יומנים > יומן - מלא 17/09/1965

{0203-01} ת"א, 17.9.65 בכיכר היכל התרבות בעוד יומים בחירות להסתדרות. הייתי בשלוש עשרה השנים הראשונות מזכיר הכללי של ההסתדרות, ואני במידה רבה אחראי למבנה ההסתדרות וחוקתה הנוסדת על מרכזיות קיצונית אבל מאז נשתנו התנאים. הצבור קטן, כמעט כולו מעור אחד: חלוצים מיוצאי מזרח אירופה. הוועד הפועל מוכר לכלם ומקובל כאבטוריטה עליונה ע"י כל החברים כמעט מאז גדל המספר - הנענה ל- 900,000. ציבור מגוון לפי עדות, לפי מעמד בצבור, לפי השכלתו ולפי מנהגיו. הרכוז אינו הולך הכמות הגדלה ולא טיבו של הצבור שהשתנה, ודרושים שינויים. אין אבטוריטה לא לוה"פ לא למועצת הפועלים ולא לועדי הארגונים שנבחרו אי- פעם ובחש שנוי יסודי במבנה. ארגונים מקצועייםאבטונומיים. בחירות אחת לשנתיים בכל ארגון -לא מנגנון מיושן, אלא נציגים מוכרים להסתדרות בחירות אחת לשלוש שנים - לא יחד עם הכנסת. מבקר ההסתדרות - כמבקר המדינה - נאמן על כולם, ולכן נבחר לא בכור פוט(?) אלא לפחות ב75-. עקירת הבורות בין חברי ההסתדרות כמו שנעשה בצבא. מה קרה במפא"י ומדוע הופיעה רפי? מדוע שללתי המערך - 1) השם מטעה - לא מערך לאחדות פועלי א"י - אלא קואליציה של שתי מפלגות נפרדות. {0203-02} 2) קואליציה משונה שלא היתה אף פעם. @ להסתדרות - רשימה אחת - ושתי סיעות - זוהי אונאת הבוחר. לכנסת רשימה אחת וסיעה אחת - אבל שוב קואליציה שהמיעוט מחייב את הרוב ולא להיפך. מה דרכה של הקואליציה הנוכחית - בסעיף הבחירות: כל סיעה חפשית (כלומר סיעות המיעוט לפי עמדתו - אה"ע ומפדל, הפעםהפכו הסדר - כל הסיעות הקטנות מחוץ לגדולה - היא כפופה לדעת המיעוט. כפיה לקבל דעת המיעוט - זהו חידוש שאיני מקבל. אמונתי היסודית מאז בואי ארצה. מאז בואי ארצה עסקתי באיחוד. הרצאתי הראשונה בועידת היסוד של מפלגת פועלי ציון (לפני 56 שנה) על אחדות - עליה מספר ישראל שוחט בזכרונותיו בספר השומר. הרגלי הגלות - המ וריות הארצישראלית מאז לא נשתנתה דעתי: הבדלי הדעותפרי החוץ. ההתלכדות פרי המציאות הארצישראלית. (הניגוד בין הפה"צ ובין פועלי-ציון פרי חו"ל - פה עשו כולם אותהמלאכה - מלחמה על עבודה עברית, על שמירה עברית, על שפה עברית, על שויון האשה, על התישבות עובדת (עד אז רק בעלי רכוש התישבו. 1907 נכנסה ההסתדרות הציונית לשה הפעולה המישבת - עד אז היתה זאת פיקא, יקא והון פרטי. רעיון האיחוד התגבר - בגדודים היהודים בימי מלחמת העולם הראשונה. המדובר על הגדודים המתנדבים שבאו מהארץ ומאמריקא (מאנגליה בא גדוד מגויסים ע"י המדינה) נפגשו שלוש החטיבות פוע"צ, ב"מ (ברל ויבנאלי) ואחדים מהפה"צ. קראתי מאמרו של ברל בקובץ בעבור לקראת הימים הבאים. {0203-03} הפה"צ ברובו נגד - חיכה לאנית מחו"ל של צ"צ שיהפכו אוחו לרוב, וכעבור