יומנים > יומן - מלא 29/06/1936

{P001} {0130-131} לונדון, 29.6.36 למרכז המפלגה - שלום וברכה, ח.י., טלגרפתי היום על שם אליהו: "מתנגד בכל תוקף לקמפניה שלנו נגד האדמיניסטרציה הבריטית. מאוורן מכתב בענין זה". בינתים הגיע אלי גם הפרוטוקול של ישיבת המרכז מיום 23.6.36 (חלק ראשון, בלי דבריהם של נמירובסקי, בנקובר, דיין, רפטור, אידלסון, גרבובסקי, קפלן, שפרינצק ורמז) וגם על וויכוח זה אני רואה צורך להעיר כמה הערות. אם כי לא קיבלתי אישור על שני מכתבי למרכז (מיום 11 ו18- יוני) אני מניח שהם נתקבלו - ודברי הפעם יהיו מעין מלואים לשני המכתבים ההם. מכיוון שהגורם האנגלי הוא המכריע במערכה הפוליטית שלנו - ונדמה לי שבנידון זה אין חילוקי דעות במפלגתנו - הרי תפיסתנו הנכונה של הגורם הזה ויחסנו הנכון אליו הן שאלות חיוניות - לא מוגזם אולי להגיד. גורליות. אם בוורשו או אפילו ברחוב בת"א שוררים עדיין מושגים משובשים ונלעגים על אנגליה, ממשלתה ופקידותה - הרי זה אולי טבעי . להמוני . היהודים לא היה שום מגע עם עם זה. מושגיו הפוליטיים של הצבור היהודי ממוצא מזרח אירופה נקבעו בתוך מציאות פוליטית שונה בתכלית השנוי מהמציאות הפוליטית האנגלית. ואם בוגרשוב, {0130-132} הרב ברלין או אפילו הרב פישמן נוקטים עמדה בלתי ריאליה - הרי הם יודעים ואנחנו יודעים שדבריהם אינם מחייבים אותם לכלום. המלאכה בין כך ובין כך נעשית על ידי אחרים. מפלגתנו נרתמה לאחריות המעשה, בידה גם מקורות . אינפורמציה שאין לשום חלק אחר של ההסתדרות הציונית. ומשה או אני לא אחראים יותר לענינים המדיניים מברל או מטבנקין או מחבר אתר במרכז המפלגה. וכל חבר של המרכז קובע בדבריו הוא את המדיניות הציונית, וחייב אני לדקדק בדבריהם כחוט השערה, כמו שמשה חייב לדקדק בדברו עם הנציב, וכמוני כמוהו. וקראתי פעם ופעמים את דברי ברל בועדה הפוליטית מיום 16.6.36 (קיבלתי כבר מוול הנוסח המתוקן ע"י ברל עצמו) ולא יכלתי לרדת לסוף דעתו: הדורש הוא מלחמה בווקופ או לא? היתה ישיבת ועדה פוליטית בראשית המאורעות בביתו של משה - וגם אז התקשיתי להבין מה ברל מציע: להלתם נגד ווקופ או לא? ולמען שברל לא ישיב את השאלה אלי - אומר מיד ובכל הבהירות: אני נגד מלחמה בווקופ. ואבאר נימוקי בהמשך המכתב לע"ע אני חוזר לדברי ברל: ב1930- הצלחנו במלחמה - כי ידענו שפספילד הוא האויב, ונלחמנו בו. הפעם האויב הוא ווקופ ובלי מלתמה בו אבוד נאבד. "אי אפשר לעשות מלחמה פוליטית ולחוס על ווקופ". אילו היו דבריו של ברל נגמרים כאן הייתי לכל הפחות מבין היטב מה שהוא מציע. אבל ברל מוסיף: אין פירוש הדבר לצעוק: ווקופ רד! אבל צריך להתקיף את המשטר הזה". מובטחני שברל (ושום חבר אחר) לא יחשוד בי שאני מתאנה לו. אבל אני מנסה בכל הרצינות להבין אותו - ואיני יכל. {0130-133} אם "המשטר " הוא משטר-איבה ניצחת ומחושבת, ואם ווקופ הוא התגלמות המשטר הזה - וווקום הוא בלי ספק "המשטר" בארץ - איך יתכן שלא נלחם במשטר ונושאו עד רדתו. הן דרשנו פיטורי בולס, דרשנו פיטורי