יומנים > יומן - מלא 22/01/1939

{P001} {0187-31} 22 ינואר 1939. אקויטניה. החולשה של הציונות האמריקנית יש לחפש לא רק בליקויים ארגוניים - אלא גם בקשיים אידיאולוגיים. חוסר מנהיגות: חוסר איחוד, העמדת אוסף כסף במרכז ושעבוד הצורות הארגוניות לצרכי האוסף -הם הליקויים הארגוניים הראשיים. ליהדות האמריקנית (ובשעה זו ליהדות ברוב הארצות) {0187-32} אין אישים מרכזיים, בעלי משקל רוחני, שכלי ופוליטי מספיק כדי להתגבר על תוהו ובוהו של ישוב מהגרים בארץ אחבת-ידים ובלתי מגובשת זו. אין אישים כאלה לציונות. ברנדייס פרש מהתנועה עם כניסתו לבית הדין העליון, ומאז לא קמה אף אישיות אחת הדומה לו במשקלה המוסרי ואינטלקטואלי. פרנקפורטר הוא מלומד משפטי, אך אין בו מהאישיות המוסרית, מהמכובד המוסרי של ברנדייס, ומטרת חייו היתה, בלי ספק, להגיע לביה"ד העליון. ציוניותו היתה רק מפעל- לוואי ואקראי, לא העיקר. ווייז הוא טריבון אמריקני טיפוסי - אבל הוא נטול תבונה פוליטית ועולמו הרוחני מוגבל... הוא מסוגל להיות לפה למנהיג - אך אינו מסוגל להיות מנהיג בעצמו. ליפסקי מבין את הציונות ויש לו כשרונות והבנה ארגוניים- אך אין לו המשקל המדיני והמוסרי. סילוור אינו אלא מהדורה גרועה של ווייז. לא רק הוא משולל כמוהו תבונה פוליטית - אלא אין לו גם העוז המוסרי והעצמאות הנפשית שיש לווייז. גולדמן עולה על סילוור מבחינה מוסרית ואינטלקטואלית. הוא יותר יהודי מכולם. הוא העסקן הציוני הראשון באמריקא המעורה ביהדות ובתרובות העברית. אבל מסופקני אם יש לו איניציאטיווה עצמאות ותבונה פוליטית מינימלית. הדסה הוציאה מתוכה, או יותר נכון הוקמה ע"י, אישיות אחת חשובה, ועם עלית סולד לארץ נשאר מקומה חלל ריק. יש, כנראה, עסקניות חרוצות בהסתדרות זו, כי היא מתרחבת ועושה חייל ופעולתה {0187-33} מצליחה, אבל לא גב' גייקובס, לא גב' אפשטיין, ואף גב' פול, המתחרה כנראה באפשטיין, אינן אלא עסקניות מעשיות לא רעות, מבלי המאור הנפשי והשכלי המתנה את המנהיג. בכל הארגונים הציונים האחרים לא נתגלתה עד עכשיו אף אישיות אחת חשובה, מלבד גרינברג, אבל כל כישרונותיו המבריקים ושכליותו של גרינברג אין בכוחם להפקיע את הפגם היסודי בנפשו - תלישות. בכל מגעו עם האדם המחונן הזה לא יכלתי לגלות ולמצוא שרשיו. עם עמידתו בשתי רגליו בתחומי תנועתנו - אין הוא מעורה ----- בתוכה, ורוחו נתונה לתנודות שאין התנועה ואין הוא עצמו שליטים בהן. מכיוון שיהדות אמריקא אינה מגובשת (אמריקא כולה עדיין לא נתגבשה) - היא זקוקה יותר מקבוצים אחרים לאישים מנהיגים. והכוח הפוטנציאלי העצום הגלום בקבוץ גדול זה אינו מתגלה ואינו מופעל מחוסר מנהיגות. גם התנועה הציונית וגם תנועת הפועלים סובלות מחסרון זה. וולדק היה האיש היחחיד שעלול היה למלא תפקיד מנהיד בתנועת הפועלים, ומותו הניח חלל ריק, שלא יתמלא במהרה. אולם נראה לי שהקשיים האידיאולוגיים של הציונות האמריקנית לא פחות מכל הליקויים הארגוניים גורמים לחולשת התנועה. יהדות אמריקא אינה יכלה לראות - בתקופה זו בכל אופו - בא"י מפלט עצמי כאשר רואה בה היהדות של מזרח אירופה. גם פה יש המונים סובלים. גם פה יש מצוקה כלכלית - אך אין סבל יהודי ומצוקה יהודית. יש תנועה אנטישמית, והיא מתגברת, אך עדיין אין סכנה בלתי אמצעית, ואין לחץ לצאת מהארץ. יהדות אמריקא, ציונות אמריקא לא ראתה עצמה עד היום - {0187-34} והיו סיבות אובייקטיביות לכך, ועדיין ישנן - נושאת ההגשמה הציונית, כלומר נושאת