שנה - הקמת ההסתדרות - שלב שני של איחוד פרי התערות הא"ית. בשנת ה30- הכיר הפה"צ בחוסר הטעם בקיומו הנפרד ושתי המפלגות התמזגו - מפא"י. זה הביא לידי הגמוניה של הפועלים בישוב ובתנועה הציונית. ע"י כך שתנועת הפועלים בארץ לא הלכה בדרכי תנועת הפועלים בחו"ל (בחו"ל התבדלות מעמדות - בועד ופוע"צ שמאל). בארץ - הפועל כוחו דגל כלל-האומה, והבעלי בתים מתבדלים הרצאתי במועצת המפלגה בכפר יחזקאל כח' סיוון תרצ"ב 1932. (מאמרי בהפה"צ 8.4.32, גליון 24). (בהרצאתי "המשבר בציונות ותנועת הפועלים) בכפר יחזקאל כח' סיון אמרתי: "הציונות הכללית פשטה את הרגל הציונות הבעלביתיח, שהיוותה עד היום רוב מנין ורוב בנין בהסת' ציונית ושימשה משען עיקרי לתנועה, הולכת ומתרוקנת מתכנה הלאומי ונהפכת לציוניות של אינטרסנט מעמדי: - נכס יקר היה לציונות הכללית אשר לא מידי הפועלים בא לו, ועליו היתה גאוותם "רעיון כלל ישראל" - הפועל היהודי בגולה התיחס בחשד או בהתנגדות לרעיון כלל ישראל - הפועל בארץ לא הלך בדרכי רבים מחבריו בחו"ל ולא רק נתן יד אלא עמד בראש הפעולה לארגון הלאומי הכללי, כי ראה עצמו אחראי לגורל העם כולו (הפה"צ, גליון 34, 10.7.32) (המשבר בציונות ותנועת הפועלים) והסקתי המסקנה שעלינו להיות רוב בהסת' הציונית , ועורך הפה"צ מחה מלים מאלה. הלכתי לפולין לארגון כל הסתדרות א"י העובדת לקראת קונגרס לו - ואם כי בשנת 1933 גברה הריאקציה בעולם - באנגליה נפלה ממשלת הפועלים ובמקומה באו השמרנים, {0203-04} בגרמניה השתלט היטלר, ובמזרח אירופה גברה התנועה הרביזיוניסטית נחלה תנועתנו נצחון מכריע בקונגרס היח' (1933) בפרג. לקונגרס יז' קיבלו 75.810 קולות מחוך 733.730, 69 צירים מחוך 240 והיינו לסיעה הגדולה ביותר. לאחר ששלושה חברינו נבחרו להנהלה בירושלים - משה שרת, אליעזר קפלן ואנכי, הרצאתי בועידת ההסתדרות בתחילת 1934 שיש שני תנאים להשתתפות פועליםבהנהלות ההסתדרות הציונית: א) נאמנות ליסוד מעמד הפועלים, ב) נאמנות ליעוד האומה כולה. אין ב"כ הפועלים יכל לשמש ההנהלה כשליח האינטרסים של צבור הפועלים בלבד, אם אינו יכל לשמש צורכי התנועה כולה ולראות עניני העם כולו כעניני ההנהלה ולהיות שליח העם כולו בענין הנוגע לכלל האומה -אין הוא רשאי להכנס להנהלה לגורל העם אנו אחראיםלשליחות אנחנו עושים", ומאני מאמין זה לא זזתי כל ימי עד שקמה המדינה, ומאז קמה המדינה עד היום . בקונגרס העשרים, בשנת 1937 הושמעה בפעם הראשונה הצעת הוועדה המלכותית על הקמת מדינה יהודית על בסיס חלוקה בינינו נתחלקו הדעות, אני הייתי בעד וידידי הקרוב ביותר, ברל כצנלסון, היה נגד, זה לא הפחית החברות והידידות בינינו. ואחרי וויכוח רב נתקבלה החלטה מוסכמת כי "הקונגרס מיפה את כוחה של ההנהלה לנהל מו"מ לשם בירור התוכן