יומנים > יומן - מלא 20/10/1938

{P001} {0144-39} 20.10.38 מינוי ועדה קבינטית פורסם הבוקר בטיימס ו"הגלויים" של דיילי טלגרף הוכחשו - אול דברי ד.ט. נכונים בכל זאת ביסודם: וראיה שיחות מ.מ. עם פר.ר. ו-ו-ט. הטיימס מהצ הפורמלי יותר קורקטי. אתמול לא נתקבלו החלטות פוליטיות ולא דנו בשאלת החלוקה. ו שיתקיימו דברי הטיימס האומר - [ קטע באנגלית, ראה מקור מודפס ] There can of course, be no question of working out a long-range policy or of further negotiations with any of the parties concerned till law and order have been restored throughout the country. --- for the moment the most urgent task is to create conditions under which concessions in any direction, however desirable, will no longer be taken for weakness.... דברים אלה מביעים בלי ספק הלך-הרוח הממשלה, והקוץ והאליה כרוכים יחד. ובמאמר ראשי עומד הטיימס שוב על האידיאה של פדרציה סורית אר"ית - הפעם בקול ענו חלושה, There can be no question of placing the Zionist Jews ) מין חדש של the Lebanese, or the Druzes under direct Arab rule, but there ,( יהודים is everything to be said for a federation of Syrian States as the ultimate goal of Br. and French political cooperation. אנחנו בארץ לא מבינים כיצד אין בכוחה של אימפריה עצומה זו לדכא "מרד" מגוחך של מאות או אלפים של אנשי כנופיות - ושומעים בלא-אמון את הדברים על חוסר רובים וכו {0144-40} בטיימס של היום מגלה הכתב הצבאי (ל.ה.) שברגעי המשבר החריף לא נמצאו תותחי-הגנ בפני אויר ומזרקי אור - לשם הצלת לונדון! - הוא כותב - It is well to realise that if the crisis had suddenly care to a head during this interval London would have been completely unprotected by ground defence, which even such fighter aircraft as night have been ready would have been unable to operate at night for lack of search- lights to direct them on to their quarry. . . . לא יאומן! והסיבות להזנחה זו רואה הכותב בשתי סיבות: אי רצון הממשלה בעבר לקבל על עצמה ה הפיננסי של הוצאות ההגנה בקנה מידה רחב, ובחלוקי דעות וניגודי אינטרסים שבין מ המלחמה ומינסטריון האויר. החברים בירושלם לא מרוצים מהצעתנו לכנס הוה"פ בסוף החודש. בררתי טלגרפתיו פליא של משה. אולם ברור לי שנוכל להקדים המושב. אסא-חורק הוא חולה אנוש, ואיני מניח שחיים יוכל עכשיו ללכת לאנקרם בשליחות זו. ואם נדע בשבוע הבא את תוכן הדו"ח אי סיבה לדחות הוה"פ עד סוף נובמבר. הדבר תלוי עכשיו בעבודתה של ועדת-המשנה שנקבע אתמול. היבואו אתנו בדברים - או יסתפקו בשיחותיו של מ.