יומנים > יומן - מלא 24/11/1956

{P001} {0015-33} 24.11.56, כ' כסלו שוב נרתקתי למטה שבוע שלם - מהשבועות הגורליים. אתמול חזר הדי מארה"ב (שהה חצי יום באנגליה). יהודי ארה"ב נלהבים למבצע צה"ל, מלאי גאווה, נותנים ביד רחבה למלווה העצמאות ולמגבית. בלוסטין, פרסקויר ואחרים נעשו פעילים. אלי גינזבורג כתב מחדש נאומו של אויזנהויר לאחר שקיבל תשובתי על הגיוס הטיוטא הראשונה X היתה מלאה גינויים ואיומים כלפינו. מחלתו של דלס אף היא היתה לדעתנו ("אף פעם אל תתפלל למות פריץ רע") - כי הענינים עברו להובר ולודג, ואייזנהויר נעשה מזכיר המדינה של עצמו. כעסם גדול על שלא ידעו והעמדו לפני עובדה. דעת הקהל כפי שהיא מתבטאת בעתונים - היא לטובתנו ומבקרת קשה עמדת הנשיא. הרוגז שלו בדול ביחוד על אנגליה וצרפת. בקבלת הפניםשסידר פינו לאורחים - לא נוכח אף אמריקני אחד. כתריאל סלומון עושה עבודה חשובה בקרב הצבא ודבריו עם אחד המפקדים הגבוהים על המצב במזה"ת נשלחו לכל ראשי הצבא. אלן דלס כועס על איסר שלא הגיד לו האמת. אולם הוא מבין אותנו. בדל סמית, קליי והצבא רואים סכנת נאצד, אם כי שם סבורימשסכנת קוותלי גדולה יותר. הציונים אינם עושים כלום - לא בשטח המדיני ולא בעזרה הכספית. {0015-34} כבוד צה"ל עלה בכל ארה"ב, באותה מידה ירד כבוד הצבא הבריטי. המרשילד כמובן מהווה סכנה חמורה, אם כי בשיחה האחרונה עם גולדה דיבר דברי חנופה. הוא אינו פועל בהתאם להחלטות או"מ בענין התעלה. אירן באמת חלה, והמצב באנגליה לא ברור, הקיצוניים בקרב סיעת השמר. נים דווקא מהחזקים: ראשי מפלגת העבודה מחפשים ראיות "לקנוניה". ביום 21 לת"ז (יום ד' בערב) שוחח אבן עם המרשילד על ההכרח למנוע חזרת נאצר לעזה ולסיני ולהבטיח שלא יוטל הסגר במפרץ אילת - שמקבל חשיבות מיוחדת לאחר חסימת סואץ. המרשילד השיב: א) מסכים שאין לחזור לסטטוס קוו מעורער "דבר המפרץ הוא הקל ביותר הואיל ואו"ם אינו יכל לחדש הסגרים". ב) פירוז סיני רעיון מושך, אבל יש קושי משפטי. איך נמנע כניסת מצרים לשטח שהוא מצרי. "אולי הדבר הטוב ביותר היא שאנשי או"מ ישבו במרכזים העיקריים, באופן שלא תהיה אפשרות לצבא מצרי לקיים קוי תחבורה יעילים בחצי האי". ג) "התחנן לפני שלא נמהר לצאת מעזה" שלא ניצור חלל ריק... Clay ביקר אצל שרה"ח והגדיר מדיניות הממשל כדלהלן: 1) ממשלת ארה"ב מרגישה אחריות מוסרית עמוקה להבטיח קיומה ועצמאותה של מדינה ישראל. אבל כיבוש סובייטי של תעולם הערבי יסתום הגולל על עניני המערב ועל ישראל ולכן חייבת ממארה"ב להיזהר מאבדן השפ. עתה ומעמדת בעולם הערבי שטרם שועבד לנאצד. 2) הממשל רואה בנאצר גורם שלילי ביותר ורוצח בנפילתו, אך הדרך שבתרו צרפת ואנגליה שכרה יצא בהפסדה. אילו מיהרו הבריטים לגמור חלקם במבצע היה המצב אחר, אך הכשלון הצבאי הבריטי הוא מאורע מזעזע ביותר. מאידך ההצלחה הצבאית של ישראל היא רבת רושם וזכאית להערכה צבאית למרות חילוקי הדעות על עצם תכונת היוזמה. {0015-35} 3) ברור כי אין לחזור למצב הרעוע הקורס אלא להחיש הסדר קבוע. 4) העיקר למנוע חדירת הסובייטים. 5) ארה"ב תבוא שובלידי יחסים הדוקים עם בריטניה, צרפת וישראל, אך חשוב שבעשותה זאת לא הפקיר העולם הערבי המוסלימי בידי הסובייטים. 6) אין נזק בכך שהתעלה תהיה סגורה זמן מסוים. הערבים כולל נאצר יסבלו הפסדים כספיים. 7) שמע בקשב רב טיעוננו והצעותינו לגבי המצב והתנדב לעמוד בקשד מתמיד. - הערבים והרוסים מפיצים שמועה כוזבת כי ב28- באוקטובר הייתי בפריס. לא הייתי בפריס זה יותר משש שנים (מאז נסיעתי ליוון ולאוכספורד), ובבוקר יום 28 באוקטובר השת תפתי בישיבת הממשלה בבוקר, סעדתי אצל הנשיא בצהרים, ונסעתי לת"א לפנות ערב ובאותו ערב רותקתי למיטה. נאצר מנסה עכשיו להעמיד פנים כאילו הוא ידיד אמריקא וראש הגשר הסובייטי הוא עכשיו קווטלי. מתחולל משהו בסוריה - כי נאסרו הרבה קצינים. לפי שעה לא ברור מה נעשה שם.