יומנים > יומן - מלא 20/09/1938

{P001} {0142-06} לונדון, 20.9.38 - אמש נתקיימה השיחה הראשונה עם מ.מ. בהשתתפותי. בשיחה הקודמת של חיים הותנה שנפג שלשתנו באחוזת מ.מ. באסכס ביוס השבת, אולם בינתיים טס נוויל למינכן ובשובו ישב הקבינט ימים רצופים, תחילה לבדו, אח"כ עם הצרפתים ובסוף שוב עם עצמו, והפגישה נדחתה. המאורעות שנפלו בינתיים לא תיקנו מעמדנו. הכנעות שתי הדימוקרטיות הגדולות לדבר הנאצי, הסגרת ציחוסלובקיה, ערעור האמון בבריתות ובהבטחות, האדרה הפרסטיז'ה של {0142-07} היטלר והרז'ים הטוטליטרי - מן ההכרח שיחרתו עקבות עמוקים בלב העולם הערבי ויקלו את מלאכתם של סוכני היטלר ומוסוליני במזרח הקרוב. בלום הגדיר יפה את המצב: "צמברליין טס מלונדון לדון על סידור הוגן ומכובד, וחזר מברכטסגדן באולטימטום של הפירר בכיסו. הממשלה האנגלית נכנעה לאולטימטום, וממשלת צרפת השלימה אתו. איני יודע עדיין מה תהיה תשובת ציחיה, אבל ברור שהיטלר ניצח את אנגליה וצרפת. סכנת המלחמה אולי חלפה, אולם בתנאים כאלה, שאני שלא חדלת אף פעם ממלחמתי לשלום, איני מרגיש שמחה גדולה, ואני נקלע בין רווחה של מוג-לב ובין הרגשת כלמה צורבת". קשה לדעת מה תהיה תגובת דעת הקהל באנגליה. ההרגשה של בלום היא בלי ספק הרגשת טובי אנגליה, ואם גם הפועלים והליברלים, ואולי גם הטובים מסיעתו של צ'ורציל ימחו - המעשה עשוי. ציחיה תרוסק, קרנו של היטלר תעלה עוד יותר, בגרמניה ובעולם, אמריקא תתכנס בקליפתה ותתרחק בבחילה מעניני אירופה, עמי אירופה התיכונית ימהרו לעשות שלום עם הנאצים, ואסון חדש ואיום יחת על היהדות באירופה - - - השיחה נתקיימה בביתו של חיים ונמשכה משעה תשע עד שתים עשרה. אני באתי שעה קודם לסעוד יחד עם בפי אצל חיים; בפי לא השתתפה בשיחה עם מ.מ., אם כי היא נשארה עד אחרי חצות בחררה של ווירה, כשנגענו בדברינו בשאלת היום - התפרצה בפי בבכי היסטרי. היא היתה מדוכאה ונעלבה עד היסוד לא רק על ההסגרה המביישת של ציחיה, אלא נפגעה כאילו באופן אישי ע"י בגידת ידידיה שרק יום לפני זה הבטיחו לה שהדבר לא יתכן, ואם חלילה נוויל יכנע - יעזבו את הקבינט בלי שום פקפוק. איש לא עזב את הקבינט, והיא הרגישה שידידותה ואמונתה נתחללו - וכשנרגעה קצת קראה בגאון: אין אני אנגלית... (שגם "הידיד" אינו "אנגלי"!) גם מ.מ. פתח בשאלת ציחיה: הפעם יש לגרמנים Case . הסודטן מגיעים לגרמניה... יש שתי דעות על היטלר: אחת אומרת: אתמול אבסטריה, היום ציחיה, מחר פולין אלזס, מחרתים מושבות - ולבסוף העולם כולו. {0142-08} השניה אומרת: היטלר איש נבון ומעשי, שאיפתו היתה לשחרר אזור הרהיין, לצרף את אבסטריה והסודטן - וחסל. הוא מקבל הדעה השניה. סידור זה מבטיח שלום בעולם. חיים שאל אותו: הקראת מיין קאמפף?"