מ.? לונדון, 20.10.38 העתק: לגולדמן, גרינברג. רייס, לחברי ההנהלה בירושלם - ירבלום, רמז, פוליה, כהו קוסרק, קורשר, ברל בשני הימים האחרונים הופיעו שוב בעתוני לונדון ידיעות מדאיגות וקשות, אבל התבר שאינן מדויקות לגמרי. אמנם במקום העשן שם גם אש - ובהשערות העתונאיות יש יסוד אמת. אבל לפי שעה לא קיבלה הממשלה שום החלטה יסודית, ובמצב שלנו יש הטבה פורתא הטבה שלילית. {0144-41} לפי שעה עברו שתי סכנות. א) הפסקת העליה. בימי המשבר החריף, בשבוע האחרון של ספטמבר, חית כנראה נמנה וגמ בממשלה להפסיק לגמרי את העליה במקרה שתפרוץ מלחמה, ולהכריז על כך בפומבי למען ה את הערבים ולשמור על ידידותם. הכרזה זו בטלה עם חלוף סכנת המלחמה. ולא רק שלא ת הכרזה כזו - אלא בשעה זו אין לחשוש להפסקה גמורה של העליה. עדיין אין לנו כל ידיעה על השידול. אבל המזימה הירושלמית לקבוע מכסימום לעלית הנוער - כנראה לא תקום, אם כי חוששני שיחמירו עכשיו הרבה יותר גם בעליה זו. ב) הקמת מדינה ערבית. יש להניח שאין דבר זה אקטואלי בשעה זו. תרועת הנצחון של מכנסי הקונגרס הערבי בקהירו היתה מוקדמת. רק עתוני ביברברוק תומכים בהצעה זו. תופיק סוויידי נסע מכאן בידים ריקות - עד כמה שדרישתי העיקרית נגועה. סכנה זו, לא עברה בהחלט ולגמרי. כי יש צורות רבות ואפשריות שונות להפיכת א"י למדינ ערבית. לפי שעה ברור שאין הממשלה האנגלית מוכנה להסתלק משלטונה בארץ ולמסור הרס בידי הערבים. אבל אין להניח שירדו לגמרי מהפרק תכניות של שלטון עצמי בצורה זו א אחרת. אופטימיזם מופלג בנידון זה לא יהיה מוצדק בשום אופן. אבל סכנה חריפה של ה מדינה ערבית ובקרוב - אינה - לפי שעה. הטבה פורתא זו יש ליחס לגורמים אחדים: 1) חלוף סכנת מלחמה דחופה. בחדשים הקרובים מובטח השלום ב'אירופה, ואין פחד הערב מאיים כל כך, ואפילו מבחינת האוריינטציה הערבית (בשלטה כמקודם במשרד החוץ) אין בוער לספק מכסימום הדרישות הערביות. לממשלה יש עכשיו שהות לעיין במתינות ובלי חפזון בדרכה לעתיד, 2) אחרי המפלה הפוליטית והכשלון המוסרי שבהסגרת ציחוסלובקיה לנאצים אין רצון שנית ולהפקיר היהודים. גם אלה השמחים ומתלהבים מ"נצחונו" הגדול של צ'ברליין בהצ השלום (אם כי איש איננו מבין לשם מה בא כל "המשבר" אם היו מוכנים להסגיר הציחי {0144-42} אינם יכלים להסתיר את בושתם מהבגידה המחפירה בעם דימוקרטי ומיוחד. ולא קל לחזור מיד על בגידה - ביחס לעם היהודי. 3) פעולתנו בלונדון. הצהרתנו הקצרה והנמרצה והתשובה של משה לטלגרמה הבריונית של נביה אל-עזמה - עשו שליחותן. רויטר פרסם הודעתנו בכל האימפריה. השיחות המרובות והתכופות עם מיניסטר המושבות, המשלחת הפרלמנטרית לממשלה, עזרת העתונות (מנצ'סטר גרדיין, טיימס, דיילי טלגרף - לפי מדרגת ה,תמיכה, אם כי לא לפי סדר החשיבות) התגייסות היהדות באנגליה ולחצה המאורגן על נבחרי הפרלמנט - לא עלו בתוהו. 