יומנים > יומן - מלא 19/11/1936

{P001} {0134-56} תל-אביב, 19.11.1936 הבוקר , בעשר וחצי נכנסו לנמל חיפה. כאן הביא לנו קפלן אח הבשורה המחרידה שביילינסון איננו. חלה אמש, העבירו אותו לבית החולים בתל-אביב, ולפני בוקר מת - - - . נתייתמנו. משפחת הבודדים נתייתמה. תנועת- הפועלים, העתונות העברית, המפעל הישובי, החלום הציוני נתייתמו. הוא בא אלינו מהחוץ - מסביבה בורגנית מתבוללת. שפתנו לא ידע וחיינו היו זרים לו - ומרחוק, בגולת איטליה, הגיע אלינו. מחיצה אחרי מחיצה הרס - ונכנס צער אחר צעד לפני ולפנים. מחיצת הגיאוגרפיה, מחיצת הלשון, מחיצת ההווי. עלה לארץ, למד עברית, נדבק בחיי הפועל. ונצטמצם צמצום אחר צמצום - והתרכז כולו בנקודה אחת - בנקודת המרכז. בה השקיע את כל חייו, עושר השכלתו, רוחב בינתו, המית נפשו, עומק רגשותיו, מלוא כשרונו. התפשט הלאוים הזרים שדבקו בו מנעוריו, מביתו הזר, מסביבתו המתנכרת. הכה שורש חדש, עמוק, לא-יעקר באדמה החדשה - ויהי לראש המדברים בתנועה שנחלצה להפוך הקערה ההיסטורית של העם. יום יום עמד על המשמר, על המצפה. ואם לא בכל פעם הגה והביע את רחשי לבנו, ואם לפעמים הלך במשעול יחיד - לא זכה איש כמותו להיות לפה לתנועה. והנה - איננו עוד. כחטף בא הכליון הצפוי לכל אחד מאתנו. תורו של מי מאתנו מחר ? {0134-57} טסתי מחיפה לרמלה - עם בשורת-המוות בלבי יחידי הייתי באווירון. רחפו מלמטה נבעות הכרמל והשומרון. והוריקו פרדסי השרון וצפון יהודה. כנחשי עקלתון הבהיקו מתחת נהר אסכנדרונה ונהר הירקון. כעבור 35 רגע ירדתי ברמלה - והלכתי במכונית לפ"ת - לבית-החולים. עטוף שחורים שכב בראש מגולה, כאילו ישן במנוחה - - - בהגיעי לתל-אביב טלפן לי גולני : מרטין הודיע שתור העדים היהודים יגיע ביום ד' הבא.