יומנים > יומן - מלא 18/09/1938

{P001} {0141-42} 18.9.38 החששות הקשים ביותר ביחס למזימות "השלום" נעשים יותר ריאליים. כבר מדברים בגלוי על ריסוק ציחוסלובקיה לא רק הסודטן - אלא החבל הפולני וההונגרי יקרעו מעל צ'חיה ויסופחו לארצות השכנות. כלום דרשה. הכנעה זו לרצון היטלר - טיסה סנסציונית לברכטסגדן? לונדון, 18.9.38 למ. גורדון - שלום. לפני מכתבך מיום 7.9.38 על התחלת הדפסתו של כרך ד' של "כנסת". לצערי אינייכל למלא את מבוקשך. אין פה תחת ידי שום החומר. אח כל נירותי הנחתי בביתי, ולפני שו לארץ לא אוכל אפילו לדעת אם יש תחת ידי דבר הראוי לדפוס או לא. אס החומר לא ידרש לכם לפני נובמבר - אני מקווה שאיהיה חזרה בארץ זמן רב לפני כך תודה רבה על משלוח חוברת "מאזנים". אני רואה שו. קופמן ממשיך אח בירורו המילולל על שאלהלי י שאינה מובנת לו כלל. בב"ש - ד.ב.ג. {0141-43} לונדון, 18.9.38 לי. בן-צבי - שלום קיבלתי את מכתבך מיום 8.9.38. מהפרוטוקול של ישיבתנו עם הרב הרצוג והרב ברלין (שצוויתי לשלוח לך, ואני מניח שקיבלתיו) תראה שהצגתי שאלה זו להרב הרצוג: אס הוא בא הנה בשם משרד הרבנות או כאיש פרטי או כחבר המזרחי. הוא ענה: בשם משרד הרבנות. אני פקפקתי בכנות התשובה, אולם לא היה וי כל חומר רשמי לסחור אותה. ומן הראוי שהועד הלאומי יברר שאלה זו עם הרב הרצוג לאחר שובו. אנו מחייבים מיד להפסיק את תיאבונם של משרדי הרבנות להתערב בפוליטיקה. אין אנו יכלים להודיע לועדת החלוקה שהרב הרצוג אינו מופיע בשם הכנסת; אם יש לעשות זאת מוטל הדבר על הוה"ל, אולם מסופקני אם ראוי הדבר בכללו. ב ב ר כ ה, - ד.ב.ג. לונדון, 18.9.38 לא. קפלן - שלום! הריני מעביר אליך את מכתבו של רייס בדבר החצי השני של המלווה שהבטיח לו הד"ר רוטנשטרייך בשם ההנהלה. כבר אמרתי לך באנטוורפן שעד שראיתי את מכתבו של ד "ר רוטנשטרייך בידי רייס באנטוורפן לא הייתי באותו זמן בארץ, או משום מה לא יכל היה חברנו המנוח להתיעץ אתי בענין זה; אולם לאחר שהד"ר רוטנשטרייך התם על התחייבות זו בשם ההנהלה הציונ - עלינו לקיים אותה בגדר התנאים שקבע הד"ר רוטנשטרייך. בב"ה - ד. בן-גוריון. {0141-44} לונדון, 18.9.38 לח' א. רייס, וורשו - רייס יקר, אני מאשר קבלת מכתבך מה11.9.38- בדבר המלווה לעתון. העברתי המכתבך לקפלן בצרוף חוות דעתי שההנלה חייבת לקיים הבטחת הד"ר רוטנשטרייך לפי התנאים שהוא קבע במכתבו אליך. בדבר הכנוס בפולין אני מסכים לדעתך, וכפי ששמעתי יתכן ששרתוק יבוא ליום או יומ לפולין. מה מצב הרוחות בתנועתנו וביהדות הפולנית בכללה?? בב"ה - ד.ב.