4) התגובה האמריקנית. חברינו באמריקא נענו הפעם לקריאת ה-.S.O.S שלנו באופן נמרץ, אפקטיבי ומוצלח. קשה להגזים גם באקטיביות הנאמנה שלהם וגם בערך הפוליטי ש פעולתם. גם העתונות האנגלית וגם הממשלה נתרשמו לא מעט מהעמדה של ציוני אמריקא הלא-ציונים (מברק האמריקן גואיש קומיטי), גויי אמריקא וממשלתה. יש אמנם עתונים (כ"ניר איסט") הטוענים נגד "התערבות" זו וכופרים בזכותה של אמריקא להתערב, והמנ לשוות לכל התגובה אופי "ציוני" , תגובה של חלק מהיהדות האמריקנית. אולם בחוגי ה עשתה התערבות זו רושם. אין היא קובעת, אבל היא משפיעה; בכל אופן היא מסייעת לידידינו המעטים שבממשלה ומחזקת ידם. במקצת עזרה גם התגובה של הדומיניונים: דרום אפריקא וקנדה. לורד טווירסמואיר הבטיח לכתוב בעצמו לאישי הממשלה, וגן גם סמיטס. כתוצאה של גורמים והשפעות אלו לא נעשה לפי שעה שום דבר מכריע נגדנו, זאת אומר שלעת עתה אין לממשלה עדיין שום מדיניות ברורה וקבועה לא לשבט ולא לחסד. אף בענ החלוקה אין עדין שום החלטה. כנראה שלא נכונה הידיעה של הדיילי טלגרף מיום אתמו שתכנית החלוקה הוסרה כבר מעל הפרק; הקבינט לפי הידיעות שיש בידי כרגע, לא דן אתמול בשאלה זו. הרפורט עוד לא הוגש לו - אם כי אני משער שהוא נמצא כבר בידי מיניסטר המושבות. כנראה שרוב חברי הועדה הם נגד חלוקה, אבל רק הבוקר הודיע פקיד גבוה במשרד המושבות שלא יתכן להגיד היום שדבר החלוקה הוסר מעל הפרק. {0144-43} אע"פ כך אני מניח שהחלוקה בשעה זו אינה אקטואלית - אם כי לא אומר שאין היא עוול להיות אקטואלית בימים הבאים. יש לציין לחיוב את עמדת הממשלה שקודם כל יש לדכא את המהומות - ושאין לנהל מו"מ הצדדים עד שיחזור השקט והבטחון. הקלון של "כיבוש ירושלם" היה כנראה קשה לשאת אפ לממשלה זו, ויש רצון לחסל את האנרכיה. התעמוד הממשלה ברצונה זה עד הסוף? האם לא יתחדשו ""תכסיסי ווקופ" לאחר משלוח שתי הדיוויזיות של דיל? האם לא יצליח המופתי שוב, בראותו כי כלתה הרעה לכנופיות לסדר "שביתת נשק" כאילו מרצונו החפשי? ימים לפי שעה נקדם ברצון אח הכוון הזה - אבל אל נשלה את נפשנו: אם הדכוי יצליח - יגי לנו חשבון. גם העתונים הדורשים חיסול המרד בכל מחיר ובמהירות - מרמזים שעם הקמת הסדר יהיה צורך לעשות הנחות. ואיש לא מתכוון להנחות לנו. מחוץ לתכונה לקראת השלטת הבטחון אין לממשלה עדיין שום קו פוליטי. אתמול נתמנתה ע"י הקבינט ועדת-משנה לטפל בשאלה האר"ית. לפי שעה אין בידי כל ידיעות מסוימות הרכב הועדה ועל הצידה שהכין לה מיניסטר המושבות. מחר או מחרתיים אולי אדע שמץ. יסוד קטעי שיחות ושמועות אוכל לשער לעת עתה השערות אחדות: 1) בעליה לא יחול לפי שעה שנוי עקרוני. היסוד שנתקבל למעשה ביולי 1937 - אלף לח כנראה ישאר גם להבא, - ער שתקבע מדיניות יותר ברורה. לא קראו לזה ולא יקראו לזה Political high level , אבל מגשימים ויגשימו את הפייליאסיוו הראשי של הוע המלכותית. הלחץ שלנו ושל חברינו האמריקנים שעמד לנו לקרוע גזירת הפסקת העליה - עמד לנו להרחיב העליה; גם "ידידנו" וינסטון צ'ורציל שיצא היום במאמר גדול נגד ה ובעד המשכת המנדט מציע "לתת גם לערבים הבטחה חגיגית, אשר תוכנס אם אפשר להסכם שהיהודים והערבים יוזמנו לחתום עליו, שהמכסה השנתית של העליה היהודית לא תעלה ע כמות ידועה, לכל הפחות במשך עשר השנים הבאות". זהו רעיונו