המסוים של הצעת הממשלה ליסוד מדינה יהודית בא"י, ואם תסתכם תכנית מסוימת ליסוד מדינה יהודית תובא ההצעה לקונגרס שיבחר מחדש לשם דיון והחלטה". {0203-05} אולם ממשלת צ'מברלין ביטלה אח תכנית החלוקה, ובמקום זה פרסמה בשנת 1939 במאי את הספר הלבן. באותה שנה פרצה מלחמת העולם השניה עם פלישת גרמניה לפולין ביום 3 בספטמבר. בפגישה שהיתה לי 5 ימים אחרי זה עם ראשי ההגנה אמרתי: "בעמדנו עכשיו על סף המלחמה עלינו להבהיר לעצמנו את הדרך בה נלך והמטרה לה נשאף. מלחמת העולם הראשונה הביאה לנו הצהרת בלפור. הפעם עלינו להביא לידימדינה יהודית. מטרתנו הפעם אינה יכולה להיות נוסחה, ולו תהא המשוכללת והאידיאלית ביותר. הפעם עלינו לחתור לקיים את ביצועה של עובדה: עובדה של מדינה יהודית. והדבר השני שהמלחמה מטילה עלינו הוא - הקמת צבא יהודי. - ואמנם אחרי מאבק של ארבע שנים קם החו"ל - כפי שקראנו אז לבריגדה, חטיבהיהודית לוחמת. ואשר לספר הלבן אמרתי: עלינו להלחם בספר הלבן כאילו לא היתה מלחמה. ועלינו לעזור לאנגלים במלחמה נגדהיטלר כאילו לא היה ספר לבן. הלכתי לאמריקה ובועידת כל ארגוני הציונים באמריקה במאי 1942 במלון בילטמור נתקבלה התכנית לדרוש בסוף המלחמה הקמת קומונוולט יהודי כפתרון היחיד של בעית העם היהודי, ולאחר שתכנית זו נתקבלה באמריקה היא נתקבלה גם באנגליה, בדרום אפריקה ובכל שאר הארצות שלא היו כבושות בידי הנאצים, ואז הבאתי תכנית זו לוועד הפועל הציוני שנתאסף בירושלים באוקטובר 1942 (לפני 23 שנה), והוא הפך אותה לפרוגרמה הציונית הרשמית. בועידת כפר ויתקין של מפא"י שנתכנסה כעשרה ימים אחר הוה"פ הציוני אושרה תכנית זו בניגוד לסיעה שקראה לעצמה בשם אה"ע, לאחר שנתפלגה מהמפלגה. {0203-06} בשנת 1944 עמד להתכנס בלונדון קונגרס פועלים בינלאומי בהשתתפות פועלי בריח הארצות וארצות הברית, ובוועד הפועל של ההסתדרות שהתכנס בפברואר 1944 לבחור צירים למועצה הציעה מפלגתנו לחייב את משלחתנו לתמוך בקונגרס זה בתכנית הפוליטית של ההסתדרות הציונית - כלומר תביעת קומנוולט יהודי באייי. סיעה ב', השומר הצעיר ופועלי ציון שמאל התנגדו לכך. בקונגרס הציוני הראשון שלאחר מלחמת העולם השניהבדיצמבר 1946 הציע אליעזר פראי בשם השה"צ (עדין מפמ לא היתה קיימת אז) "התנועה הציונית תדרוש את שיתופן של בריטניה, ארצות הברית של אמריקה וברית המועצות בתורת נאמנים מטעם האו"מ על א"י". הצעה דומה לזו, בנוסח שונה קצת, הציע גם בן-אהרון בשם אה"ע ופועלי ציון שמאל. אולם הרוב קיבל תכנית בילטמור. במאי 1947 הוזמנתי על ידי ציוני אמריקה לבוא למועצת עצרת האו"מ שדנה על הצעת א"י ועמדה לבחור משלחת לבדוק בעיה זו. נפגשתי שם עם הציר הסובייטי גרומיקו. הוא השמיע נאום בעצרת האו"מ, נאום שהסתיע את כל העולם. הוא אמר: "יהא