... (הרהרתי בלבי: אוי לעולם, שהללו קובעים גורלו!) עברנו לענין שלנו (להוותנו גם ציחיה היא לא מעט ענין שלנו). ואנסה לסכם בעיקר את דברי מ.מ. כי מבחינת אמנות בירור היתה שיחה זו, בעיקר מצדו של חיים גרועה בתכלית. ח. דיבר מתוך עיפות, בלי כל השראה, לא לענין - ולא מעט שטיות, אם כ נסיתי להכינו תחילה, גם בכתב וגם בעל פה, והכינותי לו ראשי-פרקים. מ.מ. התנצל שבימים האחרונים לא יכל היה להגות בשאלת א"י. ישיבות ארוכות של הקבי והטיפול עם הדומיניונים (מזכיר הדומיניונים, לורד סטנלי נעדר מלונדון) - בלעו כ זמנו. ומשום כך הוא חושש שלא יחדש הפעם ולא כלום. מעיון באגרות מק-מהון יש לו הרגשה שקיפחו את הערבים. ההבטחות סותרות זו את זו. אפשר לומר שהבטיחו א''י לערב לערבים היה בכל אופן יסוד לחשוב שזוהי ארצם. אין הוא יודע מה תציע הועדה. יתכן שהיה משגה גדול שלא הגשימו מיד הצעת הועדה המלכותית. השהיה הביאה לידי כך שהתנגדות הערבים גדלה, התגבשה, התקשתה והקיפה כל העולם הערבי והמושלמי". - מושלימי הודו עומדים בכל תוקף נגד החלוקה. דעת ערבי א"י לא מענינה אוחו. עם אלה אפשר לא להתחשב, אבל תעמולתם הצליחה, וההתנגדות לחלוקה היא איומה, היטלר ומוסו מנהלים פעולה נמרצת במזרח הקרוב, ואם תקרה מלחמה עלול העולם הערבי והמושלימי להתקומם נגד אנגליה והאימפריה הבריטית תהיה בסכנה. - האין אתם אשמים שלא עשיתם כלוס נגר התעמולה ולא הסברתם עמדתכם לבני-בריתכם הע שאל חיים. - יתכן, אבל זהו המצב, והוא סבור שיש לחפש פתרון אחר. נעשה משגה בטמפו של הע היתה עליה מופלגת. הערבים נפחדו, ויש לסלק פחד הערבים. יש צורך בהאטה - בכל אופ לזמן מה. נחזיק במנדט; דעתו שיש להחזיר באופן פורמלי גם עקרון יכולת הקליטה הכל {0142-09} אבל יש להמנע מהשגיאות הקודמות, ויש להסכים לצמצום העליה למעשה - עד שיוקם הסכם יהודי-ערבי-בריטי. - מדוע יתנו הערבים הסכמתם, ביחוד לאחר שראו כי המהומות הכריחו את הממשלה הבריט להכריז שהמנדט לא ניתן להגשמה, וכשקיבלתם דעת הועדה המלכותית על חלוקה - הכריחו אתכם להסתלק גם מחלוקה? שאלתי. - ערבי א"י לא יסכימו, אין אני מתכוון להסכם אתם, כוונתי לאבן סעוד. הוא השליט הערבי הגדול, בעל כוח מוסרי ופוליטי, השפעתו בעולם המושלימי ובהודו היא עצומה, וצריך לבוא אתו לידי הסכם והשלמה עם הבית הלאומי. - מדוע יסכים אבן-סעוד ? - אנחנו נשפיע עליו, ואולי יכלים אתם לבוא אתו לידי הבנה, הוסיף בתמימות קדושה או לא-קדושה... חיים העיר שהשנאה לעבדאלה ממלאה תפקיד גדול בהתנגדותו של אבן סעוד, כי הוא חושש שהחלוקה תגביר את כוחו של האמיר ההאשימי, והוא לוחץ על הממשלה האנגלית למען השי הנחות פוליטיות וטריטוריאליות על גבול חגאז ועבר הירדן, והממשלה האנגלית היתה בוודאי יכולה לפצות אותו בנקל. מ.