של סמואל, והחוגים הע אותנו עושים עכשיו מאמצים גדולים - וכמה יאהודים מסייעים להם, - להביא את הממשל לידי קביעת אחוז סופי אחוז של מיעוט, של הישוב היהודי, אשר עליו אין לעבור. אין עדיין הקו של הממשלה - אולם סכנתו רבה וחמורה. קו זה אומר למעשה - מיעוט נצחי. {0144-44} והסכנה היא שיקיימו אתהקו הזה - מבלי להכריז עליו, ואולי גם מתוך שלילת סטטוס של מיעוט באופן פורמלי. מכל הסכנות הצפויות לנו אני רואה בהגבלת העליה הסכנה החמורה ביותר. איש אינו יו מה צפוי לעולם בשנים הקרובות. אילו שנויים אפשריים לא רק ביחסי העמים - אלא גם במשטר הפנימי של העמים. התפרצות מלחמה עולמית - שהערבים כל כך מתפללים לה - תעמ אותנו שוב בפני סכנת הפקרה והסגרה גמורה. אנו עומדים לא רק בפני עולם ערבי אויב ומזדיין - אלא גם בפני שתי מדינות אדירות הרוצות בחורבננו. היטלר אינו רק אויבה ומחריבה של היהדות הגרמנית. משאת נפשו הסדיסטית והקנאית היא השמדת היהדות בעולם כולו. מוסוליני הולך בעקבותיו בפוליטיקה האנטישמית - אבל יש לו עוד ענין מיוחד כחלק מהים התיכון. מטעמים פוליטיים ונימוקים נפשיים שונים - הרי שני אלה הם אוי בנפש. אולם לא נוכל לעצום עינינו בפני התפשטות האנטישמיות גם בארצות הדימוקרטיות ובתו באנגליה. האומנם זהו מן הנמנע שאנגליה תנך בעקבות גרמניה ביחסה ליהודים? לפני שנים אחדות לא הייתי מאמין בזאת, אין לי עכשיו הבטחון האופטימי הזה. אין לשער א השנוי העצום שאחרי הסכם מינכן, ומי יודע אם לא ידביקני אף הגל האנטישמי בטרם נספיק להתבצר בארץ כדי לעמוד בפני כל רוח מצויה ואינה מצויה? הפסימיסט יאמר: גם ישוב של מיליון יהודים לא יעמוד לנו, אם לבה של אנגליה יתהפך עלינו: אבל אני מא שישוב גדול בארץ יהיה כשהוא לעצמו גורם כביר בהחזקת ידידות אנגליה וכתריס בפני התפשטות האנטישמיות בעולם. ואם אנחנו חלילה נעשה משגה אשר יביא לידי קיצוץ אפשריות העליה בשנים הקרובות - אנו מתחייבים בנפש העם העברי. וכל ימי היותי בהנהלה לא ראיתי צו יותר קדוש ודחו ממאמצים בלתי פוסקים להרחבת העליה. הצו הזה קדוש עכשיו בעיני שבעתיים. 2) אין להוציא לגמרי מן החשבון - למרות המסקנה של רוב ועדת החלוקה - את אפשרות הפתרון, או חיפוש הפתרון מצד הממשלה, בכיוון של חלוקה, איני מניח שהממשלה הזאת {0144-45} תגש בקרוב להקמת מדינה יהודית בחלק מן הארץ. יתכן שתכנית פיל - לא רק בפרטיה, אלא גם בכללה, נקברה, לחדשים הקרובים בוודאי שהיא קבורה, אבל אין זה מן הנמנע שהממשלה תנסה לחפש פתרון, זמני או"סופי" , בקנטונוזציה, חלוקה לאזורים, סידורים פדרליים. הקמת מוסדות של שלטון עצמי מחוזי, וכדומה. אין לי ידיעה מוסמכת שיש מחשבות כאלה בחוגי הממשלה אבל יש שמועות כאלה, ומחשבתנו הציונית צריכה להתעמק בשילוח אלה. 3) יתכן שיעשה נסיון להביא לידי הסכם ערבי-יהודי. אני מניח שאין עדיין לממ שלה החלטה בענין זה, אבל מיניסטר המושבות מתהלך זה כמה זמן בתכניות כאלה. מקודם דיב על הסכם עם אבן