יומנים > יומן - מלא 21/10/1964

{0199-254} {0199-254} 21.10.64, יום ד' טו' חשוון בצהרים באו למדרשה 25 עסקניות של המגבית מכל קצות ארה"ב. הציגו לו 7 שאלות מנוסחות למפרע: 1) מהו הצורך העיקרי של ישראל ברגע זה? אמרתי: עוד הרבה יהודים - לשם בטחון, הפרחת השממה ובנין מדינה הראויה לעם היהודי. 2) רבים חוששים שהרווחה מחסלת החלוציות - הרוצה ישראל להפסיק מגמה זו וכיצד? אמרתי כי גם לפני שמונים וחמשים שנה לא כולם היו חלוצים, ועכשיו יש לנו יותר חלוצים מאשר באיזו זמן ובאיזו ארץ: הם בצבא, בהתישבות, ואפילו בבתי חרושת ופקידות. אבל נכון שאנו זקוקים ליותר חלוציות. 3) אמרתי כמה עסקנים כי עליה מרוסיה תבוא. האם נוכל לקלוט מיליון יהודים, או יורשו לבוא בשנת 1965 או 1966. עניתי: איני יודע מתי יבואו, ואין בטחון גמור שיתנו לצאת, אבל יש סיכוי שיתנו, ואם יבואו בשנה אחת חצי מיליון - יהיו קשיים, ונתגבר עליהם. קלטנו בארבע השנים הראשונות 700.000, לא היו בתים, לא היתה עבודה, ולא חינוך ועוד - והיו קשיים גדולים ולאט לאס נתגברנו עליהם. הלואי שרק יבואו - ויהיו לנו צרות. אלו הן הצרות החביבות ביותר. 4) הרבנים משתלטים - היש בכך סימן של השת לטות הדתיים? הסברתי שעשית חוק אחד לפי הדת - נשואין וגרושין, לשם אחדות האומה, כי יוצאי מזרח (אסיה ואפריקה) מקפידים מאוד על טהרת המשפחה. יבוא זמן שיהיה צורך בחוק לנישואין אזרחיים, אבל הזמן עדיין לא הגיע, ואין כל רע אם מתחתנים כדת וכדין. 5) האין בהחלטת הועידות הבלתי מזדהות מכה לישראל, ומה יכלה יהדות אמריקה לעשות בענין זה? לאפשר לנו הרחבת פעולתנו בקרב עמי אסיה ואפריקה. {0199-255} {0199-255} 6) מה דברי לנשי ארה"ב? לתת לבניהן ולנכדיהן חינוך עברי - ידיעת הלשון העברית, תנך במקורו, היסטוריה יהודית וזיקה אישית לישראל (לחוג פה בר מצווה, ללמוד פה שנה אחת בב"ס תיכון או באוניברסיטה. זה יעמיק ההכרח היהודית ויגדיל הכבוד היהודי העצמי וגם יגביר כבוד השנים ליהודים. יש לי עוד משאלה אחת, אבל אתן לא תמלאו אותה, ולכן לא אגיד לכן (צחקו כי הבינו למה אני מתכוון), 7) מה עתידו של הקבוץ? הוא מתרבה במספר הישובים ובמספר חבריו ויש בו בשורה לעולם, כי האידיאל "מכל אחד לפי יכלתו ולכל אחד לפי צרכיו" אינה מליצה, אלא אפשרות ממשית. שררה רוח טובה בשיחה, אחר כך כל אחת מהאורחות הצטלמה אתי. - לאחר הצהרים בא אצלי סגן העורך של "הינדוסטן טיימס" שליווה את שסטרי לקהירו והיה אתו בוועידה של הבלתי מזדהים (שמו ), שוחחנו על הכפר ההודי, על הקבוץ והמושב, על החלוציות, על יחסי הודו וישראל התמוהים בעיני, על סין והודו. לפנות ערב ניגשתי לבית החולים, ומשם נסעתי לתל-אביב.