זה בלתי צודק אם לא נתחשב בשאיפה זו של היהודים למדינה משלהם ונשלל מהעם היהודי את הזכות להגשמת שאיפה זו. שלילת זכות זו מהיהודים אין להצדיק, ביחוד אם נביא בחשבון כל מה שעבר עליו במלחמת העולם השניה". וכשהרצאתי בשובי לארץ באספת הנבחרים במאי 1947, לפני בוא ועדת התקירה של או"מ לארץ - המשיך וסיפרתי על דברי גרומיקו - המשיך השה"צ להלחם על מדינה דו-לאומית, וסיעה ב' או אחדות העבודה, כפי שקראה לעצמה אז, דרשה מנדט בינלאומי (כלומר מנדט בריטי אמריקאי ורוסי) במקום המנדט הבריטי בלבד. {0203-07} וכשנתאסף הוה"פ הציוני באבגוסט - ספטמבר 1947 נתפרסם הדו"ח של הוועדה. ורוב הוועדה הציע מדינה יהודית על בסיס של חלוקה הצביעה מפא"י ורוב הופה"צ בעד מדינה, ומפ"מ, אחדות העבודה והרוויזיוניסטים הצביעו נגד. ורק לאחר שעצרת האו"מ החליטה ב29- בנובמבר - ברוב של יותר משני שלישים, ובתוכם ארצות הברית וברית המועצות - הסכימו סוף גם מפ"מ (אז השה"צ והקבוץ המאוחד היו כבר מאוחדים במפ"מ) ליסוד המדינה, אבל הגישה הספטנטנית (?) שציינה שני קבוצים אלה לא נפסקה גם עם הקמת המדינה. ונטיה זו נתגלתה כשבאנו להקים צבא הגנה לישראל - תנאי להיות שר בטחון. השומר - ההגנה - צה"ל - הוויכוח - פלמח - הפורשים - לחי ואצל - תמיכת יצחק גרינבום - חוסל המטה באוקטובר חיסול אצל 20.9.48 - חיסול המטה של פלמח באוקטובר. כשהגשתי חוק שרות הבטחון ביום 15.8.49 והסברתי שבעית הבעיות של צבאנו הוא באיכותו העליונה - איכותו המקצועית הארגונית, החלוצית, המוסרית והאינטלקטואלית - חלק עלי ריפתין בשם מפ"מ (שאז כללה גם את אה"ע, והוא דרש צבא "עממי". כידוע נקראו המדינות הקומוניסטיות שמחוץ לרוסיה בשם דימוקרטיה "עממית". אחר כך בא הוויכוח בכנסת כשהצעתי חינוך ממלכתי במקום חינוך של זרמים שונים שהיה נהוג בישוב לפני המדינה. בסעיף השני של חוק החינוך הממלכתי קבענו - וזה היה הסעיף היחיד שנוסח על ידי, השאר נוסח על ידי פרופ. בן-ציון דינור, שהיה אז שר חינוך - {0203-08} כי "החינוך ישתת על ערכי חרבות ישראל והישגי המדע, על אהבת המולדת ונאמנות למדינת ישראל ולעם ישראל, על אימון בעבודה חקלאית ובעבודה, על הגשמה חלוצית, על שאיפה להבריה בנויה על חירות, שויון, סובלנות הדדית ואהבת הבריות". מפ"מ חלקה על חוק זה, ודרשה בתי ספר של זרם עובדים לחוד וזרם כללי לחוד, כמו שהיה לפני המדינה. רחוק אני מלשלול זכיותיהם של שני הקבוצים - המאוחד והארצי - שהם בעצם מהווים את אה"ע ומפ"מ - בהתישבות, בהגנה וגם בצהל. אבל הם נשארו עד היום כיתות, עם תפיסה סקטנטית, ואינם רואים השליחות הלאומית שמוטלת על תנועת הפועלים, ולמעשה אם כי לא להלכה זרה להם השאיפה להיות לעם. ומה שקרה במערך - שהרוב במפלגה נכנע לתפיסה הכיתתית של אה"ע לא אכנס