סעוד. אבל אין הוא יכול להתעלם מקיום עיראק והתענינותה בשאלת א" ביחוד לאחר הצעדים האחרונים של תופיק סווידי. נורי יושב כאן עכשיו ולו עוזרים כ עסקנים ערבים - ואנגלים ואולי גם יהודים. ונשמע רעיון על ועידה ערבית יהודית. מצד הערבים - נציגי המדינות הערביות, מצד היהודים - הסוכנות ועוד כמה "נכבדים" יהודים. ויש השאלה על נציגות ערבי א"י. בכמה שיחות הודיע מיניסטר המושבות שהוא לא יכיר במופתי. אמירתו זו היתה אולי כנה, אבל מיניסטר אומר היום כך, ומחר - אחרת. האדמיניסטרציה בארץ בטוחה שבקרוב יחזירו את המופתי ויכירו בו כבנציג הראשי של ערבי א"י. אם ועידה כזו תקרא - קשה להניח שיעשו זאת בלי נציגות ערבי א"י. אלף - מפני שנציגי המדינות הערביות יעמדו על כך. בית - מפני שאחרת אין מי שיתח בשם ערבי א"י, ואין מי "שימציא את הסחורה". גימל - מפני שהפקידות בארץ תדאג לכך גם לאפשרות זו עלינו להכון. כאן בלונדון שוחחנו בינינו לא מעט על אוונטואריות כאן יש שתי שאלות: א) העלינו למנוע - במידה שזה תלוי בנו - קריאת ועידה כזו? ב) העלינו להשתתף בה - לכשתקרא? לדעת י אסורה בשאלה זו גישה דוגמטית. אם הממשלה תכריז על ביטול החלוקה ועל אי ה מדינה יהודית - יראו הערבים, ובראשם המופתי - בהכרזה זו נצחון עצום ,ובצדק!) {0144-46} לעצמם, וקשה להעלות על הדעת שהם יהיו מוכנים לעשות לנו ויתורים ולהסכים אפילו לעליה מוגבלת שתוכל לספק אותנו אפילו במקצת מן המקצת. הרפורט של ששון על שיחות עזת דירווזה הוא מאלף מאוד מבחינה זו, גם "השוללים" שלנו מבינים עכשיו שקבורת תכנית המדינה היהודית בחלק מן הארץ היא נצחון של המופתי, נצחון בלי מרכאות כפול ולמה יוותרו לנו "המנצחים"? הערבים היו מוכנים - בכל אופן למראית עין - לבוא אתנו בדברים כשחרב החלוקה היתה תלויה על ראשם. ומבלי שהממשלה תודיע לערבים שהיא חמשיך במנדט ובעליה יהודי איני רואה כל סיבה ויסוד לאפשרות של הסכם. אולם אם הממשלה תחליט לכנס "שולחן עכול" ערבי יהודי קשה יהיה להמנע מהשתתף בו. אנו הצענו לא פעם דבר כזה, ומועצת הסוכנות האחרונה קבלה החלטה מפורשת להציע זאת לממשלה, והממשלה יכלה להגיב לנו שזוהי בעצם תביעה יהודית. לא רק כלפי הממשל אלא גם כלפי הרבה יהודים נעמיד עצמנו במצב קשה, אם נסרב להענות להזמנה כזו. ואי מצבנו הפוליטי מזהיר כל כך שנוכל להרשות לעצמנו לוכסוס כזה. תנועה אינה יכולה ל במדיניות שלילית בלבד. אבל עלינו להזהר מכמה סכנות ולהזהיר את הממשלה על כך: א) מתן סטטוס רשמי ופורמלי למדינות ערב בקביעת גורלה של הארץ. א"י היא ארץ מ נד ולהלכה בכל אופן אין אנו רשאים לוותר בקלות אפילו על זכות של נייר ומעמד פרינציפיוני בלבד - כל חברות חבר הלאומים (ואמריקא) יש להן מעמד לגבי א"י. ב) קיפוח זכות הסוכנות, רק הסוכנות היא נציגה הרשמי של היהדות. הסוכנות רשאית להזמין את מי שהיא רוצה, ואם ועידה כזו תקום ונשתתף בה, - אנו מעונינים בשתפם ש כטח מגדולי ישראל, אף אם אינם חברים רשמיים בסוכנות, אבל הם