יומנים > יומן - מלא 19/10/1936

{0133-62} ירושלים, 19.10.36 ברל - על פי ההגיון הייתי צריך להניח שכל מה ששלחתי לך עד היום לא הגיע אליך משום מה, כי קשה להעלות על הדעת שתקבל חומר זה ולא תמצא לנחוץ להודיע על קבלתו, אפילו לאחר שכתבתי לך (לפני 10 ימים!) על דאגתי זו וביקשתיך במפורש לאשר הקבלה. אולם למדתי מנסיון מר שאין כמעט דבר שאין להעלותו על הדעת, ואני מניח שהתרשלת אפילו להגיד ללינטון או למיס פולינסקי שתטלגרף לי בשמך מלה אחת: קיבלתי. ומכיוון שהענינים דוחקים אני ממשיך את המונולוג. א . הצהרת הפריטי. כתבתי היום לבפי נימוקי נגד הצהרה זו . אני רואה בהצהרה רשמית הריגת הפריסי מבחינת פוליטיקה מעשית . הנוסח שנערך בלונדון בכללו אינו מוצא חן בעיני, אבל אני שולל כל נוסח שהוא שיבוא רשמית מטעם הסוכנות. הנימוקים של לואיס ובפי לטובת ההצהרה אינם מתקבלים על לבי, והם נובעים במידה רבה מאוחה החולשה שהמריצה את חיים (ובפי) להגיע לרעיון ההפסקה... איני מאמין שהכרזה זו - בלי פעולת הסברה קודמת - תמשוך דעת הקהל על צדנו, והשכר המפוקפק יצא בהפסד הוודאי: הועדה לא תקבל פריטי שנכריז עליו למפרע, ביחוד לאחר שנקים סערה בקרב הערבים נגד הפריטי. {0133-63} ב . תזכירו של שטיין. הודיעו לגו שעומדים להדפיס חיבורו של שטיין . עד עכשיו קראתי רק חלקו הראשון, ובכללו הוא טוב וכתוב בידיעה ובכשרון . אולם גם חלק זה טעון תיקונים פה ושם . אתמול שמעתי כמה קטעים מהפרק על הקרקע ובשום אופן אין להניחם כמו שהם . אם התזכיר יודפס - אין לדבר תקנה . ומשום כך החלטנו פה שלא תדפיסו אותו, אלא נגישהו לועדה במכונת כתיבה, לאחר שנעמוד על התיקונים ואז נדפיס אותו. לבל פגוע בסטיין או בחיים החלטנו אתמול לטלפן ללוריה לביתו ולהסביר לו עמדתנו במעמדך, ולבקש את שניכם שתמנעו ההדפסה . אבל יצא דבר לא נעים . לוריה כנראה לא היה בביתו, והטלגרמה של משה על השיחה הטליפונית נמסרה למיס מאי, שלא הבינה את הענין, והיא בתמימותה מסרה על הדבר לחיים, וכך נאלצנו למרות רצוננו לשוחח אמש עם חיים, שלא לצורך. משה אמנם מסר לך שתמנע הדפסת התזכיר בלונדון - אבל אינו בטוח אם .שמעת היטב דבריו. ג . שאלת בפי במכתבך. - לאחר שהתחבטתי הרבה בשאלה זו הגעתי בלבי לידי מסקנה שאם אפשר לסלק את הזקן - יש לעשותו! מכל החומר ומהשיחות שהיו לי אתו בזמן האחרון הוברר לי שאין הוא מאמין עוד באפשרות הציונות, כי לדעתו מוכן, מוכשר ומחויב כל העם הערבי להלחם נגד ------- הציונים בנשק ביד, ואין אנגליה צריכה לעמוד במלחמה זו. מהשקרה במחצית השנה האחרונה היה מוכרח . לא המופתי ולא מנהיגים אחרים ארגנו זאת - אלא זו היתה התפרצות טבעית, {0133-64} ספונטנית ומוכרחת . רק כבוד המלכים הערבים השפיע על העם . להפסיק המהומות . הדבר עלול להתפרץ מחדש. בלב העם, בלב הפלח יש שנאה כבושה לציונות, והוא נכון להתקומם בכלשעה ורגע. היהודים אמנם התנהגו יפה, יפה מאוד, אולם איפתם מקוממת כל ערבי . ואין לנו יכולת להחזיק פה צבא גדול לדכא התקוממויות אלו, ואין כדאי לנו לעמוד כל השנים במצב מלחמה עם העם הערבי. זוהי בערך ההשקפה . ולאיש הזה יש אמצעים רבים ותחבולות חדשות לבקרים לבצע את זממו ולהשפיע על דבותיו בלונדון . ומציאותו כאן