ג. לונדון, 18.9.38 משה - תחילה - שני דברים איש"ים. א) באנטוורפן נפגשתי עם ליכטהיים, ושוחחנו על הצעת גולדמן למסור לו במחלקה הפו הקשרים עם התנועה, בכתב ובעל פה. אמרתי לו, שלדעתי יש צורך בתפקיד זה, שאינו מתמלא עכשיו כדבעי, וגם נראה לי שהוא מתאים להפקיד זה וראים עבודתו בקושטא (לפ המלחמה) ופעולתו בהנהלה. אפס אני רואה בו פגימה חשובה: אי-ידיעתו עברית. לא רק שאין הוא יכל לכתוב עברית - ולחקל גדול של אנשי התנועה יש לפנות בעברית - גם אינו קורא העתונות העברית, וקשה יהיה לו לעמוד כהוגן על המצב בארץ, וגם תכב עליו הקריאה בעתונות מהמתלקה הערבית שהן כולן בעברית, ויש לחשוש לכשרון פעולתו מפני כך. הוא הודה בלקוי זה, אולם לדעתו יש בידו לתקנו במידה ידועה בעזרת בתו היודעת הי עברית ואשר היא תקרא לפניו תה החומר העברי. אם נשקול את החיוב והשלילה - מכריע לדעתי החיוב. {0141-45} הוא יבוא לראותך וביקשני לכתוב לך. אמרתי לו דעתי, אבל הוספתי שהחלפה תתקבל רק לאחר שידבר אתך. ב) יש בחור אחד ריצ'רד אלטמן: שנולד בפולין, נתחנך בגרמניה, גר בקהירו, מבקר תכופות בלונדון וקרוב למלכות אבן סעוד. הוא הפגש אותי עם הציר הפיז והבת ו נוכח בשעת השיחה. הוא חוזר לקהירו, ואולי יבוא לירושלם. אמרתי לו שמן הראוי שיפ אתך. ועכשיו מלים אחדות על המצב. כשנפגשתי עם חיים בלא-קרוא בדרכי ללונדון - מצאתיו מדוכא כמעט מיואש. הידיעות שמסרתי לו לא עודדו אותו כמובן. פרט אחד לא סיפרתי ל עד היום הזה: שלפי המקור שלנו יש (או היתה) מחשבה לצרף כעבור זמן ידוע הנגב המנדטורי למדינה היהודית. חששתי שהוא מיד יאחז בסיכוי זה ויחליש מלחמתו על הגלי הוא ראה אז הזיח שחורה מאוד: הועדה הציע לנו תכנית שאין לקבלה, מ.מ. חלש בטבעו ובמעמדו בקבינט, ואין לקוות ממנו כלום. בוויל על פי מהותו דומה לאנשי הועדה - א בלי שאר רוח, לא מ.מ. ולא מיניסטר אחד ירצה לעמוד בפני מזימוה הפקידות. בפרלמנט אולי מישהוא ימחה - אבל לא ישנה כלום. לא נשאר לנו איפוא אלא להתפטר מיד לאחר ש הדו"ח, ולהכנס באמריקא קונגרס או ועידה לדון על המצב ולצאת למלחמה. אני אמרתי לו שלפי שעה עלינו לחשוב איך למנוע דו"ח רע - ואיך להשפיע על הממשלה שהציע לנו דבר שיש לקבלו. ועוד מוקדם לדון על התנהגותנו לאחר כשלון מלא. דברי ל הועילו - לא בלא-קרוא ולא אח"כ בלונדון, ראיתי שיש לו צורך נפשי להיות מצויד בה שילחם לאחר הופעת הדו"ח ולא הוספתי להתווכח אחו בענין זה; הנחתי שמה שיש לעשות עכשיו - יעשה בכל אופן, לפי הקווים שצינו יחד בלא-קרוא, יופיע בפני הועדה, ידבר גלויות למ.מ., ינסה לראות חברי ממשלה אחרים, יעמוד על הכרח של פתרון מהיר ויגן 4-3 הנקודות: גליל, חיפה, ירושלם, נגב. בהיותנו בלא-קרוא אמר לי שהוא רוצה יחד אתי ללכת למ.