צריכים להיות מוזמנ רק על ידי הסוכנות, ורק אלה יוזמנו שאנחנו נהיה בטוחים בעמדתם ובנאמנותם. אבל מניעת שתי הסכנות האלה בלבד לא מספיקה. ועידה אשר תקרא על יסור "לוח חלק" נ לכשלון למפרע, ולא עוד אלא יש בה סכנות פוליטיות חמורות. {0144-47} צריך שיהיה ברור למכנסי הועידה ולמוזמניה שהצהרת בלפור קיימת, והמנדט עומד בתקפ ואין הממשלה מוכנה לגזור עלינו סטטוס של מיעוט, או שהעליה תקוצץ. איני ממצה עדיין את כל היקפה של שאלה זו, אבל אלו וום העיקרים שיש לעמוד עליהם, ושהחברים פה רואים הכרח בשכירתם, ואשר גם נמסרו למיניסטר המושבות ע"י ויצמן. בשבוע הבא, לאחר שובו של ו-ן מפריס, תתקיים שיחה עם מיניסטר המושבות, ואולי נשמ כבר אז דברים יותר ברורים על תכניותיו ודעות חבריו בועדת הקבינט. אני מניח שהממשלה לא תמהר עכשיו לקבוע קו ברור. ויהיה לנו זמן לדון ולהתיעץ. דבר אחד ברור לי - בכל התנאים ובכל המסיבות ובכל הדרכים שבהם תנסה הממשלה ללכת בחדשים הקרובים (אני סבור שהדיון של הממשלה והדיון שלנו עם הממשלה ימשך חדשים - אם כי אין לי יסוד מספיק לקבוע זאת בוודאות); דאגתנו העיקרית בתקופה הקרובה צ להיות נתונה לביצורו של הישוב ולחיזוק כוחנו המשקי, הכמותי, הצבאי. אפילו אם הממשלה תגיע למסקנה "סופית" - איני מאמין ששאלת א"י תפתר בחדשים האחרונים פתרון סופי - ולו גם פתרון "סופי" לעשר או לחמש שנים, יותר מבכל זמן אחר נמצא העולם כ ועולמנו הקטן בתוכו במצב של השתנות מתמדת, העולם לא היה אף פעם פחות סטטי מא ר וכיווננו העיקרי והיסודי בתקופה זו מחויב להיות - תגבורת מתמדת בכל הדרכים, בכל האפשריות, בכל הצורות ובמגמה ברורה וקבועה: התכוננות ליום הזעם והדין הגדול. בפעולתנו ו.התישבותית צריכה עכשיו לשלוט מגמה ברורה, מגמה איסטרטגית מדינית: נקודות חדשות בגליל העליון והמערבי: בסביבות ירושלם (כיבוש ההרים) ולאורך כביש ירושלם תל-אביב. גס המפעל החרשתי צריך להתנהל מתוך מגמה זו: פיתוח החרושת המיכנית והחימית. יצירת בתי מלאכה ותעשיה לחלקי מכוניות, טנקים ואווירונים. עלינו להכשיר עצמנו לשמש כוח צבאי ומלחמתי, לא רק מבחינת רבוי כוח צעיר יהודי בארץ ואימונו הצבאי, {0144-48} אלא גם מבחינת יכלתנו החרשתית, כמו שהאנגלים למרות רצונם היו מוכרחים לה בחדשים האחרונים - כי המשטרה הערבית מעלה בהם, כך עלינו להבא לידי כך ש יותר חמורה תהיה אנגליה מוכרחה להשען עלינו, על אנשינו ועל חרשתנו, עלינו גם להתאים את החקלאות שלנו לימי-צרה ו הבטיח לישוב מינימום של צר במקרה שהארץ תנותק מהעולם הגדול. עלינו להרחיב ולבצר מעמדנו בים: להרחיב נמל ת"א ולהגדיל ישובה היהודי של הפנית העליה העירונית לעיר זו, עלינו לפתח את ההתחלות שלנו באוויר: לאמן יותר אנשים שלנו להיות טייסים אווירונים נוספים. אם הפתרון (בתקופה זו!) של השאלה האר"ית תדחה - אל נחמיץ את ימי המעבר. החמור העתיד לפרוץ - מי יודע אם בעוד שנה או 'שנתים - צריך למצוא אותנו וחזקים משהננו עכשיו. - שלכם ד.ב.ג.