מ. הודה שהניגוד הזה קיים, אולם א.ס. מתנגד להקמת "מדינה יהודית כשלעצמה, ומתנגד בתוקף רב. א"י היא ארץ ערבית, ואין הוא רוצה להשלים עם מסירת חלק של טריטוריה ערבית לסוברניות של עם זר. אם הוא יכריז על מלחמת קודש הוא עלול לזעזע את האימפריה... - ומדוע יסכים ל"בית לאומי" ? - בית לאומי הוא תחת מנדט בריטי. כמובן, דרוש שהבית הלאומי יוקם לאט לאט. החפזו היה בעוכרינו. הכוונה המקורית לא התכוונה לטמפו כזה, איש לא חשב שא"י תהיה מקל לפליטים, איש לא ראה אז התפתחות הענינים בגרמניה ובאבסטריה. אפילו סמיטס דיבר ע דורות. {0142-10} -רק ארבע מאות אלף יהודים לאחר עשרים שגה - זהו חפזון? -כן, איש לא פילל להתפתחות מהירה כזו. - האם לא קבעה הועדה המלכותית שהכוונה בהצהרת בלפור היתה אפשרות של מדינה יהוד במלוא שטחה של א"י ההיסטורית? שאלתי. - כן, אבל לא נקבע הזמן. חשבו שדבר זה יעשה במשך דורות. לא נתכוונה לעשות א"י מקלטה להגירה. חיים ציין שעוד לפני המלחמה עמד במרכז הקונגרסים הציוניים הנאום של נורדו על מצוקת ישראל בגולה, והרעת מצב היהודים בימינו וודאי אינה יכולה לשמש אמתלא לצמ העליה. - מ.מ. סבור היה שהוא מנחם אותנו באמרו שהיה רוצה לראות ישוב יהודי גדול, ואפי רוב וגם מדינה יהודית, אבל רק אם זה יעשה לאט לאט. עכשיו יש צורך להרגיע את הא "הבית הלאומי" אינו תלוי במספר. עליה גדולה רק תזעזע את העולם הערבי. א.ס. לא יסבול חמשים אלף לשנה. לא נוכל לדחות א.ס. לזרועות איטליה. עלי רחבה תזעזע את א.ס. - הנזדעזע א.ס. בשנת 1935 ? - לא, אבל בינתיים היו מאורעות, ונעשתה תעמולה גדולה ע"י המופתי, א.ס. מפחד לא רק מהצפת א"י - אלא גם מאינווזיה של ארצו. עלינו לסלק פחדי הערבים. חיים אמר - פירוש הדבר החנקת הבית הלאומי. ובימים אלה - כשבכל יום ניתך עלינו אסון חדש. - .מ.מ. חזר שוב לרעיונו (הוא למד בעל פה כנראה את האיגרת של חיימסון!) שאין א מקום לפליטים, לא לכך נתכוונו, ויש צורך בהרגעה וכו'. הוא קורא עכשיו שנית את הדו"ח של הועדה המלכותית ורואה השגיאות שנעשו עד עכשיו. צריך להחליף את הפקידו {0142-11} - ואולי יש להחליף את השיטה - במקום עיכוב בנינו של הבית הלאומי וצמצום העליה להחיש ולהעלות בזמן קצר המונים שיעקרו מלב הערבים את המחשבה שאפשר להרוס אותנו ולהפחיד אתכם? - זוהי הכרזת מלתמה על העולם הערבי ענה לי. אין אנו יכלים להחזיק צבא רב בא"י. לנעשה בא"י יש הד חזק בהודו, וכל עמי ערב יהיו שונאינו. במקום זה - או בהזדמנו אחרת, העירותי לו שאין צורך