יומנים > יומן - מלא 18/08/1953

{P001} {0025-41} 18.8.53, יום ג' ז' באלול בבוקר עליתי ירושלימה, ואה"צ עבדתי במשרד. היו לי שלושה ביקורים. - גברה שולץ עתונאית. מקבוצת הניישון. היא רוצה להביא תזכיר על מדיניות ארה"ב במזרח התיכון שנחתמו עליו חשובי אמריקא - הכוונה העיקרית - להתנגד למתן נשק לארצות ערב. היא הציגה לי שורה של שאלות. דיברה כבר לפני כך עם אנשי הצבא ועט לבון, אבל ליתר בטחון רצתה לשמוע דעתי על כמה בעיות: 1) מח הן התוצאות של זיון הערבים 2) האין להשתמש בסכסוכי הגבולות למען הכריח חערבים לעשות שלום. 3) היתכן מו"מעם ערבים מבלי שיטילו זאת כגזרה מטעם מדינות המערב. 4) מה הם תנאי השלום 5) מהי עמדת ישראל בסכסוך מזרח-מערב, ואם נתן בסיסים כשתפרוץ מלתמה. 6) לאתר חידוש יחסינו עם רוסיה - כיצד נעצב מדיניותנו כלפי ארה"ב. 7) מה אנו רוצים מארה"ב. אמרתי לה שאני עכשיו מחוץ לממשלה ואגיד רק דעתי האישית. זיון יש לו רק ת'קיד אחד - להלחם. אין זה מכשיר לחינוך ילדים או להבראת העם. ואם ניתן נשק לערבים, הוא ניתן להכשירם למלחמה. ברור - גם מדברי דלס וגם מדברי סטיונסון - שהם אינם מוכנים להלחם לא על דימוקרטיה ולא על קומוניסם. אבל שואפים להלחם בישראל, והנשק ניתן אך ורק להלחם בינינו, בין שזוהי כוונת הנותנים ובין לא. {0025-42} אין בדעתנו להשתמש בסכסוכי גבולות לאיזו מטרה מדינית שהיא - אלא להפסיק מעשי הרצח, ולדעתי אם לא יפסיקו מרצונם הטוב - עלינו לעשות הכל למען הפסיקם. יש הכרח בידינו לעשות זאת. לשם כך דעתי היא שיש להשתמש בכוחנו אבל לא לממרה אחרת. צרכנו המרכזי הוא פיתוח הארץ לעצמאות כלכלית, לשם כך - ומטעמים אחרים - אנו רוצים בשלום. מטרה מרכזית זו תרתום כל כוחנו להרבה זמן, ואין לנו לעסוק בהרפתקאות. אם יתכן שלום - קשה לדעת. אבל אינו מן הנמנע - אם נתגבר מבחינה כלכלית ולא יותן נשק לערבים. תנאי השל ום - הםשלום . אנו רוצים בקואופרציה יהודית ערבית. אני מאמין שזו תהיה לברכה לנו ולערבים. רק זאת ניתן, אך לא דבר אחר. לערבים אין מחסור בטריטוריה. הנחות בנמלים? באופן הדדי. ' ואשר למצב בעולם - אנו רוצים שיהיה שלום, אבל זה תלוי רק בשנים, - בברית המועצות ובארה"ב. אנו נילחם אם מישהו יתקוף רבונותנו או המשטר הדימוקרטי, ונלחם יחד עם אלה שילחמו על דברים אלה. חידוש היחסים עם רוסיה לא שינה כלוס ביחסנו, כי לא אנו ניתקנו היחסים. אני מאמין בארה"ב ובשליחותה למדות מק-קרטי (היא העידה לי שסכנת מקרטי יוחד חמורה משאני חושב), בעולם. אבל אם ארה"ב תדרוש מאתנו משהו נגד מצפוננו - נאמר לה: לכי לעזעזאל עב כל עזרתך הכספית. לא נקבל פקודות ממישהוא. זה יהיה סילוף כל ההיסטוריה היהודית. אין אנו מדינה בלקנית. אנו יורשי האומה היהודית. {0025-43} מארה"ב אנו רוצים שתעזור לנו להגיע לעצמאות כלכלית, תעזור לערבים לחיזוק האלמנטים הליברליים והדימוקרטיים והטבת החינוך והבריאות, אבללא זיון. - אה"ב בא אצלי גס. בתחילת השבוע הבא הוא יוצא לארה"ב וישוב בסוף ספטמבר. רוצה להביא עוד שני מומחים: לתעשיה ולתחבורה. בכל יום ה' בבוקר יושב עם אנשי האוצר: אשכול, ספיר, הורביץ, רביב, פוטנקין, ארנון. נפגש גם עם ברנשטיין, ספיר, לבון. היחסים את כולם טובים. לרוב מסכימים בכל - אך לא פועלים למי ההסכם. עוסק עכשיו בבעית ייצוב המחירים. האמצעים לכך, אחד משלושה אלה: 1) הגדלת המסים למען שיהיה עודף המנכה על הוצאה. מס הכנסה בארץ הוא רק 8% של ההכנסה הלאומית. בארה"ב - 18%. ההכנסה הלאומית בישראל היא בערך 1200 מיליון ל"י. הממשלה מוציאה 33% מהכנסה זו. בארה"ב מוציאים 30%. 2) על ידי צמצום האשראי. 3) ע"י צמצום ההוצאות של הממשלה. למעשה עושים ההיפך מכל שלושת הדברים: מקטינים מסים, מרחיבים אשראי, מגדילים הוצאות הממשלה. הזמנתי אתו עוד שיחה אחת לפני צאתו לארה"ב. - אח"כ בא אצלי לבון. מ.מ. בא אליו. התאונן שכאילו לא רוצים בו. לבון סתר הנהחה זו. אז הציג מ.מ. דרישות: 1) סידור יחסי המשרד והמסה. 2) מינויים בצבא ע"י הרמטכל (הכוונת העיקרית למשה דיין וליצחק רבין). הוא גם שאל אם המפלגה עוסקת בעניני הצבא. לבון אמר לו ששר הבטחון לא הביא אף פעם בעיות צבא לפורום מפלגתי. לבון דורש מפנו החלטה מהירה בענין המטה והמשרד.