יומנים > יומן - מלא 27/05/1947

{P001} {0040-18} 27 מאי הערב הביאו לי זאב ורטנר את מסקנותיהם (טרם נוסחו בכתב): נחוצים שני חיילות, 1) חיל מגן. 15.000 איש לחיל מצב סטטי, 9 גדודים (כל גדוד 700 איש) להגנה נעה במחוז - יחד 24.300 איש, 2) חיל תנופה: 15 בריגדות קטנות, כל בריגדה 2.000 איש, כוח מחץ - 6 גדודים, 4.500 איש, יחד .34.500 מלבד זה שרותים: מהנדסים, רופאים, תחבורת, יחידות סיירים מקומיות וארציות, שי ערבי, יש לארגן החיילים המשוחררים, יש לאמן קצינים באיטליה, לבטל 6 הגלילות, היחידה תהיה נפה, במקום 16 של עכשיו רק כעישר, כפופה ישר למטה. חיל המצב כפוף למפן, אבל חיל התנופה - כל בריגדה יש לה המטה שלה. ארגון כללי: הנהלה עליונה, מה, ועדת-בטחון (יו"ר שלה - מה), מטה עם שש לשכות: (תיכנון, הדרכה, אספקה, פיקוח, שי, מתקר), מועצה צבאית (רמטכל, ראשי הלשכות, מפנים, - יור רמטכל). נראית לי ההצעה לבטל הגלילים, כמו כן ההצעה של יחידות עם מטה שלהן, (כמו החטיבה), וחלוקה לשני סוגים יסודיים: מצב (מגן) ותנופה, או סטטי ודינמי. אמרתי שבדעתי למנות ועדה לברר דרכי הגיוס של החיילים המשוחררים וסידורם ואימונם. הציעו לכך את חיים לסקוב (שרת בבריגדה), אליהו כהן (נהג דרום יהודה), דן אפשטין (חשמל). {0040-19} יחזקאל, רוזנברג עמוס : יש ועדת חן: סיטקוב, רבינוב, יוסף, עמנואל מרקובסקי (קצין הנוטרים ממונה מטעם JSD אן), פיטוסון ויחזקאל מטעם המחלקה. יש ועדת הממשלה קומיטי: Coats, ATG , ייגור מטעם המפקדה הצבאית, ויחזקאל לדון על בעיות בטחון של הישוביםהיהודים (חקלאים, ושכונות רחוקות) על התקן, הנשק. ועד זה מטפל בענין מתוך אינרציה ורצון רע. גריי, המפקד של המשטרה, היה רוצה לחסל כל הנוטרים. המשטרה חדלה לגייס אנשים חדשים, והתקן ירד. בכוח יש 1.700 איש במשכורת מלאה, החל מ16,5- עד 35 לא"י (לסרגנט) לחודש. ההתחייבות היא לפחות לשנה, אבל הוא יכל למעשה להתפטר באמצע השנה. אין נקודה חקלאית בלי תחנת נוטרים, מינימום איש אחד, מכסימום 20 איש עם סרגנט. לכל נוטר יש רובה. יש רזרבה של מושבעים בכל נקודה בשם Sp. police , 60-20 איש, אלה לא מקבלים שכר, ויש בס"ה 9.000 רובים. הרובים הם איטלקים. לאמונים נשק קנדי במקומות אחרים יש לואיס גון, אסורים בשמוש וחתומים (כ50- בכלל). הכוח מאורגן לפי גדודים, 12 במספר בראש כל גדוד Dep מפקח בריטי, הגדודים מחולקים למחוזות, המפקד העליון סופר אינטנדט אוף פוליס DSP . לסוכנות אין זכות פיקודית, אלא זכות מיעצת, בכל מחוז יש קצין קשר המקבל משכרתו מהסוכנות: יחזקאל הקשר עם המרכז. טירונים נשלחים לבי"ס הנמצא בכפר ילדים. מתנהל ע"י אנגלי, מדריכיו - כולם יהודים (שבעה במספר) האמון נמשך {0040-20} חודש. טקס ושמוש ברובה (לא תרגילי שדה ולא מכונות יריה). כעבור חודש נשלח ליחידה. בכוח יש שני חלקים : 1) תחנות מקומיות (בכל ישוב, רובים, אנשים, רזרבה, להגנה על הנקודה), 2) יש מן - באופן רשמי 50 משמרות נעות, לכל משמרת, יש או מכונית או סוסים לרכיבה, הסוכנות ממציאה המכוניות, הממשלה - הדלק. יש 3 מכ"ים עם סוסים (תל מונד, אבן יהודה, כפר שמריהו) בס"ה יש 34 מכוניות טנדרים. אין מכוניות בכל מקום - לא באשמת הממשלה. התערבות הקצינים הבריטים אינה אפקטיבית, אלא אם יש קצין אנגלי ר שע , או קצין יהודי טפש. (כשלון בנגב - חיים קרמר לא דאג שהקורפורלים יהיו בפרד הדרוש ושלח המכוניות מחוץ לאזורו, והם נתפסו) הדבר נמסר ליוסף ביום ו' (23 למאי), ביום א' נמסר הדבר למליון. יחזקאל נכנס לפני 8 חדשים (קדם לו הרי ביילין) לא היו אז אמונים ולא סיורים של המן - זה היה פשוט מקור הכנסה לקבוץ, לנוטר (שעסק בעבודה אחרת), ו750- היו מופקעים לארגון - עבד לצרכי האן והיה רשום כנוטר. או היה פיקטיבי והאן קיבל המשכורת. היה חוסר אחריות גמורה. גם אז היה מרקובסקי מטעם אן, הוא מסר על העברות והכשלונות והזנחות ליוסף - ושום דבר לא נעשה (עוזריו של יחזקאל: פיטלסון בגליל, דיאמאנט בחיפה, ספקטור בת"א, סטווסקי בירושלם). יחזקאל דרש להפקיע הכוח מידי האן, ישראל הציע פשרה שנתקבלה, הכוח הופקע {0040-21} מרשות המפנים והועמד לרשות המגלים, למפן יש רק זכות פיקוד אופרטיבי. המצב הוטב קצת ויוסף החל להתיחס ביתר רצינות, הועיל לתיקון מינוי של עמום מטעם אן על המנ"ים כמפקח באוקטובר 1946 (במנים יש 650 איש). עכשיו למצב הבטחון. בעמק בית-שאן היו גנבות, פריטלסון טוען, אין עם מי לדבר, אין מזכיר לועד הגוש, והארגון טוען שאין זה תפקידו לשמור. ברחובות יש קצין משטרה יהודי (וויסברג) שאם מביאים לפניו גנב ערבי הוא משחרר אותו בעד שוחד. יחזקאל מציע לארגן בכל גליל ועדת בטחון, חבריה : מגל, קצין קשר הסוכנות, ב"כ ועד הגוש או יו"ר המועצה המקומית. במרכז דרושה ועדת בטחון מרכזית. ב"כ המטה, ב"כ המחלקה; ב"כ המרכז החקלאי וב"כ חבר המועצות. שאלתי עמוס: מה ממשותו וערכו של חמ"ן ? קטן, ענה. אין מפקדים או משום שנת הש רוח או משום שאן לקח המפקדים לתפקידים אחרים. הנוער לא נלהב לשנת השרות - מפני חוסר יחס לנוטרות. אין חנוך רעיוני במן, אין טפול - והוא יוצא את שנתו באכזבה. כשנער בא אין פוגש אותו, אין דורשים ממנו כלום, אין מחנכים ואין מפעילים אותו - ללא אמון, ללא פקודות קבע. לא נשארים בכוח - מפני שאין מכניסים תוכן. ישראל : לסקוב, האן לא התקדם באמון ומנהלה משנת 1939.