שישלחו אף חייל אנגלי לארץ מפה - ואעפ"כ יהיה להם בארץ צבא של מאה אלף - אנחנו יכולים להביא אותם מאמריקא, מפולין ומהארץ גופא. דרוש לנו רק ציוד ואמון שלכם. - על זאת אפשר לדבר רק במקרה של מלחמה, ענה. - כשתפרוץ מלחמה יהיה מאוחר, כי בפולין יגויסו צעירנו לצבא הפולני. יש להתכונן בעוד זמן. על זאת לא ענה. חיים העיר על קריעת אלכסנדריטה שעברה בשתיקה בעולם הערבי ודיבר על עיראק, סורי ומצרים, שרק מחוסר תגובה מתאימה מנציגי בריטניה - הן מתערבות בשאלת א"י. מ.מ. עמד על שלו. דרוש הסכם עם א.ס. כשהוא ישלים עם "הבית הלאומי" ישקטו מושלמ הודו. ואם לא ישלים ? שאלתי. - נמשיך, ענה מ.מ., אבל מיהר והוסיף: מדוע אין לחזור על פרטת פיצל? והשיחה שוב תעתה לצדדים. לבסוף עבר מ.מ. לשאלת הפרוצדורה: הועדה תגיש לו הדו"ח בערך בחמשה עשר לאוקטובר יעבור לכל הפחות חודש עד שיתפרסם. ידרשו לו כשבועים לשקול הצעותיהם. כשבועים ע שהממשלה תקבע עמדה. הוא בכוונה מאמץ הרושם בעתונות שהדו"ח יתפרסם במאוחר, לאחר ינואר, כי הערבים מהכוננים לתיגרה גדולה ערב הפרסום, והוא רוצה שיאחרו תכניתם {0142-12} והדו"ח יתפרסם לפני היריה הגדולה שלהם. לפני הפרסום ולפני קבלת עמדה היה רוצה להתיעץ אחנו. הערבים לא יבואו בשום מו"מ. והוא מוכן לדון רק אתנו. בקבלו הדו"ח הוא מוכן למסור אכסמפליאר אחד לחיים ואחד לי - אבל בתנאי שהדבר ישאר בסוד גמור, אחרת עלולה לבוא התפוצצות לפני קבלת החלטה. אולם ההתיעצות אתנו צריכה להיות מצומצמת, כי אם יגיעו הדברים לחוג יותר רחב - לא ישמר הסוד. חיים אמר - שהענין הוא רב אחריות, ושנינו נצטרך להתיעץ עם ידידינו. מלבד זה הוא חושש שבאיזה מקום יוודע תוכן הדו"ח ויתפרסם - והאשמה תפול עלינו. אני העירותי: אולי אפשר לחלק את ההתיעצות בשני שלבים. תחילה נדון אתו על השאלות העיקריות - מבלי שיהיה בידינו הדו"ח, כי סוף סוף אותנו לא מענינים הנימוקים והביסוסים של הועדה לפרטי הצעותיה. יש 4-3 שאלות מרכזיות הקובעות, ואין הן תלוי לגמרי בחומר הסטטיסטי שהועדה קיבלה מהממשלה. יש שאלת הדרום - הנגב; שאלת הצפון גליל, חיפה, ירושלם. כשנבוא שאלות יסודיות אלו - נדון אחר כך כשנקבל הדו"ח על מ.מ. שהצעתו לועדה היתה לפרסם תחילה ומיד בהיגמר הדו"ח, סיכום קצר, וכעבור חודש פרסום כל הדו"ח. אולם הועדה מתנגדת לכך, כי סידור זה עלול לפגוע בה. העולם הרחב יתענין רק בסיכום, וכמובן שיגזרו אותו לקרעים ויבטלו אותו כעפרא דארעא - כי לא יהיו לציבור הנימוקים שעליהם מבוססות ההנחות והם דורשים שהדו"ח יתפרסם בשלמותו, והצדק אתם. ואם הדבר צריך להשמר בסוד אין הוא רואה איך נוכל לדון על הדברים, אם אין שנינו רוצים לקחת על עצמנו