יומנים > יומן - מלא 20/11/1962

 {0196-46} 20.11.62 9 - פונדק, מנהל עבודות ערד. כביש לערד מכביש חברון (33 קיל. 15 קיל. מהם מזופתים. מערד לסדום 23 קיל. ולמפעל 30 קיל. רוב עבודות העפר כבר נעשו. בונים בתי אסבסט - 132 דירות הושלמו (בשלב גמר). בית אסבסט - 2 חדרים - עולה 12.000 ל"י (בית נורמלי 4ו15- אלף). 320 משפחות רשומות לערד, מהם 17 מת"א. לכל בית הוכנס גז. הגז יעבירו גם לדימונה, לים המלח לאורון. דרומית מזרחית 11 קיל. מערד יש מים מתוקים בעומק של 425 מטר, המים עלו עד 140 מטר בעומק. 170 קוב לשעה. יש שיש יפה. יוקם מפעל למלט לבן. עד עכשיו מיבאים 10.000 טון מלט לבן. המפעל ייצר 35 אלף טון לשנה. סו"ב יקים מפעל לשיש מקומי, יעסיק כששים איש. המשביר וחברת פדרמן יקימו מפעל סריגים - יעסיק 300-250 איש. ערד רחוקה 20 קילומטר מאילת דרך .... . 95-90 קיל. מאשדוד. מת"א 140 קיל. במקום ים כבר 40 משפחות עם ילדיהן. יש 27 ילדים. יש בי"ס וגן, גם 3 חנויות. מחר אבקר בערד. 12 - גרסטנמאיר ואשתו. נשיא הבונדסטאג. פרוטסטנטי, היה כומר ולמד עברית. עזר להתנקש בהיטלר. הביא דרישת שלום מאדנאור. "הזקן" רוצה לשמש עוד חמש שנים כקנצלר. שאל על יחסים דיפלומטיים.אמרתי שאני בעד כנון יחסים דיפלומטיים עם גרמניה, אבל לא אציע זאת אלא אם אדע בהחלט שגרמניה תסכים לכך. {0196-47} שאלתי לאן פונה הנוער הגרמני. הנוער לדבריו אינו יודע מה הוא רוצה, אבל הוא חולק על הדור הקודם. כשהוא שומע בתקליטים נאומי היטלר הוא משתומם איך העם יכל היה לסבול פטפטן זה. השיחה נתגלגלה לביקור דה-גול בגרמניה, ואם הגרמנית שלו היתה צחה. גרסטנמאיר סבור שדה-גול אינו יודע היטב גרמנית. כשמדברים אתו גרמנית הוא מבין רק 40 או 50 אחוז, אבל הוא למד הנאומים בעל- פה, מבטאו הגרמני היה צח כאילו היה גרמני. הוא שאלני מה זה יהודי - אם יהודי הוא רק דתי. אמרתי לו כי הדת היהודית היא חלק של העם היהודי, יצירתו, אבל אין העם חלק של הדת. יכול להיות יהודי לא דתי. שאל מה קיים העם היהודי עניתי התנ"ך - האמונה בנביאי ישראל ובחזון הגאולה היהודית והאנושית. לדעתי אין אנו עם נבחר ע"י אלהים, אלא עמנו בחר באלהים, כלומר הגיע לאמונה באל אחד שלא כעמים מסביבו, ולכן ראוהו נביאיו וחכמיו כעם נבחר. ועמנו הצטיין באמונה כי יש יתרון לכוח הרוחני על הכוח הפיסי, ולא נכנע לנצרות ולאיסלם, כעמים אחרים. ואם כי אנו העם היותר פרטיקוליארי אולי, הננו גם העם הכי אוניברסלי. הוא לא הסכים לדעתי על הבחירה. לדעתו אנו עם נבחר. הוא עומד לשהות פה שבוע ימים, שלושה ימים באורח פרטי. יבקר באילת, יטוס שמה ויחזור במכונית. יבקר בשדה בוקר ובעבדת. רפי יטפל בו שם. {0196-48} בארבע ורבע אחה"צ הלכתי לשמוע הרצאתו של ולטר קופמן על אפלטון באוניברסיטה. דיבר על יחסו של אפלטון לספרות והניגוד בין הפילוסופיה והספרות. הרצאתו מלאה חן, ומבטאו האנגלי כאילו נולד באמריקה. לא הסכמתי ל[קושיתו] על ספר י' בפילוטייאר.. ברור שאפלטון בעצמו היה פייטן בחסד עליון, אם כי בעיקר היה בשבילו הפילסופיה והשאיפה להכיר הדבר במהותם העליונה, ואם כי לא יכל להשתחרר מכתיבתו הפיוטית וגם ממשלים ומיתוסים להסביר דבריו (כמו הסיפור על המערה ועוד) הרי העיקר היה אצלו להיות טוב וצודק וישר ולעשות הטוב והישר והצדק ולא להטיף, ומשום כך הוא תיאר בכל "שיחותיו" עד לפני האחרונות דמותו של סוקרטס - איש אשר לא כתב כלום, רק בחייו ובמותו ובדוגמתו האישית היה למופת החכמה והצדק. - בשש וחצי אחה"צ באה אצלי תבורה של כשמונים פועלים מחיפה, שמסדרים להם סמינר של ארבעה ימים. הציגו לי שאלות על המפלגה, הבטחון, החינוך. שאלות מקצועיות. הודעתי שלא אענה על כל השאלות הדורשות הרבה זמן, אבל תיארתי להם השנויים שחלו בתנועת הפועלים מימי העליה השניה, שהיו בה מעטים, רק מאות אחדות, וכמעט כולם עלו לארץ לשם חזון העבודה, ולא דאגו לעתידם למשכורת, לחיי משפחה, לחינוך ילדים, כי היו צעירים וחסרי דאגה ונתונים כולם אך ורק להגשמת חזון עבודה עברית - ועוד ביסוד ההסתדרות בסוף 1920 מנו רק 4433, והשנויים הגדולים הכמותיים והאיכותיים שחלו מאז, כשאין לחלק גדול של הפועלים העיקר הזיקה לרעיון ולחזון אלא הדאגה לעצמו , ורק מעטים תובעים מעצמם ורובם תובעים מאחרים - מהמעביד {0196-49} מהמדינה, בצדק ושלא בצדק, ואופי התנועה נשתנה, כאילו לרעה, אבל זה רק נדמה ככה, כי נתגשמו כמה חזונות, אולם רבים, ואולי הרוב טועה, כאילו נתגשם החזון ולא כן. עמדתי על בעית הבטחון, שאין כמוהו לחומרה בשום עם, ובעית החינוך ועמדתי רק במקצת על המצב במפלגה. השיחה נמשכה כשעתים.