לוק - וגם נתמלאה דרישתנו, ואני רשאי וגם חייב - ויתד אתי כל תנועתנו, לדעת אם ברל סבור שאפשר להפוך ולעקור משטר צר ואויב זה ולהקים משטר רצוי במקומו גם כשווקופ ישאר - או לא. כשרואים את מרכז הכובד כאשר רואה ברל במלחמה נגד הרג'ים של ווקופ - אסור להתחמק משאלה יסודית וקומת זו. עקירת המשטר עם ווקופ או בלי ווקופ? בדל חושב ש"הפסדנו כבר חלק מן המערכה". איני חולק על שום חבר בדבר עוצם וחומר הסכנות הפוליטיות הצפויות לנו - אולי אני מרחיק ללכת בנידון זה מרבים אחרים. נראה לי שאנו עומדים בפני מערכת חיים ומוות - לא בחזית הערבית אלא בחזית האנגלית. עוד טרם הגענו למערכה ז ו, ומפני שאני רואה - כך נדמה לי - את הסכנה בכל אימתה אני רואה חובה לדקדק ולפשפש בכל מעשינו עכשיו, לא שבעתים אלא שבעים ושבעה. אולם איני מסכים שהפסדנו חלק מן המערכה - להיפך, אני מאמין שהיה לנו עד עכשיו נצחון חשוב, אולי קובע. היו לנו אבדות, ומי יודע עוד כמה אבדות צפויות לנו - אבל במערכה הפוליטית היה לנו עד עכשיו נצחון אחד, אשר אם לא נפסיד אותו בהמשך המהומות, יהיה אולי אחד הגורמים המכריעים החיוביים במלחמתנו הבאה: לא נפסקה העליה. ואיני מתכוון לחשיבות תוספת העולים (גם זו אינה מילתא זוטרתא) - אני מתכוון למהות הפוליטית של המשך העליה, הפרינציפיון החדש שנקבע, עמידת הממשלה האנגלית (וחלק גדול של דעת הקהל האנגלית) {0130-134} בפני נסיון עצום. בטליונים נשלחים לארץ, גשרים מתפוצצים וקרבות מתלקחים ושביתת המונים נמשכת והעולם מזדעזע בגלל הפסק העליה - והעליה היהודית לא נפסקת. האמנם אין אתם מרגישים את כובד=המשקל של הפרצדנט הזה? האין כמה וכמה יהודים הסבורים שכדאי היה להפסיק העליה למען עשות קץ למלחמה להרס ולשפך הדמים - ואנגליה מנהלת מלחמה (וכבר שלחו שבעה בטליונים נוספים - אמנם על חשבוננו) למען ש העליה היהודית לא"י לא תפסק? האמנם קל הדבר בעיניכם? יודע אני שיש כאן נימוקים אימפריאליים, יש כאן שאלת הפרסטיז'ה של אגגליה ולא רק דאגה לעם ישראל. וכי סבור ברל ששנאת הרז'ים אלינו היא מתוך אהבת המופתי? הנימוק אינו פוסל בעיני את ערכו הפוליטי העצום של המשך העליה, כמו שהנימוק של מעשה-איבה נגדנו לא יחליש בעיני את הסכנה של מעשה האיבה. "ענין הפיצויים לבדו קובע את היחס והקורס של הממשלה" - האמנם? אני חושב לדבר מובן מאליו שאין חילוקי דעות ביני ובין ברל ביחס לפיצויים. כמוהו אני מאמין שפיצויים מגיעים לנו, ועלינו לעמוד עליהם בכל תוקף. אבל יש סולם של ערכים, ויש מוקדם ומאוחר. היש איזו השוואה שהיא בין ערך הפיצויים ובין ערך המשך העליה? וכלום לא יתכן שיהיו חילוקי דעות לא רק אם מגיעים פיצויים או לא - אלא מתי יש לדון על פיצויים ומתי יש להתחייב עליהם. איני יודע אם בדעת הממשלת לשלם לנו פיצויים. אבל לע"ע הממשלה לא ענתה בשלילה, היא רק טוענת שטרם הגיע הזמן לדון עליהם. איני אומר שדחית הדיון מוצדקת (אם כי {0130-135} רק היום שמעתי מהרברט סמואל, המחייב תשלום פיצויים בהחלט, נימוקים לא=בטלים