יומנים > יומן - מלא 21/06/1935

{P001} {0077-29} 21.6.35 טלגרמה ממשה: היום איוורנתיך מכתב תשאר לקבלו טלגרף". עניתי: "אשאר לפגישת הבן שטרם נקבעה". {0077-30} טלגרפתי לניישטד שלא אוכל לנסוע לאספות בחירה, ושצוקרמן יצא שלשום לפולין וזלמן ישאר באמריקא. - נדברתי טלפונית עם ברודצקי להפגש אתו מחר בלידס. - לוקר מטלגרף מוורשו להתקשר אתו מחר טלפונית באחת עשרה (55160). {0077-31} לונדון, 21.6.35 משה - באתי הנה אתמול בצהרים במחשבה לצאת מפה ביום ב' למען אגיע לארץ לא יאוחר מא' ביולי. אך לאחר שראיתי פה את הידיעות החדשות - הטלגרמות שלך וחליפת המכתבים בין ו-ן ומלקולם, פקפקתי אם הכרחי ואם אפשר לי לצאת כה מהר. היום טלגרפתי לך שאני נשאר עד הפגישה שטרם נקבעה. בכל אופן לא אסע עד קבלי את מכתבך המאאוורן. ברור שהזקן שלנו הרחיק ללכת בשיחותיו עם הצד השני, ומסופקני אם הוא יסכים לחזור בו גם אם יעלה בידינו להשפיע על מלקולם. כאן יש באמת מצב משונה: מיניסטר חדש המושבע (Commited) למפרע לרעיון הפריסי, ואשר כנראה מהטלגרמה הראשונה שלו לנציב נשאר נאמן לרעיון זה גם בעלותו לכהונה, ונציב ישן שבהסכמת המיניסטר הקודם מתנגד לפריטי והקים לעצמו תריס חזק בהתחייבות מפורשת כלפי המנהיגים הערבים. כל הזמן היתה לי הרגשה שהקמת המועצה היתה בשביל ווקופ הקלף העיקרי במדיניות הערבית שלו, אבל מהחומר שבא לידך אני רואה שהוא השתמש בקלף זה למעלה קצת ממידת ההוגן, ודן עם הצד השני על עיקרים קונסטיטוציוניים מבלי שיודיע לנו, ולא עוד אלא שהוא משתמש בנימוקים שלנו -נגדנו. ביחס ל"סעיפים המשומרים", מבלי צדק והגיון. כי אם אנו חושבים שסעיפים משומרים אינם עדיין הגנה מספיקה בשביל ענינינו אין זאת אומרת שבביטול הגנה זו - עמדתנו נעשית יותר מובטחת. אגב, נדמה לי, בשיחתך השניה אתו על ענין המועצה {0077-32} השתמשת בנימוק לא מוצלח, הנימוק שאנגליה רכשה את עמדתה בארץ הודות לתנועה הציונית. לא חשוב כלל אם הדבר כשהוא לעצמו נכון או לא. בשיחה פוליטית לא מספיק להשמיע אמיתיות. דרוש שהאמת תשפיע על השומע. ונימוק זה, לדעתי, אינו עלול להשפיע על אנגלי, וביחוד לא על ווקופ. להיפך הוא עלול להרגיזו ול"הנגידו" אם אפשר לומר כך. אין הוא רוצה ולא נעים לו לחשוב שהוא אסיר-תודה לנו, וודאי שלא יקבל את תביעת התודה מהצד השני. אולם הקושי שלנו הוא לא בארגומנטציה - אלא ב"עובדה העשויה" שיצר ווקופ. אצל מלקולם יש לנו שנס. אבל נניח שהוא יסכים לנו וישלול את המועצה - נשאלת השאלה: עד היכן יהיה מוכן ללכת בהתנגדותו לווקופ, ושאלה אולי יותר קשה. עד היכן רצוי לנו שילך בהתנגדותו לווקופ - אם ווקופ יעשה מענין זה שאלה קבינטית? יש להניח שמלקולם בכלל ירצה בהשארות ווקופ לתקופה שניה. לנו וודאי רצוי הדבר. הכדאי לנו "להקריב" את ווקופ במלחמה זו? אם הפגישה עם מלקולם תצא לפועל יש בדעתי לעורר את כל השאלות הגדולותשלנו: היקףהעליה, קרקע ועבר הירדן. מי יודע מתי תהיה אצלנו עוד קוניוקטורה פוליטית כל כך נוחה - מבחינת המצב ביהדות, בארץ, הרכב הממשלה הלונדונית, ראש משרד המושבות והנציבות בירושלים. במצב זה יש רק גורם אחד לקוי - כוחה הפנימי של התנועה הציונית. ולא בלי אשמתנו אנו - אך זהו פרק אחר. {0077-33} אני נוסע מחר ללידס להפגש עם ברודצקי. גם זהו מצב משונה: בשעה כזו אין בלונדון איש. סוקולוב אינו נכנס כלל לענינים, ברודצקי יושב בלידס, והאיש היחיד הבא בכל יום למשרד ודואג לענינים - אין לו כל סמכות פורמלית לכך... גם דבר זה לא יתכן שישאר כהוויתו. איך נעשית פעולת השקל בארץ? שלום לצפורה. שלך ד. בן-גוריון