הגשמה עצמית. לכל היותר ראתה עצמה כעוזרת ------ להגשמה, עוזרת מבחינה כספית ופוליטית, להגשמה, כלומר לעליה, שך חלקי היהדות בארצות אחרות. והתחום בין פעולה ציונית ובין ------ פעולה פילנטרופית, פעולת עזרה ליהודים הסובלים, לא הובהק ולא נחרץ. הדסה היא גילוי בולט של שתי רושויות אלה המשמשות בערבוביה, וקשה לדעת אם היניקה היא יותר פילנטרופיה או יותר ציונית, ואין הדסה יחידה בנידון זה. אפילו במגבית ההסתדרות, שהיסוד הסוציאלי-הלאומי שבה בולט ביותר, נימוקים פילנטרופיים ממלאים תפקיד חשוב ואולי עיקרי. החלוץ והשה"צ הם הניצנים היחידים של גלוי ציוני מלא וצרוף, אבל הניצנים האלה עדיין רופפים, ביחוד החלוץ. חסר כאן גם המצע הנפשי והרעיוני של ציונות גרמניה שלפני תקופת היטלר. אין כאן התקוממות הפנימית נגד טמיעה רוחנית ופיסית גמורה שיהודי גרמניה נתפסו לה "לפני המבול". באמריקא אין התבוללות, לא כעובדה ביולוגית ולא כעובדה מוסרית רעיונית, מטפוסה של ההתבוללות הגרמנית, ואין גם המצע לריאקציה נפשית ורעיונית כמחאה נגד התבוללות זו. "התשובה ליהדות" שצריכה מאמץ מוסרי ומחשבתי עצום בגרמניה, ושלא יכלה כמעט לבוא בלי אידיאולוגיה מהפכנית ואידיאולוגית הציונית -אין הקרקע האמריקני מוכשר להצמיח. אין בריחה מהיהדות, אין התכחשות ואין תנועת שמד - העלולות לעורר בכוח הניגוד והפוליאריות ריאקציה חריפה ועמוקה בכוון הפוך, אם כי החיים היהודים, ההכרה {0187-35} היהודית, הצבוריות היהודית והסולידאריות היהודית הם קלושים - אבל הם מקיפים כמעט את כל הקבוץ היהודי הגדול הזה, ואין יסוד נפשי למרד ושנוי ערכים. אמריקניות ויהדות באמריקה אינן - עדיין בכל אופן - מהוות סתירה פנימית, והיות יהודי אמריקני אינו כרוך במחיקת הצלב היהודי, והיות יהודי "יהודי" אינו כרוך בזרות ובהסתייגות לאמריקניות. מחוץ ללשון אין מהותה של האמריקניות בעצם ברורה ומגובשת, כשם שיהדות אינה ברורה ומגובשת, והן דרות בדרך כלל בכפיפה אחת, לא רק בקרב הציונים, אלא בקרב כל החטיבות של היהדות האמריקנית, ואין התבוללות קיצונית ואין מחאה חריפה נגד התבוללות. גם האמריקניות וגם היהדות הן פושרות, סתומות, קלושות, במצב של התהוות, ועדיין אין סתירה בולטת בינהן. אולם הדור הצעיר, הנוער, האיטליגנציה מתחבטים באמריקא בפרובלימות חברתיות-פוליטיות: דימוקרטיה, פשיזם, הון ועבודה, העולם החדש והעולם הישן - ואם הציונות לא תקנה השקפת עולם והשקפת- חיים לנוער, השקפה שתענה על הבעיות הצומחות על קרקע מיוחד זה ותמזג את המאווים היהודים עם מאווים האנושיים - לא תהיה הציונות באמריקא חסרה פילוסופיה ציונית-אנושית, ששרשיה ביהדות וצמיחתה --------- בקרקע אמריקא. מסופקני אם הדבר ניתן להעשות ע"י אנשי-חוץ. לפי טבע הדברים א"י היא תובעת ואמריקא הנתבעת, ושליחי א"י באים לאמריקא בתביעות מעשיות, הולכות וגדלות. אך אין א"י מספקת לציונות האמריקנית את כל צרכיה הנפשיים והרעיוניים, אין יהדות אמריקא -- יכלה לשמש רק אובייקט ציוני. אך טרם הפכה בכוחות מחשבתיים {0187-36} עצמיים להיות סובייקט. היא לא יכלה להתפרנס ממתן עזרה בלבד- נפשה ריקה ורעבה, ופירורי חוץ אין בהם כדי להשביע. ודא עקא, שלפי שעה לא נתגלו מעונות-מחשבה עצמיים באמריקא, והשקפת העולם הציונית האמריקנית טרם נוצרה - וחסרונה הוא לפי הרגשתי אחת הסיבות העיקריות לחולשה של התנועה, וביחוד בקרב הנוער. חבור הפעם יתמלא מחוליתו - או לא יתמלא כלל. תוצרת-חוץ לא תספיק - כשהיא לבדה.