לגמרי לטובת דחית הענין אחרי גמר המהומות). האפשר על יסוד חלוקי דעות אלה לקבוע "הקורס" האויב של הממשלה? ואם אמנם אפשר לזלזל כל כך בערך המזח ו800- השוטרים (עכשיו כבר 1800) - ולהפליג כל כך בערך הפיצויים? אני בטוח שמגיע לנו גם נמל בת"א וגם פיצויים. אבל אילו הייתי צריך לבחור באחד משני אלה - לא הייתי מפקפק אף רגע, ובוחר במזח (קבוע, כמובן), ונדמה לי שגם ברל היה בוחר בכך. ואם כך הדבר, הלוא מוכרח כל אחד לשאול: מדוע חוסר פיצויים (לפי שעה,) קובע, ומתן שידול, ומזח, ואלפים שוטרים לא קובעים? ונדמה לי שאין אני צריך להתנצל ולהסביר שאיני מלמד זכות וסניגוריה על "הרג'ים" - שותף אני לבקורת ולתביעה ולמלחמה נגד כל קיפוח ועוות הדין כלפינו. אבל כשאני בא להעריך איני יכל לראות רק את הקוסם, כשבפני מונחות גם קורות. ואיני יכל להיות שותף לפכק הדין הקטלני על "המשטר" - כשאני רואה התעלמות משונה ובלתי מוצדקת מזכויות וחיובים לא פחותי ערך כלל וכלל. כמובן, כל מה שנעשה לטובתנו - ובמאוחר, מגיע לנו ביושר. יש לנו זכות לאלפי שוטרים, ויש לנו זכות לעליה, ויש לנו זכות למזח. ולא קיבלנו נדבה וצדקה. אבל אני זוכר שבשנת 1929 פרקו את הנשק מאדווין סמואל ומבנטוויטש - כשזוינו כל שאר הפקידים האנגלים, והפעם זוינו מאות מאותיהודים, ומספרם הולך ורב. ואני שמעתי כאן בלונדון מפי אנגלים ידידים הלוחמים מלחמתנו (כארצ'יבלד סינקלר) נימוקים נגד זיון יהודים {0130-136} בתנאים הנוכחיים. וכלום לא יכלה הממשלה להגיד: יש לנו 8 (עכשיו 9) בטליונים, הם יגינו עליכם? והיא כמעט אמרה זאת בתחילה, ותחת הלחץ המחמיר של ההנהלה שינתה דעתה וזיינה אלפים יהודים (הרי זה לגיון!) האפשר להגיד בפשטות כזו שיש כאן שיטה אויבת ומחושבת המכינה לנו תבוסה איומה? המרירות שבלב ברל ובלב שאר החברים - היא גם מדירותי אני, אבל כשאני צריך לפתור שאלה מטמטית ולמצוא את הנעלם יש לפני רק מספרים וחישובים קרים, ושום רגש טוב או רע לא יעמוד לי, אם אתעלם מהנתונים החשבוניים. וכשאני בא לפתור שאלה פוליטית - שהיא הרבה יותר מורכבת ומסובכת, כי יש לנו ענין עם כמה וכמה נעלמים, וודאי שלא אצרף רגשות לחשבון, אלא אעמוד אך ורק על הנתונים הפוליטיים, על כל הנתונים הפוליטיים, אבחון את דרגת חשיבותם, סיבותיהם ותוצאותיהם ואמצה את הסיכום כהויתו, החיוב כחיובו והשלילה כשלילתה, ושום הכללה הבנויה על מספר עובדות ונסתרת ע"י עובדות אחרות לא אקבל, כי זוהי הכללה משובשת ומכשילה. ואם ברל אומר - לא נגיד: ווקופ דד! אלא "מלחמה ברז'ים הזה", אני מוצא בדבריו לא רק חוסר בהירות אלא הכללה משובשת ומכשילה. "ווקופ רד" - הוא לוזונג פשוט (מזיק לדעתי, אבל ברור ומובן) - אבל "מלחמה ברז'ים" אומרת: דרשני. אי אפשר להלחם ברז'ים שאינו מפסיק עליה (אינו מפסיק בפעם השניה - (בראשונה ב1933-!), שהניח יסוד ראשון לנמל בת"א, שהקים גדוד יהודי של אלפים איש, שנלחם מלחמתנו ממש בחבר ובחנית (אם כי {0130-137} נשכח עכשיו שזהו הרז'ים שהעלה בשנה אחת יותר משהעלה עזרא