את האחריות של הדיון בלי לספר לידידינו את תוכן הדברים, והיות שהוא עייף אין לו ברגע הזה כל הצעה, ונשוב לדון בזה בשיחה הבאה. שאלתיו אם אצדק כשאסכם את עמדתו ככה: לפי דעתו יש שתי אלטרנטיבות א) חלוקה ויסוד מדינה יהודית, אם תכנית החלוקה תתקבל על דעתנו, ב) במקרה של דחית החלוקה - המשכת המנדט, החזרת עקרון יכולת הקליטה הכלכלית להלכ צמצום זמני של העליה למעשה, נסיון להסכם עם הערבים ותיקונים בפקידות? מ.מ. לא ענה מיד הפעם. לאחר שהרהר זמן מה אמר: מה שאמרתי הערב הוא רק דעתי האיש {0142-13} ודעתי האישית בטרם התיעצתי עם חברי. אבל גם דעתי האישית יכלה להשתנות - אם ישתנ המסיבות. ואין אלו שתי האלטרנטיבות היחידות. למשל יש תכנית לסידור של עשר שנים, על מנת שהיהודים יהיו בסוף עשר השנים מיעוט, ארבעים אחוז, כדעת סמואל, יתכנו פת אחרים. אולי אפשר לעשות דבר מה בעבר הירדן. יש תכנית על הקמח סוכנות ערבית - לא מערבי א"י אלא משליטי ערב, להשוות מעמד הערבים למעמדכם. יש תכנית הפריטי: אי השתלטות, ואחת היא מיהו הרוב ומיהו המיעוט. הוא אינו יכל עכשיו לקבוע שום דב אם המצב האינטרנציונלי יתיצב וישוחרר מדאגת ציחיה - יקדיש מחשבתו לא"י. ינסה לרשום לעצמו בכתב את מחשבותיו. בעוד ימים אחרים נפגש שוב. הוא בידידות רבה עם to carry ( "הוא מקווה שאם יגיע לאיזו מסקנה יעלה בידו "לשאת . P.M. -ה את ה- .P.M כך היה גם בשאלת אירלנדיה. וכששניהם יסכימו לאיזה דבר אין לו ספק שזו תהיה מסקנת הקבינט. לפי שעה אין הוא קובע כלום. (נזכרתי בדברים אלה, אודנטיים כמעט, שבהם נסתיימה השיחה בצ'קרס לפני שבע או שמו שנים עם רמזי, במעמדו של מ.) בהמשך השיחה טלפנו אליו פעמים ממשרד הדומיניונים. בפעם השניה הגידו לו שיש תשוב מפרג. אינה חיובית, אינה שלילית, אבל נוטה יותר לחיוב. בשתים עשרה קם והלך - נכ שתי הנשים והמשכנו בינינו עד אחת וחצי. המצב נראה לי, הוא פחות או יותר ברור: הממשלה החליטה להסגיר אותנו לערבים. לא מדינה ולא עליה. מלקולם קיבל לקח בשנת 1930 לא להשתמש בנוסחאות העלולות לפגוע בנו. לאיזה צורך יש להכריז על ביטול המנדט, או על מכסימום פוליטי? אפשר לעשות אח הדברים מבלי לקרוא אותם בשמם הנכון. הסגרה זו עולה בקו ההתנהגות האנגלית בענינים עולמיים תכש, ספרד, סין, ציחיה. אם באמת כפי שמ.מ. רוצה שנאמין לו, נפחדו מהערבים והמושלימים - או קיבלו מקודה ואולטימטום מהיטלר ומוסו? אין העזרה ליהודים מטבע עוברת לסוחר בימינו אלה. {0142-14} היטלר שבר כוח היהודים - והסגרת ציחיה השלימה המלאכה. כל העמיס הקטנים באירופה שנתיאשו אחרי כשלון הסנקציות וכיבוש חבר מחבר-הלאומים, תלו עדיין תקוותם בשתי הדימוקרטיות. עכשיו הן מוכרחות להתיאש גם מקנה רצוץ זה. היטלר ישתלט באירופה כולה הודות להיטלר תעלה גם קרנו של מוסו בארצות ערב. ליהדות אירופה אין עוד כל משען. האנטישמיות תתגבר - ואין אנגליה זו רוצה לריב עם היטלר, מוסור והערבים בגללנו. חיים אינו מקבל את הערותי הפסימית אולם נראה שהוא לא תפס את משמעותם הפוליטית ש דברי מ.