מ. אולם בלונדון שינה דעתו והלך ביחידות. {0141-46} במשך השנה האחרונה הייתי סבור שיש לכל הפחות ענין אחד שאפשר בו לסמוך עליו - אם לא מהצד המעשי הרי לכל הפחות מהצד הפרינציפיוני, וזהו ענין המדינה העברית. ראית שהוא אדוק בתכנית זו וקויויתי שהוא ידע לעמוד עליה במלוא כוחו. והיתה לי אכזבה מרה וקשה כשנוכחתי שטעיתי אפילו בזאת. ודאי קראת את הרשימות על שיחותיו עם מ.מ. ואם .J.P. מהרשימות האלה אי אפשר לדעת בדיוק ובבטחון מה היה באמת בשיחה - אולם הכיוון הכללי ברור פחות או יותר: משרד אינו אדוק ביותר לא במנדט ולא במדינה. שניהם, גס מ.מ. וגםי.ש. מבטיחים שאינם יו מה בדעת הוועדה. נניח. אולם שניהם - בצוותא או כל אחד לחוד- מחפשים כבר פתרון ש דבר זה לא הפתיע אותי ביותר. כל הזמן אני חושש אך ורק ל"שולל" אחד - השלטון הבר ההפתעה המרה היתה - שבשיחות אלה חיים השל ים בקלות רבה את המפנה החדש- עוד בטרם אפילו נודעו לנו בבירור מסקנות הועדה ועמדת הממשל ה הרשמית. אני מכיר כבר היטב את טעמה של לונדון שלנו, ואף פעם לא נסעתי הנה באונס נפשי כבפעם הזאת. אולם לזאת לא פיללתי - וכמה פעמים רציתי לברוח מכאן. ואולי הייתי צ לברוח, אולם רובצת עלי אימה - אימת המצב ואימת האחריות, ועדיין איני יכול לפרוק מעלי העול - אחרי שיחתו האחרונה עם מ.מ. ביום ד' שעבר (14.9.38) - דיברתי אתו ארוכות. מהסיכ שחיים מסר לי משיחה זו (סיכום יותר מלא מזה שנשלח לך ע"י לוריה) ראיתי שוב שמ.מ מחפש "פתרון שלישי" : נסיון להסכם יהודי ערבי ושיתוק מפעלנו כל זמן שלא יהיה הסכם כזה. לדברי חיים אמנם הבטיח מ.מ. להחזיר להלכה את עקרון יכולת הקליטה הכלכ בתנאי שיהיה הסכם למפרע על כמות העליה למשך הקופה מסוימת. הוא לא קבע אף לא רמז על גודל הכמות, אולם מדבריו על נזק העליה הגדולה בשנתים שקדמו למהומות אפשר לשע לאיזו עליה "מוסכמת" הוא מתכוון. יש כנראה יש לו פתרון שלישי אחר : קנטוניזציה על יסוד הסטטוס קוו, כלומר מתן סמכות מורחבת של הנהלה עצמית לישובים היהורים.... {0141-47} אמרתי לחיים שכשם שאסור היה לנו ועדיין אסור לנו לוותר על המנדט ולהודות בנמנעו הגשמתו כך עלינו ביתר שאת אסור להשלים עם ביטול תכנית המדינה וכל עוד לא נתפרסם הדו"ח של הועדה והממשלה לא קיבלה החלטה עיינו לאמץ כל הכוחות לקראת השבת הצעת מדינה שיש לקבלה, שרק בכיוון זה יש לנהל השיחות עם מ.מ. (בפגישה האחרונה הוסכם בי; חיים ובין מ.מ. על שורה של פגישות ושיחות במשך השבוע הזה). אמנם ברל, מנימוקים אחרים, סבור אף הוא שאין לטפל יותר בתכנית המדינה. לדעתו אי הצעת המדינה היהודית אקטואלית יותר משני טעמים: א) ההתנגדות הנמרצת של הערבים, ב) חוסר הבטחון במצב הפוליטי העולמי. לרעתו יש רק תכנית אחת שיש לעמוד עליה : הדרישה להביא מיד לארץ חמשים אלף חלוצים. כיצד ישיג חמשים אלף ממשלה אנגלית הנרתעת מהתנגדות הערבים אינו רואה. אולם הקשיים בבצוע תכנית המדינה וודאי שאינם מדומים. הם