ונחמיה) - בפשטות ובפסקנות כזו אי אפשר להלתם ברז'ים זה, ביחוד כש"המלחמה" היא לא כלפי הצבור היהודי, אלא כלפי הצבור האנגלי. אילו היינו אנחנו האנשים המפטרים נציבים וממנים נציבים לא הייתי מפקפק אף רגע לדרוש פיטורי ווקופ - כי הוא נכשל, נכשל ללא תקנה, בין שכוונותיו היו טובות או לא טובות, לא מספיקות כוונות טובות למען שאדםישלוט בארץ - נחוץ כשרון, כשרון רואה הנולד, ווקופ נחל מפלה, ומפקד נכשל מסירים מעל כהונתו וממנים טוב ממנו. פיטרו את ג'ופר, לא מפני שנוכחו שאינו פטריוט טוב - אלא מפני שנחל מפלה. אבל ברל יודע כמוני שמלחמתנו ב"רז'ים" תצליח - רק אם נצליח להוכיח לאנגלים שהערכתנו אנו נכונה, ורק אם נצליח להביא אותם לידי המסקנות שאנו מסיקים. ואיני יכל להעלות על דעתי שהערכה זו תתקבל על דעת האנגלים (היא לא מתקבלת אפילו על דעתי). איני אומר כלום על המסקנות - מפני שבאמת לא ברורה לי המסקנה - אם המסקנה אינה "רד ווקופ". שבתוך הדרישות שלנו כלפי הממשלה האנגלית צריכה להיות הדרישה על שנויים באדמיניסטרציה - אין לי כל ספק. וויצמן בשיחה הראשונה עם א.ג. עמד כבר על זאת. וא.ג. שהוא ידיד, וידיד נבון, לא התעלם מצורך זה. ושכבר עכשיו אנו חייבים להלחם נגד כל קיפוח, נגד כל משגה אדמיניסטרטיבי, נגד כל מזימה - אין דבר ברור מזה. {0130-138} ושעלינו לגולל בכל הזדמנות פרשת התהפוכות, התנודות, האיחורים של ווקופ בכל מהלך המאורעות - כאשר עשה זאת הוה"פ הציוני בסטייטמנט מיום 22 ליוני (אשר ברל כתבו) - שוב אין כל ספק. אבל האשמה מכללת, דרישת פיטורי הנציב, התעלמות מכל החיובים של האדמיניסטרציה - כלאלה רק יהיו לנו לרועץ ויסכנו את מעמדנו ויחריבו את אפשרויות מלחמתנו הפוליטית. הסיכום הפשטני של הועדה הפוליטית המבחין בין "מדינת המנדט שאנו רואים עצמנו בני ברית נאמנים לה, ובין האדמיניסטרציה שהפרה ברית והכשילה אותנו ושולחיה כאחד" - אינו הולם את העובדות בארץ, אינו הולם את המציאות הפוליטית באנגליה, ולדעתי אינו יכל לשמש קו-פעולה במלחמתנו המדינית. העם הערבי הכריז עלינו מלחמה - לא במליצות אלא בפצצות, רובים ואקדוחים מצד אחד, והריסת משק הארץ מצד שני. במלחמה זו אנו זקוקים להגנת אנגליה ותמיכתה. זוהי עובדה לא נעימה - אבל זוהי עובדה מרה, עובדת-ברזל שאין להטיל בה צל של ספק. שום כוח שבעולם לא יכוף את אנגליה לעזור לנו - למרות רצונה. כל הכוחות שבעולם יכולים להועיל לנו רק במידה שיסייעו לעורר ולהגביר את רצונה של אנגליה לתמוך בנו. גורלנו יקבע ע"י רצונה של אנגליה, ולא על ידי שום רצון אחר. מה מניע את אנגליה לעמוד לימיננו? אני רואה רק שלושה גורמים: {0130-139} א) התחייבות, הבטחה (הצהרת בלפור, מנדט) ב) סימפטיה למצוקת העם היהודי, ג) אינטרס עצמי, תועלת מפעלנו לאימפריה הבריטית ותועלת ידידות העם היהודי לאימפריה. שלושת הגורמים האלה, כל אחד לעצמו, וגם כולם יחד אינם גשר של ברזל. אין היום אף מדינה אחת בעולם, לרבות אנגליה, שלא הפרה התחייבויותיה ואמנותיה ובריתותיה. הופרה