יומנים > יומן - מלא 24/10/1939

{P001} {0170-45} ירושלים, 24.10.39 הבוקר נועדתי עם אוסישקין במשרד הקהק'ל להתיעץ על שורה של ענינים. א. ישיבת הועד הפועל הציוני. אוסישקין מציע לכנס את הישיבה בשבוע הבא, ולהעמיד על הפרק: 1. המצב המדיני; 2. המצב הכלכלי. 3. בחירת המוסד לבקורת. 4. הרחבת ההנהלה. בדברי אוסישקין המועמד למוסד הבקורת הוא אליהו ברלין, שאלמלא זקנתו היה קנדידט מתאים מאד. אוסישקין נשען על דברי ברל, שאין צורך בהרחבת ההנהלה בכלל, אלפי דבריו לא היתה שום התחייבות כלפי איזו מפלגה שהיא להרחיב את ההנהלה. ההתחייבות היתה רק שבמקרה של הרחבת ההנהלה ייכנס שפירא להנהלה, ואשר להצעת וייצמן לבחירת לוקר וניימיר, מחייב אוסישקין את בחירת לוקר, אבל מטיל ספק במועמודתו של ניימיר. הוא מציע לשאול את ברודצקי ומשה לדעתם. ב. פדיון ספרי שטריקר ופרידמן מוינה. לאחר שהנצים ביטלו אתה רשיון לעליתם של שנים אלה, ניסו ידידיהם להציל את ספריתם החשובה, המכילה גם זכרונות על הרצל ושלחו אותה על ידי אניה גרמנית "ברוק" מנמל טריסט. האניה הפליגה כבר לפני המלחמה מטריסט, אלא באמצע הדרך קבלה פקודה לחזףוזר לטריסט הליפט עמה. הספרים כאילו מכילים גם ניירות שהוכנסו לליפט בסוד, ואם הניירות יחזרו לגרמניה יש סכנה לחיי שטריקר ופרידמן. יש צורך ב150- פונט להביא שוב את הליפט לארץ. לדברי אוסישקין וייצמן כאילו אסף בלונדון כסף לפדות את שטריקר מוינה. החלטנו לטלגרף ללונדון שיעבירו לנו את מאה והחמשים פונט. ג. אוסישקין הודיע לי שב6- בנובמבר יהיה כינוס של עסקני הקרן הקיימת בתל-אביב ובקשני להשתתף. ד. בדבר המשלחת לאמריקה אמר אוסישקין, שהוא סובר שהמשלחת תהיה: וייצמן, הוא, הרב הרצוג, פנחס רוטנברג, אנוכי, אולם הוא מסופק באפשרות שמלחת זו. בשמן האחרון איבד את האמונה ביכלתו של רוטנברג. יתכן שכוחו גדול בעבודה קונספיראטיבית, אבל הוא אינו יודע מה טיבו בענינים כלכלים ובענינים פוליטיים. התקוות ששמו בו רבים מהישוב {P002} {0170-46} אוכזבו. אשר לא עצמו הוא מסופק אם יוכל לנסוע. המניה הוא סנטימנט, אינו בטוח שיספיק לשוב מאמריקה, סו'ס הוא כבר בן 76. אמנם הסבתא שלו חייתה עד 103 שנים, גם אז מתה רק מתוך תאונה, שנפלה מהמדרגות. אביו מת בן 75, גם כן לרגל תאונה,אבל הוא חושש לנסוע. בכל אופן לא יצא לאמריקה כל זמן שוייצמן שם. שאלנו אם אני מוכן לנסוע. אמרתי לו שבשעה זו לא יתכן שאעזוב אתה ארץ, אבל אם יהיה צורך אהיה מוכן לנסוע. אני הצעתי את ברל כצנלסון, אותו ואת פ. רוטנברג. הטלתי ספק בערכו של הרצוג. לא באנו לידי שום מסקנה מסוימת. ----------------- ב11:00- באה אצלי שוב מזכירות האירגון בדבר תקציב נובמבר. אמרתי להם שבכל אופן לא יופחת הסכום מ2,700-, אבל יתכנו שינויים תכניים בחלוקת הסכום. ----------------- דוב בא אלי עוד הפעם בדבר קנית האוירון של גמבלי. הסכמתי להקציב לשם כך - .600 לא'י, ודוב הבטיח שאם סיימון מרכס יעמוד בהבטחתו ויתן 1,000 לא'י לאוירון יחזיר את הכסף. ----------------- אידלזון בא לדרוש בשביל קבוצת "עין גב" סירת מוטור משורינת, הדרושה מאעמי הבטחון בסביבה ההיא. סירה כזאת תעלה כ1,000- לא'י. לצערי אין אני