לאיש האנגלי להסכים למפעל יפה שלשם ב לעשות אפילו עול חלקי. האנגלי יש לו אהדה ל- [?] , וכך הם רואים את הערבי בארץ. על העם היהודי לוותר על חלק מדרישותיו ולהניע לידי הסכם עם הע סטיין ציין שתי הברירות: קיום המנדט, שעלול להפוך אח כל הארץ ליהודית בעיק גזירת מיעוט על היהודים. לא יתכן שהעם האנגלי ישלים עם בגידה כזו, ולכן אי מוצא אחר אלא חלוקה. {0139-47} אברמסון לימד אף הוא זכות על הפקידים: אין הפקידים צד אלא עושים כל אחד עבודתו במחלקתו. הוא היה מושל הדרום. שם רוב הישוב הערבי. כל כפר ערבי תבע ממנו איזו עזרה כשהוא ובמידת יכלתו ניסה לעשות.היה גם בצפון. יש הרבה יהודים - אבל אלה עש בעצמם את עבודתם ולא נזקקו לעזרת הממשלה... נוכח גם מוסה חוסייני - וביקש להפגש אתי.