מ. לא בשיחות הקודמות ולא בשיחה האחרונה. למה נתגלו פתאום למ.מ. אחרי עשרים ושתים שנה אגרות מק-מהון? עשרים שנה טוענת כל ממשלה בריטית - קואליציה, פועלים, טורות - שא"י הוצאה מכלל ההבטחות. מק-מהון עצמו מכריז שלא עלה על דעתו להבטיח לערבים את א"י. מלקולם היה המתווך המרכזי בחיבור איגרת מקדונלד. ורק עכשיו נודע לו שא"י הובטחה לערבים ושערבי א''י רומו... בתחילת 1936, לאחר העליה הגדולה של 1935 - כש.מ.מ. שימש בעצמו במשרד המושבות - הודיעה הממשלה שאין בדעתה לזוז מעיקרון יכולת הקליטה הכלכלית, ומבמסיבה של ווקום, מילס תחת ראשותו של אות מ.מ. אנו דנים בסתיו 1935 על הגדלת העליה - למה הוברר לו פתאום עכשיו שהעליה הגדולה לא הובטחה אף פעם ולא נתכוונו לה מחברי ההצהרה והמנדט?... ולמה השיטנה המפתיעה על אגרסיביות היהודים? כלום נחוצות טענות אלו למ.מ., אילו לא היה מתכונ להצדיק בפרלמנט אח הסגרתנו? קשה לנחש אם זוהי התפתחות חדשה כרוכה בסיטואציה העולמית בשבועות האחרונים, או זוהי שיטה נחרצה ומחושבת זה כשנה, מזמן שהתחילו לרוץ אחרי הסכם עם היטלר ומוסו. יתכן שכל משלוח ועדת החלוקה לא היה אלא כסות-עינים לבסס ולנמק החלטה ועמדה קבוע מראש. יתכן שזהו חשד מרחיק לכת. אבל אין להתעלם מהאמת המרה שזוהי עכשיו העמדה של ראש משרד המושבות, ויש להניח שאין זו דעתו הפרטית, אלא דעת חברו הגדולהעומד בראש. {0142-15} אנגליה נוקטת עכשיו בפוליטיקה ריאליסטית כהיטלר ומוסו, מבלי להשתמש בטרמינולוגי שלהם, ואנו קרבנות המפנה הזה. אחרי הצהרים נזדמנתי עם ברל ודוד הכהן. סיכמתי זזת השיחה ורשמי מהשיחה. שאלתי א ברל מה לעשות עכשיו. תשובתו לא נראתה לי. לדעתו יש עכשיו לעשות רק דבר אחד: לכנס מיד הוה"פ למסור להם הכל, להעמיד את היהדות על עצם הסכנה. כשהעם ידע בפני מה אנו עומדים - יתגלו בו כוחות והוא יפעל, עצה זו לא נראתה לי מטעמים אלה: א) אין אנו יכלים כבר עכשיו להגיד לתנועה מהו המצב. לא כל כך מטעם פרמלי - שהשיחות היו פרטיות וקונפידראליות - אלא מפני שלא היו קונקלוסיביות. מבחינה פוליטית היה רק מונולוג. רק מ.מ. דיבר (בפועל היה רוב הזמן בשיחה האחרונה תפוס ע"י חיים, אבל רוב דבריו לא היו לגמרי לענין, ולא היתה תגובה פוליטית לעמדת מ.מ עוד לפני השיחה היתה פחות או יותר ברורה לי עמדת מ.