הברית עם הארמנים והאשורים - הופרה גם הברית עם אמריקא. הערבים טוענים שהופרה הברית אתם - ובצדק (לא ביחס לא"י - אלא לשאר ארצות ערב) ואם אנגליה תפר התחייבותה כלפינו - אין דין בעולם ואין דיין. נצעק חמס - הערבים לא רק צועקים אלא נלחמים, ואין אנגליה נבהלת. וההתחייבות אינה כל כך ברורה - ולא קשה לתת לה כל מיני פירושים. יש בלי ספק באנגליה אהדה לסבל היהודים בגרמניה ובארצות אחרות, בכל אופן יותר מאשר באיזו ארץ אחרת שהיא. אבל יש גם אנטישמיות באנגליה, גלויה ונסתרת. היתה בלי ספק סימפטיה רבה לגורל העם הנוצרי העתק ביותר (האשורים) שהזדיין כולו בשעת המלחמה לטובת אנגליה - ואנגליה הפקירה עם זה לפרעות ולטבת בעירק. ויש בלי ספק ברכה בעבודתנו מבחינת חיזוק עמדתה של אנגליה בים התיכון ובמזרח הקרוב - ואהדת העם המפוזר והמפורד יש לה משקל. אבל יש גם עולם ערבי ומושלימי, ויש {0130-140} אנגלים רבים - לאו דווקא אנטישמיים, החוששים דווקא לעמדת אנגליה בים התיכון ובמזרח הקרוב מתגבורת היהודים בא"י. לאנוס את אנגליה אין בכוחנו, ובמלחמת החיים והמוות העומדת לפנינו - לאחר גמר המהומות!! - יקבע גורלנו, כשרוננו או אי-כשרוננו לרכוש את דעת הקהל האנגלית והממשלה האנגלית. כרגע יושב במשרד המושבות אדם שהוא ידיד נאמן לנו. עתונינו בארץ כבר הספיקו למתוח בקורת זועמת על נאומו ב"וויכוח" - וברגע זה דווקא טוב שמתנפלים מצדנו על א.ג., גם אם ההתנפלות אינה כל כך צודקת, ואם א.ג. קרא את הבקורת הזאת, מובטחני שהוא שמח עליה - אבל כשראיתי אותו בוויכוח, כששמעתי תגובתו לדברי ידידינו ומתנגדינו, וכשקראתי אח"כ את תשובותיו לגלקר, לא היה לי ספק שכאן לפנינו ידיד אמתי. אבל היותו במשרד המושבות הוא מקרה. לא אנו הושבנוהו על כסא זה. ואם מחר תפול הממשלה - אין אנו יודעים מי יירש מקומו. ואנגליה היא בכל זאת דימוקרטיה, אם כי לפי תיאוריה מסוימת אין דימוקרטיה במשטר הרכושני, ודעת הקהל משפיעה וקובעת, והשופט העליון, האחרון והמכריע שלנו הוא - דעת קהל זו. לא קשה למצוא חסרונות בדעת קהל זו, אבל לא אנו נשנה אותה, ובוודאי לא בחדשים אלה. זהו "נתון" שאין בידינו לשנות את טבעו - אנו יכלים רק להשפיע עליו כמו שהוא. לטובה או לרעה. וממשלה זו, ועם זה ודעת קהל זו - יש להם המידות שלהם, ההערכה שלהם. הגישה שלהם והתפיסה שלהם. יש להם מידה הגונה של יושר, של fairness, של ג'נטלמניות ושל שכל פוליטי וחשבון פוליטי. {0130-141} הם מסוגלים לאמצעים ברוטליים ואכזריים (אירלנדיה לאחר המלחמה!) כשנדמה להם שקיומם עומד בסכנה. אבל אינם סובלים בדרך כלל עונשים קבוציים, מאסרים בלי משפט, הריסת בתים בתור נקמה, ולא בכדי ביקש א.