יומנים > יומן - מלא 27/06/1962

{P001} {0195-27} 27.6.62 -11יעקב הרצוג. עזרה לישראל וזיקה לישראל - הם שני דברים שונים. החורבן של יהדות אירופה זעזע היהדות. הקמת ישראל מילאה אותה כבוד, אולם אחר כך הם רוצים לחיות חיים שלהם בגולה. הזיקה הרוחנית נחלשת. יש נשואי תערובת. הישיבה אוניברסיטי יש 5000 תלמיד. יעקב שואל אותם מדוע אינכם עולים ארצה. אינם עולים. יש לדאוג לחינוך יהודי. הפרשה פגעה ברגש הכבוד לישראל. רק גויים יוצאים מפה מעריצים. רואים פה יעוד. יגרה, כומר קבולי, ראש האוניברסיטה ישב בהודו - ומתפעל רק מישראל. יעקב שאל אותו מה מצאת בישראל - ענה: קשה להגדיר - ישראל עומדת מול הגורל. אבל יהודים רואים שבישראל ככל האנשים. הם קוראים לעצמם בבל, אבל אין הם בבל אלא אלכסנדריה. יש גם פחד - שישראל תישמד ע"י הערבים. המצב הטוב באמריקה "הבבליות" והפחד מאבדן ישראל - חיים בלבבות. יש להגיע לשיחה גלויה עם עשרה יהודים על עתיד היהדות באמריקה: הרבי מלוביץ, הרב פינקלשטימן, בלקיד וסולובייצ'יק. שזר צריך לדבר עם יהודים כאלה על חינוך יהודי, אבל צעירים אחרים צריכים לנסוע לאוניברסיטות ליחידי סגולה. יש לו התרשמות מהארץ - משיחות עם כל מיני יהודים: 1) ירד כבוד השלטון בישראל. אין המנהיגות יותר מכוונת את הארץ. העם הדריך את מנהיגיו ורץ לפניו. ירד הכבוד. נפגמה יראת הכבוד של הממלכתיות. לפני 3-2 שנים זה לא היה. {0195-28} כשמופיע ראה"מ לפני הציבור אין הוא נראה כרוה"מ, אלא כראש קליקה. בקנדה מדבר דיפנבקר - כראש ממשלה ואז מקבלים דבריו כראש ממשלה, כשהוא מדבר כראש מפלגה או ראש מפלגה. פה לא כך. רוה"מ אינו נראה כרוה"מ. 2) בבעיות הגדולות - בעיות החינוך, מיזוג הגלויות - הכל ענינים אישיים נפגם הזוהר הממלכתי. גם בחו"ל אין יראת כבוד. כשחוזרים מישראל שואלים יהודים - מי חושב על הבעיות הגדולות, בטחון, חינוך, פיתוח. לקנדה יש ידע רב על הערבים. יש להם צבא ברצועת עזה וחוף המיצרים. יש להם ידיעות מאפריקה ואנגליה, יש להם מגע עם נאצר. לדעתם נוכל עדיין להכות כל צבאות ערב. לדעתם יש פטליסם ערבי - הם בטוחים שישראל תיפול מאליה. יש דעה שבעוד 3-2 שנים יוכלו לתת לנו מכה. לא תהיה מלחמה ארוכה - אם יום אחד יכריע באויר, או בים או ביבשה. נאצר מתכונן להכריע את ישראל. יש ערבים הגורסים שהתפיסה הפטליסטית (ישראל תיפול מעצמה) אין לה שחר, ולכן הם חושבים שיש להגיע להסכם. היש קשרים עם ערבים? לא. הסגנון הערבי השתפר . הם מדברים בלשון תרבותית. בעולם המערבי יש שני תהליכים: הערצה לישראל מצד אחד, ומצד שני השפעת הערבים זיקת מערב לישראל. כי נעשה עוול לערבים. אם הערבים יפגעו בנו - יזדעזע המערב פחות מאשר היה מזדעזע לפני עשר שנים. משפיע גם ענין הפליטים. היש לפצל מחנה הפליטים? לא בדרך של - לו אין שום סיכוי. מדוע? לא הערבים ולא אנו נסכים. הרושם שאנו במירוץ נגד הזמן. כבוד הממלכתיות בארץ ירד. {0195-29} יש נוער דתי - חשוב מבחינת יציבות המדינה, כי אינו חי רק בעניני יום יום, יש לו גישה היסטורית. נוער זה יוכל לדבר לעדות מזרח. אבל מתרחב הפער בין הדתיים ובין החילוניים. גם פה יש משבר הממלכתיות. יש נוער דתי קיצוני מאוד - מרד נגד חילוניות וחמרנות. מקבל המדינה, אבל לא משתלב. יש נוער דתי מודרני. אבל הזרות בין שני חלקי העם הולכת וגדולה. לנוער הדתי יש שפה עם "בבל" לנוער החילוני אין שפה משותפת. אמרתי לו שני דברים: בזיון המדינה יונק משני מקורות: התפצלות המפלגות לרגל משטר הבחירות, והניגוד הדתי ללא אישיות של הרב מימון בראש הדתי. העם שלנו נפלא - גם יוצאי גיטו אירופה. אבל הקטנות המפלגתית של רסיסים גט באופוזיציה ונם בקואליציה מורידים כבוד המדינה. והתנהגות כמה מנהיגים דתיים מלבים שנאת אחים (התנהגות נסים ביחס לנשואים עם "בני ישראל," חטיפת יוסלה ועוד). 13 - אלטמן - העולם רואה אותנו יותר מדי כבעיה ערבית ולא כבעיה עולמית. שני מאורעות כבירים קרו בדורנו: המהפכה הרוסית וההיטלריסם. האנטישמיות ברוסיה היתה אחד הגורמים המכריעים למהפכה הרוסית. הלאומים המדוכאים ברוסיה ויהודים בראש מילאו תפקיד מכריע במהפכה. סטלין היה גרוזיני (לנין היה רוסי!). יש להראות לעולם כי האנטישמיות פגעה בעולם לא פחות מאשר בנו. יש להכניס הכרת בעית היהודים בעולם (יש להכניס הכרה זו ביהודים. יהודי אמריקה יצאו נגד זה). הוא רוצה לעסוק בזה שלוש שנים, {0195-30} לנסוע לאסוף החומר ולפרסם ספר להוכיח חשיבות העם היהודי וסכנת האנטישמיות. רוצה עזרה מאמריקה דזואיש קומיטי, מבני ברית עזרה לדבר. רוסיה שונאת אותנו מתוך פחד. ירושלים מתחרה במוסקבה. לבסוף ביקש שאביא עצמות ז'בוטינסקי.