רואה מקור לכסף. ----------------- דנתי עם י'וסף וליאו כהן על מחאתנו לממשלה בדבר חוסר מיכסה לעליה במחצית השנה השוטפת. עמדתי על נקודות אלה: א. המיכסה מפירה חובה מפורשת של המנדט. ב. היא מכניסה בפעם הראשונה חוקה אנטי-יהודית, בזה שהיא מאפשרת כניסה לארץ לכל האומות מחוץ להודים, ועל ידי כך היא יוצרת בארץ-ישראל - הארץ היחידה מחוץ לשלטון הנאצים - הפליה גזעית נגד היהודים. {P003} {0170-47} ג. סגירת ארץ-ישראל בפני עליה בשעה זו אינה אלא התעללות בעם היהודי, לאחר שמיליונים יהודים נלחמו בפולין כבעלת בריתה של אנגליה במלחמה זו, אין להם אלא תקווה זו. מיכסה זו קובעת את הארץ לארץ היחידה הסגורה לפליטים יהודים. ד. השענות גזירה זו על הכרזת מיניסטר המושבות על הפסקת העליה אין לה יסוד, לאחר שועדת המנדטים שהתכנסה לאחר ההכרזה היהיא מצאה, המדיניות החדשה סותרת את המנדט, ואין אנו יכולים להכיר בתוקף החוקי והמוסרי אל של הספר הלבן ולא של ההכרזה על הפסקת העליה. אנו עומדים כמקודם על העקרון של עליה במלוא יכולת הקליטה שלה ארץ.. ----------------- אחר הצהרים באה אצלי משלחת של עובדות הסוכנות. הן חרדות לתביעת מחוסרי העבודה, הנהמכת כאילו ע'י מועצת פועלי ירושלים לפטר את הזוגות מהעבודה. הסברתי להם את דעתי נגד תביעה זו, אולם אקבל כל הכרעה בענין זה של ההסתדרות. ----------------- ב5:30- בא אצלי וילנסקי, שעלה היום ממצרים. לדבריו בא שינוי חריף בדעת הקהל המצרית לאחר חתימת החוזה האנגלי-צרפתי-תורכי. לפני חתימת החוזה היתה במצרים תנועה חזקה נגד אנגליה. התנועה לא רפתה גם לאחר פרוץ המלחמה. הממשלה המצרית סרבה להכריז מלחמה על גרמניה למרות דרישת אנגליה. היחסים בין הצבא המצרי והצבא האנגלי היו מתוחים. מספרים אפילו שבמארסא מאטרוך היו יריות בין חיילים מצריים ואנגלים. האנגלים היו צריכים להביא צבא הודי רב כ30,000- איש למצרים. כולם לא מוסלמים. על גבול לוביה עומד צבא מצרי, אחריו צבא הודי, אחריו צבא אנגלי. מקהירו הוציאו את כל הצבא המצרי, רק הודים שומרים על התחנות. בפרלמנט היתה הסתה נגד אנגליה. ניצלו את קושי מכירת הצמר גפן, ודרשו לא רק שאנגליה תקנה את העודף, אלא שתקנה את כל היבול ובמחירים גבוהים מהמחירים העולמיים. עם חתימת החוזה נשתנה היחס. האנגלים, וביחוד אנשי הצבא, החלו לדבר בשפה יותר תקיפה. כאילו נאמר למצרים: אם לא תלכו אתנו יחד, נפרק את הצבא שלכם ונביא הנה תורכים. המצרים שאינם עוסקים בפוליטיקה פן-ערבית מרוצים דווקא מהחוזה. הם מניחים שעכשיו יהיה שלום בים התיכון. איטליה לא תשתתף במלחמה והמסחר לא יופרע, אולם {P004} {0170-48} החוגים הפן-ערביים (כגון עלובה פשה, המשתתף עכשיו בממשלה המצרית) מלאים חימה ומדוכעאים. הם רואים את החוזה כמכה קשה לתנועה הערבית; חוששים שניתנה הבאחה לתורכים לתת להם את חלב ועד. ווילנסקי נפגש עם כאפיס פשה רמדן, מנהיג המפלגה הלאומית. הוא אמר לו שהחוגים הפן-ערביים מרגישים שהקריבו אותם לטובת התורכים, ועכשיו הגיעה השעה להתקרבות בין יהודים וערבים. שניהם הופקרו על ידי אנגליה. הוא מוכן לקחת על עצמו לפעול לטובת התקרבות יהודית ערבית. עוני-עבדול-הדי, מוחמד טהיר - בא-כוח