מ. - על יסוד ספוריו של חיים והיה ברור לי איך אנו צריכים להגיב על דבריו, אולם הנהלת השיחה היתה בידי חיים, כמובן, ולא היה בידי להטות את חיים למסלול הדרוש, למרות הרשימות בכתב שהכינותי לו. ב) עלינו קודם כל להבהיר למ.מ. את עמדתנו. דרוש שהוא יבין שבמלים מרגיעות לא יאחז את עינינו. בשיחה הבאה יש לדבר אתו ברורות: הדבר האחד המענין את העם היהוד המובן היחיד של הבית הלאומי והמנדט בעינינו אנו, הטעם היחיד שבגללו הסכמנו לדון על תכנית חלוקה - זוהי עליה רחבה. לא לעתים לבוא, ולא לנוסחאות מפושטות - אלא עליה גדולה מיד. התכחשות לעליה רחבה - אם תחת מנדט או תחת חלוקה, או באיזו צורה שהיא, היא התכחשות להבטחות, להתחייבויות למנדט, למסקנות פיל, לצורך החיים של הע היהודי. כל ההצעות האחרות - במקום עליה רחבה ממשית ומיד - היא התעללות בנו, באסוננו, בתקוותנו, בתבונתנו. זוהי גס הסגרת הישוב לטירור הערבי ולנרגנות מוסו והיטלר במזרח הקרוב - וערעור עמדת העם היהודי בעולם כולו. {0142-16} מהשיחות שנתקיימו עד עכשיו אין יסוד למ.מ. לחשוב שזוהי עמדתנו. אין כמובן כל בטחון שהבעת עמדתנו חשנה את דעתו - אבל כל זמן שלא שמע את תגובתנו ולא ענה עליה - לא נוכל להגיד ביושר לב מהי העמדה הסופית של הממשלה. ג) יתכן שלא יעלה בידינו לזעזע את הממשלה - אבל ארבעת השבועות הקרובים הם כבדי גורל, וכל מאמצינו צריכים להיות מכוונים להשפעה ישרה על הממשלה. המצב חמור יותר מדי שנשכר את עצמנו במליצות שקשה לראות אח תכנן. מה יעשה העם עכשיו? יש לי ספק רב אם יהדותאירופה תשיש לקרב עם אנגליה. יהודי פולין, רומני ציחיה (ואין צורך להגיד יהודי גרמניה) כל כך מדוכאים ונבעתים מהמשטר האנטישמי בארצם שלא ירצו ולא יוכלו לאבד האילוסיה היחידה שיש להם מעצמה אחת ידידותית, אב אם גם נניח שנניע יהודי פולין ורומניה וכו' לפעולת מחאה. מחאה ומלחמה פוליטית היא רק אמצעי - המטרה היא לחץ על הממשלה. ועלינו לראות איך תעבור המחאה אח הצנו השונים ואם תגיע לממשלה. היקרא מלקולם או נוויל המאמר בהיינט, או ישמע המחאה שתתקבל בפינסק? בארבע שבועות אלה יש לדבר פה עם הממשלה. הם יודעים עכשיו שהמדברים אינם אישים פרטיים, והאסון והמצוקה שבשמם הם מדברים אינם בדויים. במרכז הפעולה בשבועות - גורל אלה הוא לונדון. בשורה הראשונה הממשלה בשורה השניה ידידינו בפרלמנט ובעתונות. הם טוענים שעדיין לא ידוע להם מה יש בדעת הועדה; בעוד שנים שלושה שבועות לא יגידו זאת. נשמע אז מפיהם ונשמיע להם את אשר בלבנו. ד) אם עוד יש לנו מרכזי כוח יהודי הם בארץ ובאמריקא, אם כי אמריקא היא מפוקפקת. ספק-ספיקא אם אמריקא הרשמית תנקוף אצבע לטובתנו; יש גם ספק אםיהדו אמריקא תצא עכשיו לריב. אבל אם יכלו כל הקצין כאן - עלינו לנסות לגייס מה שאפשר לגייס באמריקא. הכוח הממשי העיקרי יש לנו בארץ ולדעתי - אין דעה זו חדשה אתי - יתכן שנצטרך בא להשתמש ממש במעט הכוח שישנו בידינו. השעהלכך טרם הגיעה משני טעמים: {0142-17} 1) עדיין אין אנו עומדים לפני הקרב המכריע. 