יומנים > יומן - מלא 29/03/1915
29.3.1915 ערב פסח תרע"ה
שעה 8.00 בבקר בדרך מאלכסנדריה לקהירו. הננו נוסעים לספר יציאת מצרים ולערוך הסדר על יד קברות פרעה. אך יציאת מצרים לאו דוקא, יותר נכון יציאת ירושלם. זה חמישה ימים שאנו באלכסנדריה. יצאנו מיפו באניה איטלקית ביום ז' ניסן לפנות ערב ולמחרתו הגענו לאלכסנדריה של מצרים. מלבד ארבעה מגורשים נסעו רק יהודים אחדים, בעיקר ספרדים. כשרק נכנסנו לתוך תחום שלטונה של מצרים נאסרנו. מא"י גורשנו בתור מתנגדי האנטרסים העותמנים וכאן נאסרנו על עותמניותנו. העמדו שוטרים מיוחדים לשמרנו ואסרו עלינו לבוא בדברים עם מי שהוא. ע"ד בואנו נודע תיכף בעיר והעסקנים השתדלו אצל הרשות לחלצנו מהמאסר. בסיוע הקונסול האמריקני, שהבאנו לו מכתב מהקונסול האמריקני שבירושלם - עלה סוף סוף הדבר ובט' ניסן בשעה ארבע התירו לנו לעלות על החף. אחרי בדיקה מעולה, בבית המכס פגשונו אלכסנדר וחמדה. אחרי גמר כל הפורמליות ונטילת הערבות מאת יוד. בשבילנו שלא נתערב בפוליטיקה וכדומה - הוצאנו סוף סוף לחפש גמור - אחרי שני חדשים של מאסר והשגחת המשטרה. נכנסנו להוטל של הנילוס - הוטל רגיל של כרך, המחירים הגונים - 5 פר. ליום רק בעד החדר. פה מתאכסנים הרבה משלנו. כאן גם המשרד של הועד הזמני. למטה "תל אביב" - בית אכל בדרך.
משני עברי הרכבת מישור, פתאום מצד ימין רצועת מים - הראש הנילוס זה? - לא רחבה ביותר. עוד מעט וגם מצד השמאלי משתרעת רצועה מימית - הדומה יותר לשפך בצה. הרצועה מימין הולכת פתאום ומתרחבת ומרחוק מנצנצת סירת מפרשים. רוח קרירה מנשבת והאפק מכסה עבים. רק אילנות הדקלים מזכירים שבארץ טרופית אנו עוברים. כפר ערבי מבתי חמר ומטמורית - הילכו אצלנו... רצועת המים נעלמת ומשני העברים מישור שטוח. תחנת אזבה- חורשיד. השדות חרושים יפה יפה ערוגות ערוגות ותעלות מים עוברות ומשקות אדמה. שוב מפיעי המים ומים כען החול; שוב ביצות. בצות שנתיבשו ושוב מישור; דומה כאילו נלחמת האדמה במים, פעם מנצחת זו פעם כובים אלה. הנה משחירה משמאל חורשה ומוריקים שדות. עמק. ראמים רועים באחו, וכפרי בתי חמר צהובים מזכירים מולדת... הגענו לתחנת בתים גדולים בסגנון חצים כפרי וחצים עירוני. בשעה תשע היגענו לדמנהור, עירה הגונה בנויה משני עברי הרכבת. נגש אלי ערבי מוכר עתונים ומפציר בי לקנות העתון. עתון טוב, הוא אומר, יש בו ידיעות מתרכיה. הוא מכיר על פי הפס שלי שבאתי מתרכיה. תחנת ספת אל מלוך. נחל צר אך שוטף משמאל בהקבל לפסי הברזל. המים עזים ומפכים מימהם בשיא גלים. התעלות
חוצות את השדות. הפלחים עובדים בשדה. חורשים בראמים ובשורים. סוסים לא נראים כלל. תחנת טוח שעה 1 אחה"צ יצאנו מאלכסנדריה בשעה 7.15 וכבר השעה אחת וקהירו עדיין לא נראית. הגידו לנו בשלש שעות נבוא למחוז חפצנו. כשבאנו לרכבת ולא מצאנו את אלכסנדר שהתעתד לנסע יחד אתנו היינו בטוחים שאחר את הרכבת. פתאום נודע לנו בחצי הדרך - כשהגיעה שעת עשר ואנו סברנו שכבר הגענו לקהירו - שאנו בעצמנו אחרנו את הרכבת הרצויה ברבע שעה, אותה הרכבת המגיעה באמת במשך שלש שעות לקהירו, וכנראה שאלכסנדר נסע ברכבת זו. והנה עוברות השעות וכאילו אין קץ לנסיעתנו. רכבתנו משרכת לאט לאט את דרכה, עומדת וממתינה הרבה זמן בכל תחנה, והנוף חד-הגון - מתחיל כבר להלאות ולשעמם את הראיה. תחנת כליוב שעה 1.30 מרחוק נראים כבר החולות. הים הצהב של מדבר אפריקה. מרחוק מאפילים צללי גבעות - האין זה צל הרים כהרים? אדי- חול מתמרים בקצה האפק והדקלים מזדקפים וארבות העשן של הפבריקות הבנויות פה ושם מוזרות כל כך בתוך ציור נוף זה. והנה נראית העיר המעטירה - קהירו. עוד רגעים אחדים ואנחנו בלב מצרים. שעה 2, אנחנו בעיר.