המופתי במצרים - מיואשים. עלובה פשה מדוכא. כאפיס פשה מוכן לבוא לירושלים להפגש אתנו. שאלתי את ווילנסקי מה תוכן ההתקרבות. ענה: חושבים על איזה סידור לעשר שנים. אמרתי לו, שבשעה זו אין ערך ואין תועלת במליצות סתומות. הדברים נחתכים בימינו אלה, ומי שמדבר ברצינות על התקרבות, צריך לדעת במה ואיך. הערבים בכל הארצות בעצם שואפים לדבר אחד: עצמאות גמורה, ואם הם רוצים בקרבתהיהודים ובעזרתם, הם צריכים להבין שגם היהודים רוצים באותו דבר, ולא יתכן שום הסכם יהודי-ערבי בלי מדינה יהודית. ווילנסקי שאל: איזו מדינה, בכל הארץ או זו של פיל? אמרתי לו: טרם הגיעה השעה לדון על "פרטים" אלה, אם כי הם חשובים מאד. לפי שעה עליהם להסכים לעיקר. ווילנסקי ספר עוד כמה פרטים מענינים על המצב במצרים, על אהדה שיש לא רק בקרב ההמונים אלא גם בקרב המשכילים לגרמניה, לאפישנסי הקרמנית. מתאוננים שאנגליה במשך 60 שנות שלטונה לא עשתה כלום בשביל הארץ, לא סללה אף כביש, לא יסדה אף בית ספר אחד, לא הכשירה את הארץ לעצמאות והארץ למלאה עכשיו קורופציה, שוחד. כל מה שנעשה לטובת הארץ - נעשה ע'י זרים: לחקלאות דאגה צרפת (קרדיט פואנסייה), את קהירו בנו הבלגים, את אלכסנדריה - האיטלקים, לאחר המלחמה פשתה הספסרות (יהודי א'י תופסים בזה חלק גדול ומחללים את שם הארץ). לבריחת המופתי לא מיחסים ערך רב, מכיון שזו באה לאחר החוזה עם תורכיה. מסרתטי לווילנסקי שבשיחתו הבאה עם כאפיס פשה ינסה מקודם לתמות על דעת מנהיגי הערבים. אם יש להם איזו נטיה שהיא לדון אתנו על מדינה יהודית. אך אם הוא רוצה תחילה להפגש אתנו פה - בבקשה. {P005} {0170-49} יעקב וישראל קובלים על המצב החברתי והמוסרי הירוד בקרב הבחורים שבשרותי המשטרה והצבא בארץ. כרגע נמצאים במשטרה הנספחת לצבא (.J.A.P) 314 איש, בחית הרכבת - 434 איש, בנקודות משטרה שונות - 1,659 איש. מרבית האנשים היו חברי האירגון, אולם לאט-לאט התרחקו. רבים מאלה מתפטרים מהשרותים ואינם חוזרים, והשפעתם על חבריהם בערים היא שלילית. במחנות נתגלו הופעות מדאיגות: חנופה ושוחד לסרג'נטים ולקצינים וגם מקרי מלשינות. יש גם מעשי כלון. הם דורשים קביעת ארבעה אנשים לעבודה תרבותית ולטיפול בשוטים. זה ידרוש כ120- פונט לחודש. כרגע יש רק איש אחד המטפל בשוטרים, ואין הוא מספיק. יש צורך בביקורים והדרכה, בטפוח הזיקה לאירגון ומשמעת. קצינים בריטיים הגונים מתאוננים על הופעות של שחיתות בין אנשינו. אין ספק שדבר זה דורש תיקון ומיד. {P006} {0170-50} למשה, שמענו שח.ו. אסף כספים עבור שטריקר. אין נכון שלחו מיד -.150 לא'י לענין הקשור באפן חיוני עם שטריקר. 2. ייתכן שישיבת הועד הפועל הציוני תתקיים בשבוע הבא. הודיע מיד דעת משה וברודצקי להצעת וייצמן לצרף את ב. לוקר וניימיר. 3. מתנגד לדעת אליהו בדבר שאלות בבית על ה43-: א. משום שברור שהצגת השאלה לא תועיל; ב. ייתכן מאד שהתשובה תזיק לנו בדעת הקהל. 4. אם נכון שוייצמן הזמין את סמילנסקי לנסוע אתו, יש חשש שסמילנסקי יהיה המלווה היחיד לוייצמן, כי לפי שעה אי- אפשר לסדר כאן משלחת. 5. מרכס הבטיח - .1,000 לא'י לרכישת אוירון. תבקשהו להעביר לנו כסף מיד, כי אפשר להשיג אוירון מתאים בארץ.