ג. מאתנו שנשפיע על באי-כוח מפלגת העבודה שידרשו בוויכוח אמצעים נמרצים ותקיפים נגד הטירוריסטים הערבים. ותם מתגאים - ולשום עם אין אולי הזכות להתגאות במידה כזו כמו שיש הזכות לאנגלים - ב"פקידות" שלהם. ברוסיה צ'ינובניק היה שם נרדף לרודף בצע. באנגליה זהו סמל היושר, הכשרון ונאמנות. והקרבה[עמדה]הפוליטית האנגלית קשה לה לעכל האשמת wholesale של פקידיה. הם יודעים שפקיד בודד יכל להכשל, הם יודעים שפקיד יכול לעשות משגה - אבל הם לא יקבלו בנקל האשמה נגד כלל הפקידות ונגד כל מעשי הפקידות. התקבל דעת הקהל באנגליה האשמה שכל המהומות בארץ נערכו במחשבה תחילה ע"י הפקידות או טופחו על ידה במזימת-שטן למען הביא לידי ליקווידציה את הבית הלאומי? היקבלו האשמה כיו על נציב אשר הכניס לארץ בארבע שנים יותר יהודים, מאשר כל הנציבים שהיו לפניו במשך אחת עשרה שנה? שהמהומות הורידו באנגליה את הפרסטיז' של ווקופ - אין כל ספק בדבר. זוהי עובדה בלתי מופרכת שהוא לא הצליח למנוע התרחבות המהומות. אבל - הימצא באנגליה אף בר-דעת אחד אשר ייחס לווקופ מזימות איבה מפני שתוך כדי המהומות לא נתן פיצויים לניזוקים? מובטחני שימצאו הרבה אנגלים אשר יצדיקו דרישתנו לפיצויים, וויקטור קזלט עורר שאלה זו בפרלמנט בשעת הוויכוח (כמובן על פי דרישתנו) אבל א.ג. ענה שטרם הגיע הזמן לדון בשאלה זו, וגם הרברט סמואל {0130-142} סבור ככה, וכי בגלל זאת יקבלו האשמה נגד ווקופ במזימות-איבה. אנגליה מנהלת עכשיו מלחמה את הערבים, מלחמה ממש. אמנם - בשם הפרסטיז'ה שלה; אבל גם מתוך הגנת היהודים וקיום העליה היהודית. הימצא בר-דעת אחד אשר בסערת המלחמה - יפטר את הנציב העליון, הנציב העליון אשר לא רצה להפסיק העליה (פעמים!) מפני שלנו יש סברה שווקופ מתנכל בעליה? ונניח אפילו שסברתנו נכונה - (לי לא ברור דבר זה בוודאות!) אבל סברה זו אין לה - בכל אופן עכשיו - כל תקווה להתקבל על דעת שום אנגלי, להיפך היא תקומם נגדנו את דעת הקהלהאנגלית ותתן נשק לשונאינו. ויש לנו שונאים באנגליה, והם לא מעטים, גם מחוץ לפרלמנט וגם בתוכו (ואולי גם בממשלה!). אנו עומדים במלחמה, ועלינו לגייס את מלוא-כוחו של העם היהודי למלחמה זו, אבל במלחמה יורים בשונא ולא נותנים בידו כלי-משחית. קריאת מלחמה באדמיניסטרציה הבריטית - לא במעשים מסוימים, מעשי הזנחה או הכשלה של האדמיניסטרציה, אלא באדמיניסטרציה כולה על כל מעשיה - זהו גיוס שונאי העם היהודי בנשק מורעל. אם נתריע על שגיאה זו או אחרת של ווקופ - ישמעו לנו (ידידינו) - אם נכריז על ווקופ כמפיר ברית ובוגד גם כלפי היהודים וגם כלפי מדינת המנדט - נהיה לצחוק ולשנינה בעיני אויבינו ולמנוד ראש בעיני ידידינו. {0130-143} ואל תאמרו שהערכה זו נמסרה רק לי ולדוב - כל מילה שמפלגתנו אומרת ושחבריה האחראיים אומרים עלינו לראות כאילו נאמרה על ידי ההנהלה הרשמית של העם היהודי באזני העם האנגלי כולו. אם אנו מדקדקים כל כך עם האדמיניסטרציה הבריטית - אתנו ידקדקו פי כמה. אני מצטער שהארכתי כל כך בענין זה, ואולי כמה דברים היו מיותרים. יתכן שאין כלל חילוקי דעות יסודיים, אלא שנוי -נוסחה, אבל הנוסחה במלחמתנו הפוליטית היא לא פחותת ערך, גם כלפי פנים וגם כלפי חוץ. ואני רואה את חזיתנו באנגליה בכל סכנותיה וקשייה, וראיתי חובה לעצמי להגיד את אשר בלבי. ועוד לא הגדתי הכל - אך השעה מאוחרת, ועוד חזון למועד. ד.ב.ג.