מהווה לדעתי סכנה חמורה . ואם אפשר להפטר ממנו - מה טוב! ד . השידול. כפי שנודע לנו מסר כבר הטוחן דעתו לזקן . הוא מיעץ לתת ,2100 אולם שמענו שיעברו כמה ימים עד שיתנו לנו . בינתים נתבררה לנו סיבת הדיחוי . ביום 28 לח"ז יתאסף הועד הגדול . להחליט בשאלת ההפסק . הזקן שלח כבר מלפני שבועים או יותר מוקדם תזכיר מנומק לבשן נגד ההפסק . תזכיר זה ימסר לכל חברי הועד . הבשן נוטה כמובן, כרגיל, לקבל דעת הזקן . ואעפ"כ יש לעמוד על המשמר. מה שדרוש זהו לא תזכיר כפי שעומד לעשות ברוד., אלא שיחות והשפעות אישיות על חברי הועד. - רצוף העתק מכתבי לבפי. {0133-65} ה . בטחון ופירוק נשק. ביום הששי היתה לנו שיחה עם הזקן, בעיקר בענין הבטחון ופירוק הנשק . נשלח לך השיחה במלואה . כאן אעמוד רק על השאלה שהוצגה לפנינו: בהמשך השיחה הציע לנו הזקן ג'נטלמנ'ס אגרימנט: להקים כוח הגנה יהודי מאושר - ולמסור הנשק הבלתי לגלי . על הפרטים ביקש לדבר עם ספיסר. היום שמענו הצעתו של ספיסר: נקבעים 3000 שוטרי-עזר, שמשתמשים רק בשעה חירום . בימים כתקונם הם עושים מלאכתם במשק . נשקם שמור אתם, תחת פיקוחמפקד מקומי . הממשלה דואגת לאמונם הצבאי . כשהם מגויסים בשעת חירום - הם גם מקבלים שכר. זהו מעין אישור הגנה מוגבלת . התמורה הנדרשת מאתנו - מסירת הנשק הבלתי לגלי. יש לשער שאם נמנע אנחנו ממסירת הכלים - תמנע הממשלה מפירוק נשק ערבי . שאלה זו בכל היקפה יש לעורר בלונדון - לא בעתונות ואולי עוד לא בפרלמנט . אבל אני מקבל דעת החברים בלונדון המתנגדים להצגת השאלה הזאת בכללה . זוהי אחת השאלות החיוניות ביותר. ו . השלטון הצבאי. יותר ויותר מתברר הצורך במגע עם חוגי הצבא בלונדון. ד. חולק על תפיסתו של ו. ורואה אתהדברים באור שלנו . ואם משרד החוץ שימש בחדשים האחרונים תנאי דמסייע למשרד המושבות - נדמה לי שאנו יכלים למצוא במשרד המלחמה סעד והבנה. ד. {0133-66} בא אצלי הבישוף האנגליקני ד"ר גרהם-ברון בלוית הקנון ברידזמן, הממלא עכשיו מקומו של למבי בכתבות לטיימס. הבישוף נסע מהארץ כשבוע לפני פרוץ המאורעות וחזר לפני ימים אחדים . שהה באבסטרליה ונ.ז. כשעה דיבר על דברים של מה בכך, לא לענין, והיה תמוה בעיני למה הפציר כל כך להפגש אתי (במשך ארבעה ימים צלצל לי יום יום שהוא רוצה לראותי) עד שלבסוף הגיע לענין: למען השלום ולמען הקמת אטמוספירה נוחה בימי שהות הועדה - הוא ביקש ממני שאפסיק את העליה לחדשים אחדים... כששאלתיו מדוע עלינו להסתלק ( renounce ) מזכותנו היסודית, אמר לא להסתלק אלא להמנע ( refrain ) משימושה באופן זמני - למען השלום... דווקא מפני שיש לנו הזכות הזאת קל לנו להמנע ברצוננו החפשי משימושה . כששאלתיו מה יהיה אחר-כך - ענה כא.ג.: אחר כך יהיה פסק הדין של הועדה . שאלתיו אם המתנגדים לעליה ורוצחים אותנו מפני כך - מתנגדים רק לעליה בשנים שלושה חדשים אלה - או בכלל, ומה בצע מבחינת "השלום" בהפסקה זמנית - אמר: אעפ"כ: הפסקה זמנית תשמש סימן לרצון טוב מצד היהודים. שאלתיו אם הוא יחדל להתפלל לאל - אם צוררי אמונתו ידרשו זאת בשם השלום . גמגם ואיני יודע מה ענה. הסברתי לו שהעליה היא לא רק זכות יסודית - אלא חובת חיים והצלה, שאין לנו כל רשות להמנע ממנה. השיחה נמשכה כשלוש שעות.