יומנים > יומן - מלא 19/07/1930

{P001} {0102-85} כ"ג בתמוז 19 ביולי שבת לונדון, באולם הישיבות של מועצת הטריד-יוניונים ישיבה מוקדמת של צירי הועידה לדון על סדר היום והנהלת הישיבות. סדר היום אושר כמובן בלי שנויים. ההודים בקשו לדחות את המו"מ על הודו ליום הששי, לרגל המצב החמור והתקוה להסכם עם גנדי. הם מחכים כנראה לידיעות מהודו. היו"ד בירד (שנוהל כל הזמן על-ידי גיליס) הודיע שיסכימו לשנוי רק אם יתברר שדרומונד שילס שהבטיח לנאום ביום הששי יוכל לסדר שישתתף ביום החמשי, היה וכוח בשאלת הפרסים. צירי הודו המערבים המשתתפים בפעם הראשונה בועידה דרשו שהועידה תהיה פתוחה לעתונות, אולם גיליס. הנדרסון וגם צירי הדומיניונים עמדו על מגירה. כך היה המנהג בועידות הקודמות. רק בתנאי זה יוכל כל אחד לדבר בחופש וביחוד חברי הממשלה. יש גם חשש שהעתונות האויבת תסלף את הדברים. לועדת הסידור נבחרו: סנל, שיוו ראו מהודו ונורטון מאירלנדיה. {0102-86} ארנסט בוין יפתח ביום השלישי בשאלת היחסים בתוך האימפריה. בשאלת הודו יפתח ג'ושי, בשאלת א"י - אני. לכל פותח 15 רגע. בישיבה השתתף גם ססנבך. כנראה שיבוא גם פרידריך אדלר. בשתים יצאנו בשני אוטובוסים לצ'קרס - משכנו של נשיא הממשלה. הדרך נמשכה כשעתים וחצי. על-יד שער החצר חכה לנו מקדונלד וברך כל אחד, "אני שמח לראותך פה, כי במקום אחר איני יכל לצערי לראות אותך"... - אמר לי. כדברים האלה אמר גם לדב. והוליך את כלנו להראותנו את דירתו. מבחוץ אין הבנין מצוין בכלום, מלבד היותו משובץ בנוף מרהיב-עינים בשפע הירק, בעצים הרעננים וכבדי-הפארות מהם אילנות כבירים עתיקי-ימים רחבי- היקף וגבהי קומה. אולם מבפנים - הבהיק ארמון - מוזיאום. זוהי הטירה אשר לורד לי מסר במתנה לעם בתור נוה-קיץ של נשיאי הממשלה. יסודו של הבנין הוא מהמאה האחת עשרה, עבר הרבה ידים, זמן רב נמצא במשפחת קרומביל, שנשארו ממנו הרבה זכרונות חשובים: מכתב כתוב בעצם ידו, החרב שלו, מסכת-חיים נפלאה שלו, תמונות ועוד. עד הקנות הארמון על-ידי לי נמצא בידי משפחת ססיל במשך מאות שנים אחדות. תמונות יקרות של גינסבורו. רמברנד ועוד מקשטות את החדרים. בין שכיות החמדה נמצאים אקדוחים של נפוליון. ספריה עשירה מהמאה השמונה עשרה, עתיקות ממלכי אנגליה ומלכותיה, ביחוד משל אלישבעת. {0102-87} אחרי שתית תה יצאנו לראות את האחוזה - עם מקדונלד כמורה דרך. ספר על הזכרונות ההיסטורים, המלחמות האזרחיות הקשורות עם המקומות האלה. בחזירתנו נזדמן מאחורי דב ושאל מה אתך ? כשדוב )greembling - אמר, מה אומר - העיר: תמיד אתם קובלים (רוגנים דב - רוגנים זה לא כלום; ענה - אינכם יודעים הרושם שיש לנו. הנה מושלמי בנגל רומזים לנו שעלינו לספק את ערבי א"י. אני התקרבתי. "הנה, אמר, הסוכנות היהודית קבעה סעיף בחוזה שאסור להעסיק פועלים ערבים, עד עכשיו הדבר לא היה ידוע, עכשיו הענין מתפרסם בכל הודו. אני בקשתי שימציאו לי נוסח." כשאמרתי לו אנו כמובן רוצים שהעבודה תעשה על-ידינו - נגש בן-טילט והשיחה נפסקה. כשנפרדנו ממנו אמר: אתם עושים לנו פרובלימות איומות". הוא הוסיף: לצערי איני יכל לראות אתכם. כשאיש רואה אותה מיד נמסר הדבר לעתונים, ואז באים אלו אנשים אחרים בטענה - קבלת את פלוני עליך לקבל גם אותי. לא אשכח את הימים הטובים אשר סידרתם לי כשהייתי אורחכם בארץ.