יומנים > יומן - מלא 21/12/1932

{P001} {0110-13} כ"ב כסלו 21 בדצמבר ליכטינגר: יהודה בלום, השותף של הסוחר הערבי של אדלמן, סיפר: הוא ניהל עם אדלמן מו"מ על קנית הפרי (אצלו עבודה עברית מאורגנת). לפני שאדלמן גמר עם הערבי עמד לגמור עם אדלמן בקומיסיון. מצא אצל אדלמן את הערבי ובמעמדו גמר אדלמן עם הערבי. הערבי הסכים במעמד בלום להעסיק רק 4 פועלים ערבים משלו והשאר יהודים, בתנאי שאדלמן ישלם ההבדל. (הדבר היה לפני שבועים). אחר כך פגש ליכטינגר את אדלמן והציע לו לגמור הענין, אדלמן ענה שהוא מסכים לשלם ההפרש, ושידבר עם בלום - אולם לא פנה לבלום. אחיו של ליכטינגר סיפר הבוקר: אדלמן בא אתמול עם הערבי לבלום. אחי ליכטינגר היה המתרגם. אדלמן שאל את הערבי אם הוא נכון לעשות הקטיף. הערבי ענה בחיוב - הוא יכול להביא גם אלף פועלים ערבים, אבל יהיה סכסוך. אמר אדלמן - הביא משטרה, ענה הערבי, שזאת אין הוא רוצה, יביא אדלמן משטרה. ובענין זה לא באו לידי הסכם. הערבי צריך לשלוח הפרי בעוד שבוע, ובעד כל ארגז שלא יובא לאניה עליו לשלם קנס. יהודה בלום נכון למסור ידיעות אלו לבא כוח "דבר". בלום מוסיף עוד שבמו"מ שבין אדלמן והערבי לא היה כל דבור על עבודה עברית. {0110-14} - טלפן לי בנקובר (1/2 9 בבוקר) מכ"ס: יפה וחורין באו לגן השרון, יפה נכנס לגן למסור לבנו של אדלמן על ההסכם בדבר שביתת נשק ליומים. הבן הודיע שאינו רוצה לשמוע על זאת. - טלפן לי אח"כ אריאב: מה עושים בדבר ההסכם. שאלתי מה יש לעשות. אמר שההסתדרות לקחה על עצמה לסדר במשך שני הימים את הענין עם הסוחר הערבי ועם בלום שהוא העיקר. אדלמן יתן 100 לא"י ההפרש, והתאחדות האכרים נכונה מצדה לעזור. אמרתי, שלא שמעתי כלום על התחייבות כזו מצד מי שהוא מההסתדרות וקודם - אברר את הדבר. שאלתי אח נטע - הוא לא שמע מחורין על התחייבות כזו. בקשתי את נטע שיקח אוטו מיוחד להדביק את חורין ולדעת מפיו מה היה ההסכם. נטע סובר שאין צורך, כי בעוד שעתים יגיע חורין לת"א. - בקשתי מנטע חומר על שטחי העבודה העברית והערבית. יש רק חומר מיום 3.7.32. על פיו יש: 29.139 דונם במושבות של עבודה עברית 3.255 " במשקי העובדים 8.812 " עבודה עברית במושבות המעורבות --------- 41.206 " עבודה עברית 21.779 " עבודה מעורבת 9.129 " עבודה ערבית --------- ס"ה 72.114, מהם במושבות המעורבות 39.720. {0110-15} יוצא. איפוא, שבמושבות אלה יש רק 22,2% (בשטח) עבודה עברית טהורה, 23% עבודה ערבית, 54,8% עבודה מעורבת . ב1/2- 12 בא חורין. מספר: דבר אתמול עם יפה ע"ד גמר הסכסוך ולא אמר אף מלה על סידור עם הערבי. כעבור שעה בקש יפה את חורין להכנס אליו. מצא אצלו את אדלמן. היתה שיחה על הו"ת: אדלמן אמר שהציע להו"ת. חורין ענה שהו"ת ועבודה עברית אינם קשורים. והצעתו להו"ת הובנה בתנאים הרגילים להו"ת, ז"א בקומיסיון. הו"ת לוקח רק בקומיסיון, וגם היה צריך לאחר הסירוב לפנות חורין. אז עברו לדון על עצם הסכסוך. חורין אמר שאינו יודע איך לגמור הסכסוך, אבל אולי אפשר בהשפעת בלום ותוספת כסף לסדר הענין או ע"י מסירה להו"ת או לאחר. לכן יש צורך בשביתת נשק לשלושה ימים, ז"א הפסקת הקטיף והאריזה והחזרת המשמרת. (שיחה זו היתה אתמול בצהרים). אמר יפה: בשבע בערב צריך לבוא סמילנסקי, יתיעצו אתו ויתנו תשובה. בשמונה בערב טלפן חורין ליפה (במעמד קוזלובסקי). יפה ענה - שההתיעצות לא נגמרה, ורק בשבע בבוקר מחר יתן תשובה . הבוקר בא חורין בשבע ליפה, ויפה הודיעשאדלמן הסכים ליומים של שביתת נשק. חורין הניח פתקא על זאת לנטע, אח"כ נסע עם יפה לטול כרם דרך כפר סבא. יפה נכנס לפרדס של אדלמן וחזר נרגז והודיע שבנו של אדלמן ואחיו אינם רוצים לקבל ההסכם. אריאב הודיע עכשיו שאדלמן נסע לכפר סבא להודיע על שביתת הנשק. {0110-16} - התאחדות האכרים בינתים הכינה קומוניקט לעתונים, כי באי כוח הפועלים קבלו על עצמם לסדר את הענין ע"י הו"ת או אחרים, ואדלמן מוכן להוסיף 100 לא"י. אם במשך יומים הפועלים לא יסדרו הענין - יתחיל הקטיף. - חורין מכחיש את דברי הקומוניקט, טלפן על זאת לאריאב והם נכנסו ליפה לקבוע את האמת. חורין שב מאריאב. האחרון מסכים שלא יהיה כל קומוניקט, בתנאי שגם ב"דבר" לא יהיה כלום. הוא הבין את דברי יפה כאשר ניסח, וכך מסר הדבר לועד החקלאי אמש. שביתת הנשק תמשך עד יום השבת בערב. יפה אישר את הנוסח של חורין. שוחחנו על הסידור. חורין הסכים לתת 100 לא"י אם הסידור ידרוש 200 לא"י (במקרה שהערבי יסכים לעבודה עברית עם קבלת ההפרש). או שטפר יקנה ויוסיף 100 לא"י על מחיר הערבי, בדרך זה יהיו 300 לא"י הקנס לערבי (אדלמן 100, חורין 100). סמילנסקי ויפה יפנו לבלום להשפיע עליו.