יומנים > יומן - מלא 29/12/1956

{P001} {0015-86} 29.12.56 בא בבוקר גוברין. בקואליציה מקובל שהחלטות הממשלה מחייבות אין חברי הקואליציה מביאים הסתייגיות בלי ידיעת ההנהלה, ובהצעתות לסדר היום הכרעת השר הנוגע בדבר מחייבת. אנשי מפ"מ ואה"ע לא נהגו לפי כללים אלה בריון על מס הכנסה. {0015-87} בישיבת הממשלה מחר אתרה בחברים שהתנהגות זו עלולה להביא לידי הריסת הקואליציה. - שאול בא בענין משה. הוצע לו מוכן שיעסוק בדבר - הלקוי מצד עריכתו. הוא דחה. שאול רוצה שוב לפנות אליו בהצעה זו וגם להציע לו הנהלת "עם עובד" הוא שואל אם אראה זאת בעין יפה. אמרתי שאני מפקפק אם משה יקבל -- אבל אשמח אם יקבל, ואשר לקו המדיני הרי יקבע בועדה המדינית שמשה משתתף בה. - בעשר בא אצל י ישראל זיו ורבקה עם אורח נוסף לרנר. השיחה היתה על פילוסופיה. משום מה איש מסחר זה רואה עצמו כהוגה פילוסופי. סיפר שהוא קורא יחד עם ביוון פילוסופיה ותנך. ביוון הוא אוהד נאמן לישראל. ביחוד לאחר ביקורו בארץ. לדעתו יעזוב אידן כעבור ארבעה חדשים. הוא לא עזב עכשיו למנוע פירוד במחנה השמרנים. - שילוח הביא לי אתמול ספרו של בדל סמיט על"שש הכרעות של אייזנהויר" (במלחמת העולם). אם הכרעות אלה לא היו של בידל סמיט עצמו - הרי עלי לשנות הערכתו על כשרו האינטלקטואלי של אייזנהויר. לספר הוסיף בכתב ידו אגרת קצרה בנו הלשון - For B.G. ith most sincere affections and deep admiration from one who is proud to call himseוf his friend. Bedell Smith. לפי דברי ראובן מוכן עכשיו בדל לקרא המינוי של הנשיא להיות המתאם או היועץ בכל הענינים המדיניים - מיד כשהובר יעזוב (בתחילת פברוארי). בדל מתנגדו הגדול של הובר. {0015-88} - שאול התאונן כי בשרם אל שיך אין משמעת - והורסים ושודדים. כמו כן התיירים והטיילים בא-טור הורסים ושודדים. אדבר על כך עם משה. - לפנות ערב עליתי לירושלים. - ביררתי אחמול עם פרס תאריכי העסקה הצרפתית. החוזה על 12 מיסטרים ראשונים נחתם ב26.12.55- עם גנרל ביוט, שר הבטחון רה"מ - הדגר פור) - בלי הסכמת האמריקנים. 12 המיסטרים נתקבלו ב11.4.56-. החוזה השני על עוד 12 מיסטרים נחתם עם בורגס מונורי באמצע אפריל 1956 (רה"מ ) - גם הפעם בלי הסכמת ארה"ב, לאח"כ הסכימו האמריקנים לשחרר 12 מנאטו. הפגישה בענין "גיאות" היתה ב22.6.56- (4 ימים אחרי חילופי גברא במה"ח - מ.ש. התפטר ביום 18.6.56) - הוסכם על 72 מיסטרים, AMX 120 , 40 סופר שרמנים. תחמושת, רקיטות, SS 10 , רדר, 18 תותחים מתנייעים 105 מ"מ, המיסטרים הראשונים של גיאות הגיעו ביום 18.8.56, האניה הראשונה עם טנקים ותחמושת וחלקי חילוף ביום 24.7.56. עיסקת גיאות נעשתה בממשלת גי מולה. סיפרתי לעתונאים על העיסקה ביום 30.7.56. - בשמונה בערב התיעצות מדינית: אשכול, איסר, יעקב, משה ד., ק. ראובן, שאול. התכוונו להתיעץ על מסקנות השיחה של גולדה עם דלס אבל לא נתקבלה שום {0015-89} ידיעה על שיחה זו; ראובן סבור שבשום אופן לא יתנו לנו להישאר בשרם-א-שיך, פי כל העמים באסיה פוחדים מכיבוש זה, ואמריקה עוש ה הכל לזכות באהדת אסיה. דעתי היתה שבעזה נתנגד גם לשוב מצרים וגם לכניסת כוחות או"מ - כי שניהם יאפשרו התקפות הפדאיון, אבל לא נספח בשום אופן, כי ישראל לא תוכל לעכל 300,000 ערבים נוספים, וביחוד ליישב 200,000 פליטים. אלא עלינו להחזיק בעזה, כלומר לקיים בה שרותים שלנו, ואם יהיה צורך נסכים לאיזו פיקוח לאו"מ. בנוגע לשרם-א-שיך עלינו לטעון לא לסיפוח או להישארות קבע, אלא להישארות עד שיובטח חופש השיט במיצרים, אבל החלטת או"מ בלבד או הבטחת מצרים אינה מספיקה. דרושה התחייבות ארה"ב או דבר דומה לזה. ראובן סבור שזה לא יתכן. גם הצעתי לברר אם לא נוכל להתבצר ביטבת, שאינה טריטוריה מצרית. משה סבור שלא מספיק האי. הוא דורש שבשבע ליאנואר נודיע שלא נצא מאל-עריש - אם לא נקבל הבטחות על עזה ושרם-א-שיך. זה לא נראה לי. לא רצוי לעשות הריב עם או"מ על אל עריש. נודיע אז על נסיגה של 25 קילומטר בשבוע, ויהיה עוד זמן לדרוש פירוז רצועה (ישאר כ15- קילומטר לאורך סיני ורפח עד ראס מוחמד, כהצעת אקונומיסט, אם כי אני מסופק אם דרישתנו זו תתקבל. יעקב וראובן דורשים שאשלח שלוש איגרות: לאייזנהויר, לבידל סממיט ול"ידיד". מכל אלה נראה לי רק מכתב לבידל, כי עלי לענות על דבריו המעטים והכנים.