יומנים > יומן - מלא 19/10/1935

{P001} {0126-109} לונדון, 19.10.35 סירני היקר - אני אסיר-תודה לך על מכתבך. הענין הוא, לדעתי, כל כך רציני שכדאי "לגזול" בשבילו כמה רגעים. אולי אין לך עדיין מושג מלא מהו ערך שליחותך באמריקא. כשאני רוצת בלבי ללמד זכות על אנשי הקיבוץ על המעשה האומלל שהם עושים - אני אומר לנפשי: הם אינם יודעים מה שהם מקלקלים. עובדה א - ארבעה וחצי מיליון יהודים. זהו הקיבוץ היהודי הגדול ביותר בעולם. עובדה ב - הכוח הפוליטי הממשי שיש לעם היהודי. בכל שאר הארצות אין משקל פוליטי ליהודי, לכל שאר הארצות אין משקל פוליטי רב מבחינה יהודית. אמריקא היא הארץ של המשקל הפוליטי הגדול ביותר - אחרי אנגליה (מבחינתנו אנו) - וליהדות יש משקל רב. עובדה ג - סנטימנט יהודי וארצישראלי רחב, תפוני, המקיף את הרוב המכריע של יהודי אמריקא לכל מעמדותיהם. עובדה ד - האפשרויות הכספיות הגדולות ביותר, גם לאחר המשבר וההתרוששות. עובדה ה - המהדרות ציונית רפופה, מחוסרת כוח, רצון, תכנית, אחריות. עובדה ו - נוער תוהה, מחפש דרך, נתון לקבלת השפעה, העלול להכבש או על ידי הקומוניזם או ע"י א"י העובדת. {0126-110} עובדה ז - תנועת פועלים יהודים גדולה בכמות המתקרבת יותר ויותר אלינו. עובדה ח - חוסר כל מנהיגות הגונה במפלגתנו ובמפלגות אחרות. מה אומר כל זה? שדה פעולה רחב, ענקי; אפשרויות חינוך וכיבוש עצומות. בלי תנועה הגונה, בעלת יכולת ורצון באמריקא לא תהיה תנועה ציוניתבעולם. שם ההמונים, שם הכוח, שם הכסף. עכשיו התנועה באמריקא היא כמעט אפס. כשתקום שם תנועה רצינית - משתנה תכל שנוי יסודי. אם אנו מצפים לגדולות - אין להם תקווה בל יאמריקא. מכל אנשינו אתה הכי מתאים למצב המיוחד וליחסים המיוחדים שבאמריקא. אסור לך לשוב ארצה. אני מטלגרף לארץ שישלחו לך מיד הוראות מההסת' ומהקבוץ לנסוע לאמריקא. ואל תזוז לפני קבלת הוראות. - קיבלתי הבוקר טלגרמה ממשה שנתקבל אוונס של אלף ע"ח השידול הבא. כבר כתבתי לבן-אהרון על סרובו של הול לתת אוונס. פניתי אז מיד לנציב בטלגרמה (הואלא היה בלונדון), והוא הודיע לי שהעביר בקשתי להול ושעל הסוכנות לחדש מיד את דרישתה. פגשתי אתו ביום ג' בערב והוא שאלני אם קיבלנו כבר האוונס. מזה הבינותי שהוא נתן הוראה ברורה לתת. {0126-111} בעוד יום או יומים אשלח לכם את תוכן השיחה שהיתה לנו עם הממשלה. (מלקולם מקדונלד, לורד פלימוט, הנציב, פרקינסון, מילס - ויצמן, ברודצקי ואנכי). שלום לכל החברים, ד. בן-גוריון