יומנים > יומן - מלא 30/01/1960

{P001} {0191-69} 30.1.60 באחת עשרה בא אצלי אלברט חיות - סגן, עוזרו של אריק בבה"ד. בחור תמיר, יפה. בא לפני כשש שנים לארץ (לא היה בתנועת נוער) בלי משפחתו, נכנס לדורות; בצבא התנדב מיד לצנחנים, השתתף במערכת סיני. מתוך קשר לאריק הלך לבה"ד. אין הפליה בצבא,אם יש שלפעמים שני מועמדים שוים לגבי קורסים לקצינים - שולחים יליד הארץ או יוצא אירופה ולא ילידי מרוקו. יש לדעתו לקדם יוצאי מרוקו ע"י מתן העדפה כלשהי. הוא מתנגד לפנימיה של בני מזרח בלבד. ירגישו הפליה. יש לערבב אותם עם ילידי הארץ. לבן הרוש אין השפעה ומשקל ביוצאי מרוקו. יהודי מרוקו בארץ מתגאים כשרואים קצין בצה"ל מתוך עדתם. בארבע באו אצלי וויוויאן, רבין וחיים - למסור על השיחות עם המטה הצרפתי. יצחק מתפעל מהצרפתים ומיחסם אלינו. קוראים לאלי (הרמטכל) "הקדוש". הם מעריצים את ישראל ולא רצו לקבל ההנחה שיש להו בעיות בטחון. היתכן שיתקפו {0191-70} את ישראל - כשיש לה צה"ל? רק כשהסבירו להם כי הרוסים מדגישים בצבא המצרי בעיקר את שכלול האיכות הבין ניקו כי אמנם יש סכנה. הם מוכנים לעזור בכל: לפני התקפב במשלוח מטוסים ונשק ואמצעי הסחה. יצחק בטוח שכל ההתיעצות היתה בידיעת אל ודי-גול - כי היה רווח של שלושה ימים בין ההתחלה ובין הסיום. הם הוסעו לאלגיר ונפגשו עם שאל. לדעת רבין הצבא הצרפתי כמעט ניצח. אלגיר גדורה גם מצד מרוקו וגם מצד טוניס בגדר מחושמלת של 12 מטר הרוחב ושני מטר הגובה. כמעט שאי אפשר לשלוח תגבורת למורדים בערב עליתי לירושלים.