פה להסביר הנימוקים ההיסטוריים והאישיים של התרחשות זו, - וחברי ואנכי שפרשו מהמערך והתארגנו ברפי נשארנו נאמנים לעיקר המרכזי של תנועתנו, - זו שהבעתי כאשר נבחרתי בפעם הראשונה להנהלה הציונית והבעתי אותה בועידת ההסתדרות שנתכנסה אחרי הקונגרס הי"ג בשנת 1933, כי הנאמנות ליעוד הפועל כרוכה בנאמנות ליעוד האומה, ובפעולתנו אנו צריכים לזכור כל הזמן שאנו עושים שליחותו של העם, ולכן שאיפתנו היא ממעמד לעם ולא ממעמד לכת. שתי נסיות אלה נאבקו כל הזמן בתנועתנו, וכשגברה המגמה הכיתתית שבאו באה"ע - והיא באה לידי בטוי במערך, גם בסידורים כלפי ההסתדרות רשימה אחת לפני הבחירה ושתי סיעות לאחר הבחירות אם הרוב לא ישמע למיעוט. וגם בבחירות לכנסת - כפית המיעוט על הרוב לשמר את משטר הבחירות המסייע לרבוי סיעות ומונע ליכוד ורכוז העם בשתי מפלגות עיקריות, {0203-09} אחת הרוצה בשמירת הקיים, כשמרנים באנגליה, והשניה שיש לה חזון התמורה, כמפלגת העבודה הבריטית, וכל אחת מהן נאבקת על רכישת רוב העם באמצעים דימוקרטים - ראינו צורך להיות נאמן לתוכן ולערכים החברתיים והלאומיים שהם היו בשבילנו תוכן המפלגה ולא המסגרת שהתרוקנה מערכים אלה. אנו פנינו לתמורה אבל לא בכיוון הפוך ממעמד לכת, אלא ממעמד לעם ומה שאמרתי בכנסת כשהבאתי חוק שרות הבטחון אני אומר לעם: עלינו לשמור על איכותנו, איכותנו המוסרית והאינטלקטואלית, כי באלה כוחנו, ולא נתן לזלזל באמת ובצדק, כשם שלא נלאה להעלות משנה לשנה הרמה החינוכית, הטכנית והעלאת פריון העבודה, שהוא התנאי ההכרחי להעלאת רמת החיים ולעצמאותנו הכלכלית וגם לבטחוננו. כי בטחוננו תלוי בשנים: הגדלת כוחו המרתיע של צה"ל - והגברת מעמדנו הבינלאומי, ולמען שני אלה עלינו להקפיד על הטוהר המוסרי של מוסדות המדינה, לעקור מתוכנו כל פחד ורמיה, ולשאת ברמה ובכנות דגל הצדק, האמת והשאיפה של תנועת הפועלים החלוצית ליהפך לעם שיהיה ראוי לנבואת ישעיה שאמר: ואתנך לברית עם ולאור גויים. {0203-10} שרת בכנסת על קיביה, ביום 17.12.53 (דברי הכנסת 5 עמוד 20 ) בישיבת המזכירות ביום 31.12.60 אמר אשכול, לאחר ששמע קריאתי מפי אלמוגי: "- - הופיעה הצעתו של רוזן (על ועדת שריס) - עלי להגיד כי חברים ידעו במשך כל הזמן, ואני בוודאי ידעתי, שלבן-גוריון לא נראה המהלך הזה - והוא עמד בשלו: ועדת חקירה בצורה משפטית. - בן-גוריון טען כל הזמן שזו לא דרך והוא מתנגד לה. אבל הוא היה מתבטא גם בשיחות אתי: טוב, תבוא עליכם ברכה. אני יודע את דעתי, זה לא ייגמר בכך - במשך השבועות הללו, וזה היה שש, שמונה, עשר פעמים, ידענו שלבן-גוריון לא נראה הדבר". אלמוגי אמר מיד אחר דברי אשכול: "אני רוצה לומר שבמשך כל הזמן לא היה רגע אחד שבן-גוריון לא הודיע כי בלי ועדה משפטית הוא לא יהיה בממשלה הוא אמר: טוב, תעשו כרצונכם. הוא אמר כמה פעמים: טוב, תקימו ועדת שרים - בלעדי, אולם המפלגה רשאית להחליט. הוא לא פסק במשך כל הזמן - וזה איננו כבר חדש אצלו, כי הוא בממשלה כזאת לא יוכל להיות" (עמוד 16). (אח"כ יש וויכוח מענין של חברים והצעות של גוברין (עמוד 26). ' התפטרות מ. שרת ממשרד החוץ 18.6.56 לדברי הכנסת כרך 20, עמוד 2042). ביום 19.6.56 בתשובתי אמרתי: "בזמן האחרון שעניני הבטחון במדינה החריפו באופן יוצא מן הכלל, וגם נתרבו סכנות מדינות החוץ יותר מאשר מקודם - הגעתי לידי מסקנה כי עכשיו הכרח לטובת המדינה שתהיה התאמה מלאה - עד כמה שזה אפששר מבחינה אנושית - בין משרד החוץ וכין משרד הבטחון, ונחוצה עכשיו הנהגה אחרת למשרד החוץ - - אם כי כחבר, וכחבר ותיק, אני מצטער על כך מבחינה אישית - אבל מבחינה ממלכתית אני רואה ברכה בדבר, הדבר מועיל למדינה". {0203-11} שאילתהא בכנסת על דברי לבון על עשרות קצינים וכו' - ביום 23.11.60 כרך 30 של "דברי הכנסת", עמוד 308-317. בישיבת המזכירות ביום 16.12.60 הודיע אלמוגי (אז מזכיר המפלגה): "ברגע זה קיבלתי מכתב מב.ג. וזה לשונו: "למזכירות המפלגה שלום וברכה. לצערי הרב לא אוכל להשתתף במזכירות, אבל אני רואה צורך להודיע לכם כי הידיעה שנתפרסמה שלשום ב"מעריב" כי הודעתי במזכירות המפלגה שלא אבוא לעצרת בת"א מפני שקבלתי הזמנה שיגרתית היא בדותה אוילית המתפרסמת בעתון זה בהשראה מסוימת. מ"מעריב" הועתקה בדותה טפשית זו בעתונים אחרים. לא באתי לעצרת המתנהלת על ידי פנחס לבון מסיבות שאודיע בבוא הזמן המתאים למזכירות, בכל אופן לא לפני שמעי מסקנות"ועדת השבעה" בממשלה, ולפני השמיעי באזניה מה שידוע על תעלולי פנחס לבון בשני החדשים האחרונים ובימי כהונתו כשר הבטחון. הפעם רציתי רק להגיד לחברים שצורף הזמנה לעצרת "שיגרתית" או "מכובדת" מענינת אותי כשלג דאשתקד, ובעצרת שאני חושב שעלי להשתתף בה, - אשתתף בה גם בלי הזמנה כל שהיא, ככל חבר ההסתדרות או חבר המפלגה. בברכת חברים, ד.ב.ג." (עמוד 14-15) {0203-12} בני יבנאל שנפלו במערכות הבטחון גדליהו גלר ) יהודה אלייביץ) 1936-9 משה זלמן בן-ששון מנחם גורדון סירת הכ"ג מנחם לינף במאבק מנחם שמושקין פריצת הדרך בליביה דב קרנר שיירת הדסה אברהם רזניק מעברות הירדן ע"י גשר ישראל תמרי ירושלים - שירות עזריה סגל בקרב על הדגניות צבי לבקוב בקרב על משטרת צמח יוסף בלומברג בקרב על ליביה רפאל כהן בקרב על ליביה אבשלום שלחמוסר בקרב על ליביה צבי מוצניק בקרב על ליביה צבי סיגה נפל במלוי חפקידו יונתן אברמזון נפל בכבוש הגלילי (ינוח) דור קוסטוצקי תקופת הפדיון יצחק בילט נפל במילוי תפקידו ראובן חורקין נפל ע"י מסתננים יעקב אלישע נפל ע"י שמר הגולן בפעולת מודיעין חנה קימחי שרות לאומי יצחק שרון מלוי תפקידו