2) בשעה זו עלינו להגביר כוחנו: במשטרה, בצבא, בעליה עד כמה שאפשר. תגבורת כוחנ בארץ היא תפקיד השעה - ולא שמוש בכוח זה. ולכן - לפי שעה מרכז פעולתנו היא לונדון. - בשיחה הקרובה עלינו להבהיר למ.מ. דבר שני: לא נעגן להסכם עם א.ס. א.ס. כמושלימי הוא עניניה של הממשלה האנגלית. אנחנו באים ברברים עם מנהיגים ועסקנים ערבים מחו"ל - ונמשיך בכך, למען סלול דרך להבנה הדדית בארץ. אבל לא נוכ להכיר מצדנו שא.ס. הוא גורם בארץ. הממשלה הכניסה אותו ועליה להוציא אותו. לא על לפייס ולרכך אותו. אין זה בכוחנו ואין זה מחובתנו. רעיון זה של הסכם משולש - וא כצלע השלישית - עלול להיות למוקש ומלכודת לנו, ועלינו להתנער מזה באופן נחרץ מ הדבר השלישי שיש לברר אם מ.מ. וחבריו - תכנית החלוקה. כל זמן שאין הודעה סופית שהתכנית ירדה מעל הפרק - אין אנו רשאים להקל על שוללי המדינה היהודית את מלא התמונה הפוליטית שלה העולם הולכת ומשתנה כמעט מיום ליום. ועלינו להיות מזוינים עכשיו, יותר מאשר בזמן תקין, בשתי מטרות ( objectives ) ברורות: אחת - לאלתר, לפעולתנו, יום יום, היום, מחר (ממ.ש!) - ושניה לעתיד. לא לעתיד הרחוק , אין יודע מה צפון לעולם ולנו בימים הבאים. אני מתאר לי קטקליזמים עולמיים כאלה שיהפכו את קערת העולם על פיה. די לזכור את תמונת העולם בשנת 1908 וכנגרה התמונה בשנת 1938. הציונות בעיני היא ההיפך מ"נצח ישראל". בלי ריאליזם אכזרי אין תפיסה ציונית. אני מתכוון רק לעתיד שאפשר לראותו עכשיו. ובעתיד זה ברור לי, למרות הערכתי המרה של מצב הענינים ביחסי הממשלות אלינו שגורלה של הציונות המדינית קשור עם אנגליה. אני רואה סיטואציה שבה אולי נלחם באנגליה - מל פוליטית ואולי גם אחרת - אבל המכוון של המלחמה יהיה מוכרח להיות, לרכוש את עזרת אנגליה. איני רואה כל סיכוי אחר ודרך אחרת. {0142-18} ושתי המטרות המדריכות הדרושות לנו הן לדעתי אלה: לאלתר - תגבורת כוחנו בארץ: משטרה, צבא, ציוד, אמון - ועליה, וכל זמן שיש סיכוי כל שהוא - מדינה יהודית. לעתיד - שיתוף צבאי עם אנגליה במזרח הקרוב. אם גם כעבור חדשיים יוכרז על ביטול תכנית החלוקה אין הדבר לדעתי בטל, וכעבור חצי שנה או שנה הוא עלול להופיע מחדש. מנסיוננו עם אנגליה היינו וודאי יכולים ללמוד אמתזו: אין הכרעהסופית שאין אחריה כלום. מכתבי זה הוא רק למספר מצומצם של חברים. שלום - ד.