יומנים > יומן - מלא 18/02/1938

{P001} {0139-48} לונדון, 18.2.38 גאוליק יקרה שלי - מכתבך צער אותי מאוד מאוד. איני חושש למחלה שלך - מובטחני שהיא תעבור אחרי טיפו מתאים, אבל אני רואה שקשה לך מאוד לשאת פגעי-החיים הראשונים שנתקלת בהם בראשית צעדיך ברשות עצמך. כמוך אני רואה שסיכוייך לקבל מיד בגמרך חוק לימודיך משרת-הוראה הם קלושים מאוד. אבל גאוליק - אל יפול רוחך, החיים הם התאבקות קשה - ויקרה. ואל תבהלי. אין לך הכרח למהר בעבודת הוראה. מוטב שתוסיפי ללמוד. לאו דוק בבית ספר. הלימוד האמתי מתחיל כגומרים בית ספר. עליך לקרוא הרבה. כמעט שעוד לא קראת כלום. ספרי הלימוד אינם מספיקים. לצערי הספרות העברית עודנה דלה - אבל גם טרם דלית. עליך לקרוא גם באנגלית - במקצועות שאינם בעברית. היה טוב אילו יכלת לעבוד זמן מה בקיבוץ - ולאו דווקא בהוראה אלא עבודה ממש. נחוץ מאוד שיהיה לך מו ממשי מה הם חיי עבודה ומהי התיישבות ומה הס חיי קיבוץ. עוד תספיקי לעסוק בהוראה עוד כל החיים לפניך. יש דברים שאי אפשר ללמוד מספר. אין כספר החיים - ואם מראשית עמדך על רגליך תשתקעי בהוראה יצטמצם עולמך. לאשרך אין מצבך הכלכלי מכריח אותך להתקיים על שכר עבודתך. אם כי את מתאוננת כבר ששכרו עמנואל לא מספיק לכם הרי יש לכם לאשרכם עדיין הורים, שישמחו לעזור לכם. בשבילי בכל אופן עודך הילדה הקטנה שלי ועוד זמן רב לא אתרגל לרעיון שאת אשה הדו בעצמה לקיומה. {0139-49} זכית שיהיה לך בחור יקר ועדין כעמנואל, וגם הוא, מובטחני, לא ירצה כ מיד רתומה לעבודה בשכר. את השמלה אקנה לך באנג. אבל דרושה לי המידה שלך. אם הדברים שאת מבקש בתל-אביב אני בוחר לקנותם שם, אינני אוהב לסחוב אתי דברים, ומוטב לה מאשר בחו"ל. הרואה את אמא לעתים תכופות? גם בריאותה מדאיגה אותי. ואשר לי, גאוליק, יש לי גם לי צרור הגון של דאגות קשות. אני שולח לא ואת השיחות שלי עם אנשים שונים - ואם את מתענינת בפוליטיקה תקראי או המצב לא משמח - אבל לא מיואש. הסיטואציה העולמית אינה לטובתנו. אנגל עכשיו בשאלות עולמיות קשות. מלחמה בסין, מלחמה בספרד גרמניה בולעת אבסטריה - ומחר אולי יגיע תורה של ציחוסלובקיה. כולם שרויים בפחד מל מתחצף וחותר תחח אנגליה בים התיכון, והערבים יודעים זאת ומנצלים קשי אותה שאם לא תחסל את תמיכתה לציונות - בין בצורת קיום המנדט ובין בצ יהודית - יתנו הערבים יד לשונאי אנגליה. אולם יש לנו גם ידידים, וגם כוחנו העצמי בארץ ובעולם אינו אפסי. אולם אנו עומדים עכשיו במלחמה קשה מאוד. איני יודע כמה זמן אשאר כאן. החברים רוצים שאשוב לועידת המפ במשך שבועים יתברר המצב. שלום רב ונשיקות לשניכם, אבא.