גם אינם חדשים. בכל אופן אף פעם לא התעלמתי מראיתם. יתכן מאוד מאוד שהממשלה תרתע מפחד הערבים - וכשם שהסתלקה מהגשמת המנדט תסתלק מהקמת המדינה אך איני רואה כיצד אנו רשאים להקל עליה בגידה זו. אם אנו נסתלק מהמדינה - וודאי שהממשלה האנגלית לא תכוף עלינו מרינה, ורק תמימים כאוסישקין יכלים להניח שחמורת המדינה יתנו לנו מנדט של עליה והתישבות רחבה, עם בל הקשיים עדיין ברור לי שמכל הפתרונות הציונים - פתרון המדינה הוא הקל בי מבחינה אנגלית, ואם אין אנו רוצים לאבד הכל - בתקופה זו - עוינו לעמוד על הקמת המדינה, ואס אנגליה תדע שכל אלטרנטיבה אחרת (שאין עסה אפשרות של עליה רחבה) עתידה להביא לידי התקוממות העם היהודי, התקוממות מוסרית בגולה, ויותר ממוסרית בארץ, איני מניח שיקל על הממשלה לרמות אוחנו שנית. סוף סוף יש רק שלוש אלטרנטיב עליה גדולה, שפירושה הפיכת כל הארץ למדינה יהודית. כל ערבי וכל אנגלי יודע זאת עכשיו כמוני. 2) עליה קצוצה שתגזור עלינו מיעוט נצחי, פירושה מדינה ערבית בכל א"י. לא יתכן מנדט נצחי. ג) חלוקה. {0141-48} אם יש דבר שקשה לי להאמין בו הוא שאנגליה תאחז עכשיו באחת משתי האלטרנטיבות הראשונות. הסכנה הריאלית לדעתי היא - חוסר כל החלטה; פירושו למעשה (באופן זמני) - אלטרנטי שניח, עליה קצוצה בלי פתרון סופי לא תתכן עליה גדולה. מה שברל רוצה - הוא דבר מצוין, אבל שום ממשלה אנגלית לא תעשה זאת אם לא תחליט על יסוד מדינה. וכל זמן שלא כלו כל הקיצין עלינו לעמוד על המדינה. ברור שאם סכנת המלחמה הקרובה לא תעבור לזמן-מה ( ויש עכשיו חשש שהיא עלולה לעבו - כי עומדים כנראה להפקיר את צ'יחיה) - לא תחליט הממשלה על שוםתכנית רבולוציוני ואם תחליט - לא תבצע אותה. אולם אין אנו יכלים לקשור את פעולתנו בגורמים עולמיי שלנו אין כל שליטה עליהם. בקשר לסכנה המלחמה עלינו רק להגביר את פעולתנו לזיון וגיוס רחב. פעולה זו אינה סותרת אלא להיפך מקדמת את המלחמה למדינה. חיים קיבל את מהלך רעיונותי - אבל אצלו לא סגי בהסכמה הגיונית, ואיני יודע עד כ הוא מוכן ומוכשר להלחם. - נמצא כאן דן כהן מוושינגטון שאלתיו אם יש לנו סיכוי לעזרת רוזוולט בשעת צורך: לשם תיקון תכנית המדינה במקרה של הצעה מהקבלת על הדעת, לשם עליה וקיום המנדט במקרה שנדחה הצעת המדינה או שהממשלה תמצא שאין היא בגדר היושר והמעשיות. תשובתו היתה שקשה לקוות לעזרה. רוזוולט אינו מוכן לשלוח צבא אמריקני לארץ, והוא יאמר לעצמו: הצבא האנגלי אינו יכל לדכא המרד, ולא יתכן לבוא לאנגליה בתביעות שאין לקיימן אלא ע"י צבא אדיר... הוא אגב נפגש על כוס תה עם חברי הועדה. ריד אמר לו שאס כל אדמת א"י הראויה לעיב תחולק באופן שווה בין הישוב הכפרי - יקבל כל איש (נפש או משפחה?) רק שני אקרים. מה שלומך ? ד.ב.ג.